כל הסיפורים

אני גל, בת 25. השתחררתי לאחרונה משירות צבאי באחת היחידות המסווגות. אני בזוגיות עם שניר, בן 28, משפטן. כמו כולם גם אני הלכתי להייטק. ברור. עם הביקוש המטורף בשוק לא חשבתי פעמיים לפני שניסיתי ל

לכבוד יום הולדת השישה עשר שלי אבא שלי קנה לי מחברת ציורים ענקית ומקושטת מגרמניה, עם עוד כלי כתיבה יקרים. הדבר הראשון שציירתי בה, היה גל, ידיד שלי. הוא נער בן גילי, יפה תואר, נראה כמו שילוב של

זה היה אמור להיות סופש רגיל, כמו תמיד נפגשים כמה חברים, מארגנים קצת אלכוהול וסך הכל נהנים מהחיים. אבל הפעם, הפעם איך שהגעתי לבית של רותם הבנתי שמשהו שונה. יש לנו חבורה קטנה, סך הכל עשרה בנים

גם מקוצרת זה טוב אחרי 35 יום שלא ראיתי את העולם. עולה על מדי א׳ שחיכו לי בסבלנות ומסמס לך שעוד שעתיים אני אוסף אותך. את מחכה לי בחוץ כבר עם תרמיל ואוהל, חיבוק חזק אווו כמה התגעגעתי! לבשת שמל

כל הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 ואחרון שיינא- היא התעוררה, מודעת לקולות הילדים בסלון, לקול בעלה שמנסה לארגן אותם לבד. היא נ

אש הישיבה היה איש גבוה ומרשים, זקן שחור ועבה עיטר את פניו ומתחת לצווארו המסתתר מאחורי הזקן נמתחו להן כתפיים רחבות סימן לימיי בחרותו, כרס קטנה של בגרות החלה גודלת במורד ביטנו ורגליים יציבות וח

מר נווג'ה בפייסבוק לפרק 1 רפי נאלץ לחיות עם הנכות הזאת ולא ידע איך לאכול את הבושה שאחזה בו. שני אנשים זרים לחלוטין צופים בזקפתו הקטנה, מעירים הערות ואשתו שאמורה לכבד אותו עוד זורה שמן על המ

הקליניקה של ד"ר אליס ויינברג תמיד הייתה מרחב של לחישות. במשך חמש-עשרה שנים, הריהוט הכבד, השטיחים הרכים והתאורה העמומה נועדו לעשות דבר אחד: לגרום לאנשים להרגיש בטוחים מספיק כדי לדבר על מה שהם

הם ישבו במטבח, בשקט. הילדים כבר נרדמו. שגרה. "אתה חוגג 40 עוד חודש, מה בא לך לעשות?" היא שאלה. "תפתיעי אותי" הוא בקש "סומך עלייך". למחרת היא כבר ביקרה בפורומים שונים בפייסבוק מחפשת אטרקציה

זהו המשך לסיפור אשה של אשה – קיבוץ – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. עשינו אהבה! אין שום מילה טו

תמיד הייתי הנערה השקטה עם הטירוף בעיניים. שנים של הכחשה ובריחה מפני אכילת הפרי האסור. תמיד חלמתי על פריקת הפנטזיות שלי עם גבר אחד, גבר אחד יחיד ומיוחד, גבר שיגרום לי להתעוררות מינית ולא רק הת

המשכתי לשבת, אט אט מוחקת את החיוך מעל פניי. הבטתי אליו ללא כל הבעה חושבת מה לעשות איתו. “שקט, אמרתי לו כמעט בלחש, שתוק! לא בקשתי שתדבר אלי”. מעלה את טון הדיבור בהדרגה. “לא בקשתי שתחייך אלי ול

חיכיתי שהרגע הזה יגמר או שבעצם לא, היא גנחה כי כאב לה ולא בגלל החיבור בנינו. רוכן מעליה ודוחף את אגני קדימה, לא כי אני רוצה אלא כי אני חייב, היא צורחת וקולה נשמע ברחבי החדר, צעקות של כאב וחוס

שמי יונתן, אני בן 27, סטרייט נשוי ודתי. הקורא את המשפט האחרון עלול לחשוב בליבו “עלק” דתי, בטח עוד איזה אחד ששם כיפה וקורא לעצמו דתי, אבל ממש לא, אני דתי אמיתי “ירא שמים”. בטרם אספר את הדברים

התעוררתי אחרי שעה במעין שלווה שלא חוויתי כבר כל כך הרבה זמן וכמובן עם רצון עז ללכת לשירותים. ממש לא תכננתי לצאת עירומה להסתובב בדירה. פתחתי את הארון שלו ומיד ראיתי בתחתית הערימה איזו חולצת טר

מיד אחר הצ'ק אין במלון התחלנו להתכונן למסיבה. אמנם הגענו עבור תערוכת הסקס השנתית של ברלין אך הערב יש מסיבת חילופי זוגות רומית של נשים יפות וגדולות (BBW) בקיטקאט. את הקבוע לא ראיתי כבר כמעט שב

…………..התמכרתי לליטופים שנעשו נועזים יותר ויותר עד שכף ידה נחתה מעדנות היישר על התפיחה שמתחת לרוכסן שלי. ידה התיישבה לה שם בנוחיות כשקצות אצבעותיה מתופפות בקלילות על הביצים  המתוחות……….. סיפור

2645 קראו את הסיפור לתחילת הסיפור "טיק"  בא איתי האדונית נכנסת לחדר שלה בסערה .תעזור לי לפשוט את השמלה .אני נעמד מאחוריה פותח את הכפתורים . נושק לצווארה היום הרבה מותר לי. לא עכשיו "טיק" יו

מאת אלפרדו חיי היו טובים, אני מוצא את עצמי בגיל 37 עם אישה יפה, שני ילדים, משכורת נאה, דופלקס, שרכשנו לאחרונה. לא שאין משכנתא וגם החסכונות לא מי יודע מה, אבל יש עם מה לגמור את החודש בכבוד. א

תמיד הייתי זאת שנותנת להזדמנויות לחלוף, בעיקר כשזה מגיע לגברים, כל פגם שלי הכניס אותי לחוסר ביטחון מוחלט. במשך תקופה ממושכת נמנעתי מלצאת עם גברים, להכיר אותם, כאלה שהתחילו איתי הייתי מעיפה עם

כמעט אף בחורה לא תודה בזה. זה הגיוני, אין מה ללחוץ ולהביך. אבל כל בחורה עושה את זה. חושבת אולי שהיא היחידה. לא בנות, אתן ממש לא היחידות. הרגע הזה שבו את נכנסת למקלחת, מתנתקת מהכל ומכולם ומכל

“עכברוני, תזיזי את התחת שלך, עשרים שניות את בעמדת הרטבים, לפני שהרוטב בשמל יישרף” אני שומעת מהעמדה שלי את אדם צורח על הילה, המלצרית החדשה שהתחילה לפני יומיים. אני מנידה בראשי, מבינה בדיוק מה

הפארק בימי הקורונה שקט. מעט מאוד אנשים מטיילים, אם בכלל. די עצוב לראות את המקום ככה חשוך, רגוע, שקט, מבודד ויחד עם זאת כל כך נעים לנו. טיילנו חבוקים לאורך השדרה, נעצרים כל כמה רגעים להתחבק חז

אני נכנס לביתך ושם פעמיי אל חדר השינה שלך, את ישנה כמו תינוקת מכורבלת בשמיכה. אני מדליק שלושה נרות ומניח אותם על השידה שליד המיטה. אני מתפשט לחלוטין וזוחל אל תוך המיטה ומתחת לשמיכה, מתקרב אלי

לתחילת הסיפור, לחלק ב', לחלק ג' התעוררתי ביקיצה טבעית. השעה הייתה 7:30. הדוגמן ששכב לצידי צריך להיות בכיתה בתשע. התבוננתי בו. הוא היה עם גבו אליי. השמיכה נחה חצי עליי וחצי על הכתף השמאלי

מאת זיגי   ​יום הגיוס הגיע. אימא ביקשה שאשמור על עצמי. ארבעת הגברים סביבי, כל אחד בדרכו, העבירו את אותו המסר. תהיה הכי טוב, תהיה גאה במי שאתה ואל תיתן לאף אחד לטפס עליך. את המפקדים תכניע

פרק 6   את הימים הבאים אני והבנות העברנו בשיחות על איך יתנהלו המגורים המשותפים, זה שנצטרך דירה עם ארבעה חדרים היה ברור מראש אבל היו צריכים להיקבע חוקים לניהול הבית למשל או לשמירה על הפרטיות

“אני יודעת מה עשית…" סמיילי מחייך. את הודעת הווטסאפ קיבל בהפתעה רשימה בפינת המטבחון והכין לעצמו אספרסו ממכונה שחורה של נסטלה. לא כמו שמכין בבית, ממכונת האספרסו האיטלקית שלו, אבל לא רע. בלי

נישקתי וליקקתי את הבהונות, מצצתי וליקקתי בוהן אחרי בוהן. שלושת הזוגות האחרים אפפו אותי מכל עבר, הבנות לא חסו על שום חלק בגופי ואפפו אותי מסביב, מלטפות ומועכות אותי ברגליהן בתביעה לפינוק. זה ה

זה היה ביום חמישי, בחודש ספטמבר. בדיוק 3 חודשים אחרי יום הולדתי ה- 21. לידור, החבר הכי טוב שלי בישר לי בשורה שממש לא רציתי לשמוע. הייתי עצובה, עצובה כמו שרק אלוהים יודע. באותו הרגע החלטתי –

זהו המשך לסיפור המסיבה – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה החדר הענקי שנכנסנו אליו היה המטבח. “הבאתם אותי לשטוף כלים?” שאלתי את יבגני והוא צחק. בחור ענקי וגבוה עם כובע שף היה עסוק בבחישה, ובחור

הבית העתיק עמד בדיוק בפיתול הכביש במעלה ההר. שני צריחים עגולים עיטרו את הבית משני הצדדים. מתחת לפנס נתלה שלט בצבעים דוהים “פנסיון מצודת הצבאים – חדרים מרווחים”. שעת ערב מוקדמת ביום דצמבר סגרי

נסעתי “לעשות שבת” אצל בת דודה רחוקה ובעלה אי שם בדרום הר חברון. ארזתי לי מעט בגדים, מברשת שיניים וכלי גילוח בתיק הגב שלי, לבשתי את חליפת הרכיבה, חגרתי את האקדח שלי למותני, עליתי על האופנוע וי

זהו המשך לסיפור מפנטזת – חלק ג ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור והדמויות בו הם פרי הדמיון וכל קשר בינם ובין המציאות הוא מקרי בהחלט. האם אני מופרעת? אם כן אז זה שווה את זה! החלפתי את המצעים ה

השופטת והענק פרק ב באולם המשפט של השופטת המחוזית היתה דרמה באותו היום. העבריין הבכיר, ראש משפחת הפשע הורשע בהזמנת רצח של אחד מיריביו. הוא קילל בזעם את השופטת והוצא מבית המשפט לאחר שצעק לעברה

אני לא בדיוק יודע לשים את האצבע על הנקודה הספציפית בזמן שבו הפכתי להיות הצעצוע האישי שלה שדואג לכל מחסורה הפיזי, כלכלי, נפשי והמנטאלי אבל זאת הייתה רכבת הרים מטורפת מלאת אדרנלין ואנרגיות. קור

9506 קראו את הסיפור סיפור מאת מאת דני דניאלי לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6   אנה מבינה שאני מאוהב בדניאלה. היא תמיד ידעה אותי יותר משידעתי אני את עצמי. את אפי היא ממשיכ

מאת פ ם לתחילת הסיפור, חלק 2 קמתי בבוקר למחרת, יום רביעי הגדול. מחר אני יוצא הביתה, אבל היום, היום קמתי עם זקפה גדולה, פחדתי שאני לא אצליח להחזיק מעמד עד שאמל תגיע. ואמל לא אכזבה, היא הגיעה

*למען הסר ספק, כל הדמויות והאירועים בסיפור הם דמיוניים ואין להם קשר למציאות. לתחילת הסיפור ויקה סוף השבוע נגמר, ביום ראשון חזרנו בערך לעבודה, אני בכל מקרה, אריאל ויאיר עבדו מהבית והסטודיו

סוף סוף קצת זמן לבד. אחרי שלושה ימים עמוסים באנשים ובמשימות, הכנס הסתיים ונשאר לי יום שלם להינות מהעיר האירופאית היפיפייה הזו. כשקראתי קצת על ווינה לפני הנסיעה, גיליתי שאחד המוזיאונים מחזיק ב

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.  האימון היומי שלי התקדם על פי התוכנית, הייתי בשלב הריצה על המסלול המשוכלל בחדר הכושר, חולצת הבט

(טלפון מצלצל) ״הלו רוני מה מצב?״ ״רוני? הלו?״ ״אני לא שומע אותך, הלו…״ (קול של זוג מתנשקים מלווה בצחקוקים) ״בואי לכאן טלי, חיכיתי לזה כל כך הרבה״. ״נחמד לשמוע, למה בידיוק חיכית? לזה…? או לזה

בעת הלחימה במבצע צוק איתן יצא לי לבלות חודש נופש על חשבון מדינת ישראל. כן…מילואים. גדוד המילואים שלי היה מאוד פעיל בשנים האחרונות, והיה די ברור שבצו 8 יגייסו גם אותנו. לא גוייסנו לעזה, אלא ר

הם פה, זה באמת הולך לקרות! אני מתרגשת ביותר, זאת פעם ראשונה שלי עם שני גברברים לוהטים. יונתן ודולב. אנחנו מכירים לא מהיום אז אני יחסית נינוחה איתם. אני עומדת להגשים את הפנטזיה הבוערת שלי, זא

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים

סיפור מאת סופר סתם היחיד שידע עליו מעט פרטים היה לוי, כל האחרים לא ידעו עליו דבר. זה לא מנע מהם להיכנע לו ולהתמסר לגחמות שלו ללא כל מאבק. היה משהו מרגיע ומנחם בכך שכל אחד נוכח לדעת שהבא אחרי

כותב הסיפור  : איש אהבה * כל הדמויות בסיפור והאירועים הם דמיוניים ואין להם קשר למציאות. טלי ואריק נשואים כבר מעל 10 שנים, חיים בדירה במרכז הארץ עם שני ילדים, עבודות טובות ועל פניו חייהם נרא

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי הטלפון של גרג צלצל כדי להודיע לו על הודעה נכנסת, והוא הציץ בו. זו הייתה הודעה מסלינה ששאלה באיזו שעה הוא רוצה שהיא תבוא לעזור לו עם לימודי הכימיה. הוא נאנק. הוא ב