כל הסיפורים

שכבתי במיטה, צופה במערבון ישן עם ג’ון ווין במסך הפלאזמה הגדול התלוי על הקיר מולי, כשרעש מוזר משך את תשומת ליבי.  בהתחלה חשבתי שזה מהסרט אבל הקולות והתמונה לא התאימו, על המסך האינדיאנים תוקפים

זהו המשך לסיפור יום ההולדת שלו – חלק ד ומומלץ לקרוא אותו תחילה. אני מביטה בו והוא בי. הוא כאן, הוא בא להוציא אותי מפה. אני פותחת את הפה כדי לקרוא לו, אבל שום קול לא יוצא. הוא מתקרב אליי, ורע

הדלת נטרקת מאחורה. הההא! סוף סוף בבית! כמה טוב. היה כיף לגמרי בחוף אבל להגיע לבית קריר אחרי יום חם תמיד עושה תחושה טובה. כרגיל, הדירה ריקה. ההורים והאחים כל אחד בענייניו, לא חדש. זה ככה תמיד,

סיפור מאת יוס עדי הלכה לה ברחוב. היא הרגישה בעננים, זרמים של אנרגיה וכח שהיא לא זכרה מתי היא חשה ככה. היא קיבלה מלא מבטים בוחנים, אנשים סובבו את הראש אחריה. מישהו אפילו צפר לה מהרכב. היא חיי

"קפה?" "כן. תודה" "סוכר, מתוקה? או שאת מספיק מתוקה?" "לא. תודה. בלי" "גם אני שותה בלי. שומרת, את יודעת" "את? את בדיוק… את האשה מהחלומות…" "אולי. אבל על הגבול. לא יותר מדי. החלומות שלך?"

סיפור מאת אשמאי זקן – עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות

תמיד נמשכתי יותר לבוגרות ממני. גם כשהייתי צעיר יותר, תמיד זוכר את עצמי מביט בבוגרות ממני ונמשך אליהן יותר מאשר בנות גילי. גוף צעיר, ללא פגמים, מעולם לא משך אותי כמו להביט בגוף בשל וסקסי של אי

לחלק הראשון "כשר. כשר. כשר". דוד ישב ברכב. ברחוב מולו הוא ראה את חלונות המקווה המוארים. הוא ידע שהיא שם עכשיו. הם סיכמו שאם הוא יחכה לה בחוץ, סימן שהוא בעניין. נותרו לו עוד דקות ספורות לחשוב

יום שלישי בשניים בפברואר. קמתי משנתי עייף כרגיל, התכוננתי והלכתי למונית בזמן. הגעתי לבית הספר בשבע עשרים ותשע ולכיתה בשבע וחצי. פתחתי את הדלת ונדהמתי. היא שכבה על השולחן עם מכנסיים מופשלים,

חיה היא קרובת משפחה רחוקה שלי (סבתא שלי ושלה היו בנות דודות…).  חיה היא אישה בשלה בת 50 וקצת , שיער בהיר, גוף נשי, חזה שופע, ישבן תואם וטיזרית לא קטנה…  לפני כשנתיים התגרשה ולאחר מכן נפגשנו

מאיפה להתחיל? אומרים שכדאי להתחיל מההתחלה. אז, מהי ההתחלה? אי אז שהתחלנו להכיר? שלא הייתי סגורה על עצמי? שלא היה לי זמן? שהוא התמיד וניסה וגישש וכתב? או שההתחלה היא הפעם הראשונה שנפגשנו? שהיה

לומר שהשנה האחרונה היתה מאתגרת כלכלית עבור הזוג פיינמן זה יהיה לגמרי ב”לשון המעטה”. דייויד וגילי היו זוג יורדים ישראלים טיפוסי שניסה את מזלו ב”ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות” – אמריקה, עד עכשיו

“לא התכוונתי שזה יצא כך.” אמרה קייט בכעס אל תוך הטלפון בזמן שמיהרה לפתוח את דלת ביתה אחרי יום ארוך וקשה בעבודה. החודש האחרון נראה בעיניה כבד יותר מתמיד, היא לא זכרה מתי הרגישה עייפה ומיואשת כ

אריה התעורר לשמע הרעש שסביבו, תחילה הוא לא הבין איפה הוא נמצא, אבל למראה הכפכפים והחול הדק, הוא נזכר. דרך החלון הוא ראה את השמש שוקעת, טובעת בים מלוח של תקוות ורצונות. הוא נבהל, הוא ישן יותר

5779 קראו את הסיפור סיפור מאת טורקושקוזול   5 דקות הליכה מהבית, אני פותח את האפליקציה של מצלמות האבטחה בבית, היום אני מקדים,מעניין איך הבית מתנהל בהעדרי. אני רואה את שלושת החתלתולות שלי י

סיפור של SirMG לחלק ראשון של הסיפור בדרך מהטרקלין למטוס לא יכולתי שלא לחייך למראה ענבל צועדת כחצי צעד מאחורי איב, כשמבטה תקוע בישבנה של איב, מנסה להבין איך איב הולכת עם כל הדבר הזה תקוע לה

חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6 פרק שישי "טוב, מי היה הבחור על האופנוע?" רחלי ישר פתחה, בלי גינוני פתיחה מרשימים. מלכי בלעה את הרוק "מי? הבחור שהיה לידי? סתם מישהו מהלימודים. בגלל

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני שאין סיכוי שקרה באמת. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים ש

הספור הינו המשך לספורים האלמנה ואשתי ודרור תקע כאן ורצוי לקרוא אותם תחילה. הספור דימיוני, כל קשר בינו ובין המציאות או ארועים/שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד! נסעתי הביתה, כמו תמיד פקקים אינסו

“עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, כל חתן וכל כלה” יצחק גולד רקד והזיע בהמולה שסביבו, עשרות חברים ומשפחה שהגיעו לשמח את הזוג שזה עתה התארס, הם רקדו סביבו ושרו בהתלהבות רבה. הפעם זה הוא, י

הסתכלתי עליה, שוכבת על הגב עירומה לחלוטין, יד שמאל שלה קשורה לגב המיטה, רגליים מפושקות וקשורות אף הן בחבל קצר ולבן לרגלי המיטה. יד ימין שלה עלתה ירדה בקצב והחזיקה עט פיילוט כחול שהתחכך בדגדגן

זהו המשך לסיפור השיפוצים – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה למחרת קמתי כבר בלי כאב הראש. במהלך הערב שכנעתי את רמי שהוא ילך לעבודה ואני אשאר לפקח עליהם ביום האחרון שלהם. כמובן שהוא היה מופתע, לפ

אחחחח, דנה מיששה את שריר הזרוע שלה, הפעם מאמן הכושר הגזים, אני בקושי יכולה לזוז, כל הגוף תפוס לי, אני אדבר עם אבא, היא חשבה לעצמה, אולי יוכל להמליץ לי על מטפלת, מעסה שתשחרר אותי קצת. סך הכל ה

כמה שאני מצפה ליום שלישי שגבריאל יבוא אליי הביתה ונעביר ביחד את הוולנטיינס. כמובן שהיומיים שנותרו עד לתאריך המיוחל נמשכו כמעט כמו נצח, אבל היום הגיע בסופו של דבר, יום שלישי, 14-02, וולנטיינס

שלחה ברברה יד לעבר גלימתו של הנזיר והשחילה אותה לעבר מבושיו. היא הופתעה קצת לגלות שהזין של הנזיר רך ורפוי עד כדי דאגה. ליטפה קצת, שיפשפה קצת והמצב נותר בעינו "ג'ינה לא תאהב את זה" אמרה ברברה

הכל התחיל כששללו לאבא המפגר שלי את הרשיון יומיים לפני שהגיע אליו איזה אורח מחו"ל. הצעתי שיבטל את המלון בנצרת אבל הוא התעקש שאני אהיה הנהג שלהם וזה ממש חשוב. סירבתי לבלות איתו את הלילה והוא הס

היא יושבת על הספה,בחושך כשהשקט שורר מסביבה,רק הרעש של הטלויזיה נשמע בקול מעומעם. היא לובשת את הבוקסר הקצרצר שהיא קנתה לפני כמה ימים וגופיית סבא לבנה שכבר לא משאירה מקום לדמיון. הטלויזיה דלוקה

מאת ג'ון דו אני אוחז באצבעות הקטנות שנבלעות בכף ידי, סופג את ההתרגשות שלה, שלי, של שנינו. אני מרוכז כמעט רק בה, ברגע הזה בו אני מפקיד אותה לראשונה בידי הגננת, אך עדיין מספיק להבחין בפעוטות נו

יום שני בערב, אני נכנס למקלחת. טלי אשתי, נשארה מול הטלויזיה. כמה דקות מאוחר יותר היא נכנסת לחדר ומספרת לי שהיא מסתמסת בוואטסאפ עם רונה, חברה שלנו. יש לה בעיה בחשמל, הילד ישן, בעלה במילואים וש

אני לא ממש זוכרת מתי זה התחיל אז אני אפתח בהקדמה. הייתי בת 19 וכמעט באמצע שירות לאומי כשבת דודה שלי התקשרה אלי וסיפרה לי על הבחור המושלם ובלה בלה בלה. קבענו להיפגש כשאני בחוסר מוטיבציה. משם ז

זהו המשך לסיפור השיר שלנו – חלק ב – זהר ומומלץ לקרוא אותו תחילה בכמה ימים הבאים, אחרי ששיר התוודתה בפניי על הנטיה המינית הבי-סקסואלית שלה, אחרי שסיפרה לי איך היא איבדה את הבתולים שלה לבת ואי

זהו המשך לסיפור רונית – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה לקראת אחת עשרה בלילה, כמה שעות חלפו מאז השיחה האחרונה עם רונית. הראש מלא מחשבות מעורבות מאז השיחה. סיפוק וחרמנות על השיחה איתה, על המראה

״אני רוצה יום צילומים שלם״, סיכמה איתי נעמה, ״זה ממש חשוב לי ולא אכפת לי כמה זה יעלה״. אחרי הרבה שנות צילומי חתונות, היה ברור לי שהכלות מכתיבות את האירוע המשמעותי בחייהן, תוך שהן מתעלמות לחלו

סיפור מאת סופר סתם לפרק ראשון של הסיפור המבוכה בין שלושתם נמשכה רק במהלך הזמן שלקח לכולם להתרומם מהמיטה ולהתארגן. מביטים בסקרנות האחד על השני, בעודם מנגבים את אבריהם המוצנעים, מתלבשים בחטף.

כולכם בוודאי זוכרים את גל נוסטלגיה ששטף את המדינה לפני כשנתיים , קבוצות פייסבוק צצו כמעט בכל ישוב , וצברו אלפי ואפילו עשרות אלפי חברים . מובילת הטרנד החדש הייתה בת-ים  , עיר ילדותי האהובה  ,

10914 קראו את הסיפור סיפור של סינגל שייקר סוף סוף נגמר החופש הגדול, סוף סוף אוכל ללכת לים בלי לסבול מדרדקים המסתובבים בכל מקום ולא מאפשרים לי טיפת פרטיות. לא אכפת לי מגולשים מסוקסים שגם ככה

סיפור מאת אשמאי זקן – עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות

ובכל זאת, כשראו את הזרג הענק מול הכוס הקטנטן, זוחל בינות הירכיים הלבנבנות והרכות של אנה מריה, היתה באוויר רוח של התעלות. הקהל החל בקריאות קצובות ואפילו מחיאות כפים. הראש הכדורי הגדול של הזין

בדרכי ברכבת לכיוון צפון ואני מלא סיפוק מיני. מרגיש צורך לשתף מישהו ביום המדהים שעבר עליי, רק מחסום הבושה מונע ממני לשתף את העלמה הנאה עם הרגליים היפות שמכל המקומות ברכבת בחרה להתיישב דווקא לי

זהו המשך לסיפור החיים הסטודנטיאליים – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה אני קודח בכל הכח בתוך רותם, מנסה להגיע בכל נעיצה כמה מילימטרים יותר עמוק כששנינו נושמים במהירות זה על זו לצלילים הרטובים ש

מאז שהייתי בבית הספר קצת צחקו עלי שאני ילד רזה וחלש, כנראה זה נכנס לי ללב ממש עמוק. נכנס לי פטיש לראש שאני חייב להיות כמה שיותר חזק וכמה שיותר גדול. בהתחלה זה נתן לי בטחון עצמי מזויף ועם הזמן

אני מוציאה את המצרכים לעוגה ומסדרת אותם על השיש, פותחת את דלת המקרר וקולטת שאין יותר ביצים. אני רוטנת לעצמי בשקט, מתלבטת אם ללכת רגע לקנות כשבזווית העין אני תופסת תנועה. אני מביטה מחוץ לחלון

קוראים לה שירה, היא התגרשה לא מזמן אבל היינו בקשר הרבה לפני כן. היא שלחה לי את אחת ההודעות האלו שאפשר להבין ממנה שהיא קצת אאוט, קצת חסרת מוג’ו ותשמח לחיבה ממני. האמת? לא הייתי חרמן במיוחד, יי

סיפור מאת זיגי   לתחילת הסיפור   למחרת הוא הגיע לקפה נראה מעוך. כשראה אותי בא והתיישב. זה היה מוקדם והיינו לבד.   מה אתה אומר? שאל בחיוך נבוך היית מצלם ומעלה לאונליפן היו לך כבר יותר מ

מאת המעבדה לאירוטיקה   זו היתה מסיבה שלאף אחד לא היה חשק לבוא, אבל המחויבות הדיפלומטית הכריעה את הכף. הוא עמד באחת מפינות החדר וחשב לעצמו שהיום אין שמלות, אלא רק קרעי בדים שלא מנסים להסתיר

"מה אעשה?" אמרה נועה וירדה על ברכיה מול אורי, יד אחת שלה מחזיקה את המצח. "אורי, אורי…קום, אורי, גנבו לנו את התיקים!!" נועה רכנה לעברו וזעקה. אורי התעורר והביט לצדדים, הוא היה דרוך כמו קפיץ. מ

“איך את מרגישה, שני, אחרי הפגישות שלנו?" "הרבה יותר טוב!" "יפה. אני באמת שמחה. ההתקדמות שלך היא הסימן שאנחנו בדרך הנכונה" "כן. למדתי דברים…" "מה למשל?" לאהוב את עצמי…" "כלומר? אשמח אם ת

מאת: פליק בטוסיק הסיפור הבא מכיל תיאורים של עונשים פיזיים. אם זה לא לטעמכם – נא לדלג. כמו כן, מדובר בפנטזיה בלבד – אל תרביצו לאף אחד ותהיו נחמדים (-: על "בית הספר למחול קלאסי ומודרני על שם