כל הסיפורים

סיימתי את יום העבודה קצת אחרי השעה שמונה. ידעתי שהאישה גם כן מסיימת מאוחר, בדרך כלל בימי שלישי שנינו מושכים את הערב בעבודה ומשלימים פערים, כדי שבשאר השבוע נוכל לחזור בשעה סבירה. בכל יום שלישי

14181 קראו את הסיפור כשהייתי בגיל 28, עבדתי במוסד לילדים ונוער, שהיה להם פיגור קל עד בינוני, בתוספת לקות גופנית. אחד הילדים שם היה רפי. היה לו פיגור מאוד קל, ממש על הגבול. היה לו עיוות איבר

קבענו בשעה 22:00, שיאסוף אותי מהממלכה שבה אני גרה, כשהגיע האפס, ירדנו אני והאלוף התורן. ״לבית הקפה… !!״ לפני שיצאתי מהרכב הגשתי לאפס את הרגל והוא קיבל את הזכות סופסוף לאמר לי שלום כראוי,  ביר

אני מאוד אוהבת לבלות עם החברות שלי,  אבל לפעמים כיף לעשות את זה לבד .  עם חברות קצת קשה להתרכז במטרה המרכזית..  זה היה אמצע השבוע, נראה לי יום שלישי  יצאתי לפאב שלא הייתי בו מעולם בתקווה שלא

“ויש גם אפליקציה חדשה של ‘נא לא להפריע’ שאיתה אתה מגדיר מראש שעות בהן כל ההתראות והשיחות מסוננות אוטומטית ורק אנשים מועדפים יכולים להתקשר.” המשיך יוני לשווק לי את האיפון החדש שקנה. “אני בטוחה

לא בטוחה איך הגעתי למצב הזה, בחיים לא האמנתי שזה יתגלגל לכאן. אולי אני חולמת? אמרתי לעצמי לרגע. אני והיא, כמו שתמיד חלמתי, יחד באותה המיטה, שיכורות מבקבוק היין המונח על השולחן עם רבע התכולה ש

זהו המשך לסיפור יומנה של אנה – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור והדמויות בו הם פרי הדמיון וכל קשר בינם ובין המציאות הוא מקרי בהחלט. 03/01 יומני היקר! חלפו משהו כמו עשרים שעות מאז ואני

סינגל שייקר מפציעה שוב כמו שרק היא יודעת   "האפס כבר בין הרגליים שלי. אפשר להתחיל" אמרתי בעוד משתרעת אחורה עירומה. מהצד השני של הקו היה המאהב, יותר נכון אחד המאהבים שלי. בחור יצירתי שיודע

…..אנה מריה התרכזה במלאכת הקודש. היא לא הפריעה לקולות המגיעים מן העבר השני של קיר הזכוכית להפריע לה. היא מצצה, ליקקה, שאבה והפליאה בי את תענוגות פיה. אפילו המציצות של האחות מרי לא השתוו למה ש

תחילת הסיפור שבועיים ננעלה במרתף הורדו לה מים ולחם להחזיק אותה בחיים . שום מקלחת . פח לצרכיה . זה הריהוט שהיה לה במרתף . "נולה" התמקמה במטבח שולטת שוב על תזונת הבית. יותר לא ביקשה עליה . הב

חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6   האיבר של יוסי היה עבה. עבה כמו גליל נייר טואלט. אבל גם קצר. קצר כמו אגודל בן אדם ממוצע. ליוסי זה הפריע אבל עדי תמיד ניחמה אותו שמבחינתה זה מספיק ו

אני קצת מבוגרת מדי מכדי להתעסק בהרפתקאות מיניות. אני מודה שאני קצת מופתעת מההצלחה שלי בתחום. לא ציפיתי לתגובה כזאת בהתחשב בעובדה שאני כבר בת 63. סליחה על חוסר הצניעות אבל אני חושבת שאני נראית

לא היה לי סרט עטיפה, בעצם גם לא היתה עטיפה, שלא לדבר על מתנה, אבל הרגשתי שאי אפשר לתת ליום הזה לעבור ולחלוף ככה סתם. אני אהיה המתנה! שלחתי הודעה “אם אצא בארבע וחצי, אגיע אליך בחמש, זה מטורף?״

הסיפור פיקטיבי לחלוטין ומכיל דמויות מתחת לגיל 18. כשהגענו, מיד הייתי נבוכה. “מקורות 2017”, פסטיבל הטבע והחופש ואני באתי עם הילד שלי. באיזור החניה המדברית פגשתי את רעות וענת, שתי החברות הקרו

כחיילת משוחררת, כמעט בת 21, התחלתי לעבוד בעבודה מועדפת בחדר אוכל של מפעל. עבודה מזעזעת, אבל השכר טוב באופן יחסי ובכל מקרה ידעתי שלא אשאר שם יותר ממה שדרוש לצורך קבלת המענק של ביטוח לאומי בגוב

כרגיל הוא צריך לעבוד שעות נוספות ואני נשארת לבד. למה הייתי צריכה להתחתן? לבלות את כל הערבים שלי לבד, בזמן שבעלי עובד כל ערב עד השעות הקטנות של הלילה? הבית נקי, האוכל מוכן, מבאס לאכול ארוחת ער

היא הייתה בעלים ומנכ״לית של חברת הייטק מצליחה. רווקה, כמעט בת 30, והדבר שהכי בלט אצלה היא העובדה שהיא פשוט הייתה נוטפת סקס. לא היה חדר שהיא נכנסה אליו בלי שכל הגברים הרגישו התעוררות בתחתונים.

לפרק הקודם https://exhilawriting.com/%d7%a7%d7%95%d7%a7%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%93-2/ ערב אחד ישבנו בבית וצפינו בסדרה משעממת בטלויזיה, בסביבות 10 בלילה צלצל הטלפון של אשתי. מספר לא מוכר. היא ענ

לתחילת הסיפור     מוטי ישב על הספה, בוהה במכשיר המרצד מולו. התמונות והקולות התערבבו לו יחד, הוא לא באמת הקשיב להם. מבט חטוף מדי פעם אל הנייד הבהיר לו שהזמן לא באמת זז. ובאותה נשימה הוא גם

הכל התחיל שירד גשם. יצאתי לרוץ בלילה אחרי יום העבודה, זה בדרך כלל השעות האהובות עלי ביותר. הרחובות ריקים מאנשים ורק קולות מהטלויזיה שבוקעים מהבתים נשמעים ברחוב. האויר היה קריר מה שדירבן אותי

על פי בקשת קוראים אני ממשיך את הספור "אודישן" שאת שני החלקים הראשונים שלו פרסמתי באתר "סליזי"    למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלי

הסיפור דמיוני לחלוטין אפיזודה ראשונה : הקוסמטיקאית. ראיתי אותה על רציף הרכבת.המתנה של עשרים דקות בין רכבות. למעשה הן היו שתיים:  בלונדינית רזה עם שיער בלונדיני חלק וארוך מצח גבוה ופנים סל

זהו המשך לסיפור מיכל – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה הגיע הערב. ערן צלצל והודיע שהשאיר את הילדים לישון אצל סבא וסבתא ושאתארגן כי הוא לוקח אותי למסעדה האהובה עלי. אפילו לא זכרתי שזהו יום ההול

“אתה בטוח שהבאת בצל?” ניר שאל אותי, בפעם העשרים. “כן, כן, סתום כבר” עניתי. זה עוד קרה מדי פעם, שכל החברים הישנים נפגשים. הפעם המקום הוא שמורת טבע בצפון. באוטו אני, אשתי וניר, שהגיע לבד למרות

אני שומעת את הדלת נטרקת והפסיעות המוכרות כל כך של בן זוגי אדם, אני מריחה אותו עד לחדר השינה, כולו מזיע מאימונו היומי בחדר הכושר והריצה שאחריו. הבגדים דבוקים לגופו, מדגישים את איבריו החטובים,

הכרנו בעבר, היא חברה של האקסית עוד מלפני 15 שנה. אני זוכר אותה שקטה ועדינה והאמת שהיא מסקרנת אותי נורא. וכמו שהוא נזכר בה פתאום גם היא נזכרה בו. היא תמיד אהבה את מה שאסור, זוכרת איך סיפרו לה

זהו המשך לסיפור מלחמתה של לילית – הדים מן העבר – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה פולין, המאה ה18 עיירה קטנה במזרח המדינה חיים שכב במיטתו, נם קלות. איפה שהוא בתודעתו היה מודע חלקית לכך שבעוד כ

מאת johnkapp עמדתי לצאת מהרכב כשהאורות סנוורו אותי, הסטתי את המבט לרגע אבל בזוית העין יכלתי לזהות שזה הרכב שלה, ייקחו לה עוד דקה שתיים עד שתיכנס למקום החניה המסובך שלה, אני אתעכב כאן ברכב עם

סיפור דימיוני המשך לסיפור "אשת חיל מי ימצא" החודשים לאחר הסיפור האחרון "אשת חיל מי ימצא" עברו בצורה שגרתית. הכוונה במילה "שגרתית" הינה השיגרה החדשה אשר נכפתה עלי על ידי נעמה ומצד שני השגרה

אני מגיע למשרד, לבושה בשמלה גינס שחורה, צמודה, קצת מעל הברך, רוכסן לכל אורכה וחגורה במותניים, חגורה מהודקת, הרוכסן פתוח בחזה ככה שהחריץ מציץ וכמובן נעלי עקב, בדיוק כל מה שאתה אוהב. איך שנכנסת

סיפור מאת סופר סתם שלום צַדֶקֶת, בואי היכנסי ושבי. נו, אז מה בדיוק הבעיה? אל תתביישי, כבר שמעתי הכל, לא תוכלי לספר לי משהוא חדש שלא שמעתי או שלא טיפלתי. הבנתי, נכון, זה לא קל לדבר על זה

17502 קראו את הסיפור לחלק ראשון של הסיפור   בבוקר נסיבא חזרה למראה המקורי שבו מצאתי אותה. מכוסה מכף רגל עד ראש עם השימלה וכיסוי הראש בסגנון בנות ישמעאל. אומר בוקר טוב, נענה "בהמהום" של ש

השעה הייתה שש בערב, והמשרדים בקומה ה-40 של “מגדלי האופק” כבר התרוקנו מאדם. הרחש המוכר של מקלדות מתגברות, שיחות טלפון מהירות וצעדי נעליים על רצפת הפרקט דעך זה מכבר, והשתיקה ירדה כמו וילון כבד

שישי. לילה ללא ירח. גשם, מטחי ברד ורוח סערה. אני ממתין לך מתחת לביתך. רואה דמות מתקרבת במעיל ארוך וכבד, פותחת הדלת ומחליקה פנימה. מסירה את כובע הפרווה ופותחת המעיל, חושפת שמלה צמודה המגיעה עד

התיישבתי באוטובוס ועצמתי עיניים, עוד שעה וחצי ואני בבית, בחרתי בכוונה את המושבים האחרונים שתהיה לי קצת פרטיות ואף אחד לא יתיישב לידי , הדלתות נסגרו כשעל האוטובוס רק כמה נוסעים בחלק הקדמי והתח

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.  פרולוג  אבא שלי הוא המודל שלי ואני הולך בעקבותיו, רוצה להיות כמוהו, בעצם רוצה להיות יותר טוב

איך הפכתי לקוקהולד ממש מתחת לאף בבית שלי פעם יצאתי עם בחור חתיך ומדהים שעבדתי איתו שדי השתמש בי. זו הייתה מערכת יחסים חד צדדית לחלוטין. עשיתי הכל בשבילו, והוא לא עשה כלום בשבילי. הייתי קונה

חלון החדר שלי היה קומה אחת מעל חלון החדר שלה, שהיה מולי במרחק סביר כדי להבין מה מתחולל שמה. זה קרה יום אחד באקראי, יצאתי מהמקלחת התחלתי להתלבש וראיתי גם אותה מתלבשת. כשצפיתי לראשונה בשדיה, מא

"עוד עשר דקות, תגיעי לטולמנס", הודעה בצבצה במסנגר שלה. "שיט" מלמלה, מורן אספה במהירות את הדברים מהשולחן, שמרה העותק האחרון של העיצוב שהכינה, וסגרה המחשב. "נתראה מחר", זרקה לעמיתים למשרד, שלחה

7497 קראו את הסיפור מאת: hole_maker פרולוג – קו הסערה תומר ישב על סף המיטה, גבו כפוף, עיניו קבועות בנקודה לא מוגדרת ברצפה. השעה הייתה שתיים בלילה, והחדר היה דומם פרט לנשימותיה הכבדות של שי

התחושה של הפיטמות שלה על ירכי ביחד עם המציצה שהלכה והשתפרה עם כל פליק שחטפה על הישבן הגדול והמלא שלה מידיה הארוכות של רונה, גרמה לי להיות קרוב עד מאוד לכדי גמירה. הדילדו של רונה תשוקה פרועה

מחרמן אותי כשאתה מלקק לי את ההדגדגן עם הלשון ומחזיק את שפתי הכוס בידך האחת וביד השניה מלטף את הירכיים וגם מגיע לשדיים ולפטמות. מחרמן אותי כשאתה מלקק לי את הכוס והזין שלך נמצא אצלי בפה. אני לא

היום היה תורי לבשל… וזה היה הדבר האחרון שהיה לי בראש באותה שנייה. אני יודעת שהוא מת על האוכל שלי, ואחרי שהוא מבשל זה באמת נראה כאילו נזרק רימון למטבח… אבל פשוט אין לי כוח! ובכל זאת, זה תורי.

טלי אשתי ואני, אירחנו את החברים שלי בשבת אחרי צהריים. זו הייתה התכנסות שגרתית שלנו הגברים. ארבעתנו – מנחם, אסף, אפי ואני, היינו חברים ותיקים מהתיכון וכולנו היינו נשואים באושר – יש לומר. ישבנ

יצאתי מהעבודה מוקדם באותו יום. משום מה לא הודעתי לענת אשתי אך קיוויתי שתחזור מהעבודה עם כוחות כדי להזדיין איתה. אני וענת נשואים מזה 5 שנים אחרי תקופת חברות בת 5 שנים 10 שנות יחסים עשו את שלהן

“אבא מצאתי מקום טוב” צועק לי אחד הגדולים ואני עמוס שני תיקים וילדה מפלסים את דרכנו אל מעגל קטן של כסאות שבדיוק התפנה מיושביו הקודמים שבאופן מפתיע השאירו את המקום נקי אחריהם. אני מניח את התיקי

למר נווג'ה בפייסבוק לפרק 1 של הסיפור כעבור כמה ימים טופ גאן, בעלה של דורית שאיני זוכר את שמו אפילו שאל אותי אם דיברתי עם דורית. אמרתי לו שלא יצא לי, אבל היא הבטיחה לי סיפור על גרמניה. "מעולה,

שמי טל וזה הסיפור שלנו. הקדמה קטנה עלינו .אנחנו נשואים לא מעט שנים נישואי אושר אני קוראת להם .אוהבים אחד את השני בלי סוף דואגים לומר את זה כל הזמן .הסקס ביננו נפלא אבל ..שיגרתי  .כשהיינו צעי