החורף הזה

אני לא אוהבת את החורף, תמיד קר, לא סקסי (מלבד הפיטמות הזקורות), הבית קר, רוחות בחוץ, גשם דופק על החלונות, רעמים וברקים מעירים באמצע הלילה, ואני חושבת איפה כולם בקור הזה, נזכרת מי חיבק אותי בקיץ ומי כבר לא יחבק אותי בחורף. לפני שבועיים התחילה סופה גדולה, היה לי ערב קשה, אפילו לא רוצה לדבר על הערב הזה, הוא הגיע אלי בחצות, בדיוק הביא איתו את הגשם שהתחיל לרדת, חיכיתי לו מתחת לשמיכות, אפילו שהתכסתי בשלוש שמיכות היה לי קר, רק חום הגוף שלו ידע לחמם אותי לטמפרטורה הרצויה. הוא נכנס למיטה וחיבק אותי, התנשקנו נשיקה צרפתית ארוכה ואוהבת, שכב ופשוט לא הפסיק לחבק אותי וללטף אותי, אני אוהבת שהוא מלטף את כל הגוף שלי עם הידיים הגדולות שלו, יש משהו בחיבוק הזה, תחושת החום שחודרת כמו קרן לייזר לתוך הלב ומתנפצת עליו, מפיצה את החום מהלב לכל חלקי הגוף, פתאום כבר לא קר, פתאום אפילו הברקים נשמעים כמו מנגינה. בכל ברק זינקתי עליו, התכסנו לגמרי מתחת לשמיכה, רק התנשקנו, התחבקנו, התאחדנו, לא נבהלנו מהגשם, שום סופה לא תסחוף אותנו! לא חיפשנו בערב הזה תנוחות מיוחדות, לא חיפשנו להוכיח כלום, היינו כמו בלון נפוח, מתוח, שעומד להתפוצץ לרסיסים ופתאום בשבריר של שניה משתחרר כל האוויר לנשימה, הראות מתמלאות, העיניים נפקחות, הלב מתרחב, הגוף נעשה רפוי ונעים למגע, כבר לא רוצים לברוח מהאש, רוצים לרוץ אל האש עם היד שלו שזורה ביד שלי, האהבה הזו שמזיזה הרים וגבעות, כזו שמחייה נפשות, שמפעימה לבבות מחדש הזכירה לנו למה נולדנו. הוא גמר, ולא יכל להתרחק ממני, הוא גם לא רצה, נשארנו לשכב מחובקים, הוא התחיל שוב, הגוף שלי רטט, החזקתי לו את הגב כשהוא חדר אלי, לחשתי לו באוזן שאני אוהבת אותו, הוא הסתכל עלי וחייך, הוא לא נבהל, רק נישק אותי, החזיק אותי, ואמר לי "את כל כך יפה" כל כך אהבתי שהוא אמר לי את זה, בכל שיחה הוא היה עוצר אותי ואומר לי "את כזו יפה" ואני רק רציתי לצעוק. כאשר הוא גמר בפעם השניה, ידעתי שאני צריכה עוד קצת מהדבר הזה, והתחלתי לרדת לו, הוא ישב מולי ואני שכבתי, רציתי להחזיר לו קצת על כל מה שעשה בשבילי, רציתי שידע כמה אני אוהבת אותו, שידע כמה אני אתן בשבילו, הרגשתי שהוא עומד להתפרץ, לא זזתי, זה הגבר שלי ואני אתן הכול בשבילו, אני יודעת שהוא יתן גם הכול בשבילי, לא יכלתי אפילו לקום להתקלח הייתי מותשת, הלב שנרגע, הנפש רצתה לנוח, חייכתי, אהבתי, מתגעגעת. כל הלילות שהיו לי איתך אגרתי את חום גופך לחורף המר חיוך אחד שזוכרת לך ניצח את השכחה כל הלילות שהיו לי איתך מאירים לי את החשיכה בריח שלך אוהבת, דנה