כל הסיפורים

למי שלא מכיר את הגרוש יש כמה חלקים קודמים אחד עם אווה זיון של החיים אווה באה להז…ן יומן של גרוש ועוד אחד עם 2 לסביות משוגעות שירלי וענבל באות לבקר ,יומן של גרוש חלק II  במכון את  יוסרא הכרת

"מותר לנשק דוקטור?" עלתה השאלה והרופא אישר. פה ראשון נצמד אל פיה, טעמו כטעם המלון, היא אהבה והתמכרה ללשון שטיילה על לשונה והחזירה במציצת הלשון. אחרי כמה רגעים התחלף המנשק ואחר בא במקומו. בראש

מאת המעבדה לאירוטיקה כל מה שאמרו עליו היה נכון ובכל זאת, הם טעו. הוא היה יותר ממה שהם אמרו עליו. אולי זו הסיבה שלבנת הבטון שהתיישבה לו על הלב מרגע שהודיעו לו ועד עכשיו, לא הלכה לשום מקום.

מאת עידו   הבוקר הפציע והשמש האירה את חדרם, הוא פתח את עינייו מביט על האשה העירומה שלידו ועדיין לא מאמין שהוא שם לידה. אצבעו עברה באיטיות על עורה החם בעודו עוצם שוב את עיניו ונרדם. הוא התע

מאת: תמר הקצינה לתחילת הסיפור, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה' ***סיפור זה הינו פרי דמיונה של המחברת כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט*** זינקתי מהח

כשאשתי הייתה בשנה האחרונה שלה בתיכון, היא וחבר שלה לכיתה ניסו להשיג לקבל תעודת הצטיינות ארצית ואכן הצליחו לבסוף. ההישגים שלהם היו מעל הנדרש ולעתים קרובות למדו יחד. לאחר הלימודים היא הייתה הו

*זהו המשך לסיפור: המסאג'יסט –    חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, ומומלץ לקרוא אותם קודם* הימים הבאים אחרי אותו ערב עם גיא והחברים שלו, עברו עליי בסערת רגשות. התמונה של טלי מקבלת זין משלו

סיימתי את סיפורי הקודם – “אפרודיטה והטיטנים”, כסיכום קצר של חיי בחמש השנים שלאחר מותו הפתאומי של ג' (למי שמצטרף כעת אני ממליצה לקרוא את סדרת "אפרודיטה והטיטנים"), אשר הותיר אותי מלאה ומרוקנת

סיפור מאת שוקולית   אני לא ממש זוכרת מתי זה התחיל אז אני אתחיל בהקדמה להתחלה… הייתי בת 19 כמעט באמצע שירות לאומי כשבת דודה שלי התקשרה אלי וסיפרה לי על הבחור המושלם ובלה בלה בלה…. קבענו לה

פרק א' – מיקי מגלה את אמריקה פרק ב' – מיקי יוצא לדיג חורף  במשך הזמן שעבר מאז שהיו יחד (כמעט שמונה חודשים), מיקי החל לבלות יותר ויותר זמן עם דרסי אצלה בבית, ופחות ופחות בדירה המשותפת שלו עם

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו ג

אני חוזר הביתה אחרי יום ארוך לבית ריק, עוד מעט שנה גרוש, היו חודשים מאוד קשים אך לאט יצאתי מזה וגיליתי שהחיים יפים בחוץ. הרשת עושה לנו חיים מאוד קלים, לא צריך לצאת כדי להכיר, מתחברים למחשב, ג

וואו, לא יודעת מה חשבתי לעצמי באותם הרגעים, רגעי הייחום והצורך המטורף בסיפוק תאוותי. כך החלה ג'ני את סיפורה שסיפרה לי בשיחת סקייפ אחת עם פלרטטנית אמריקאית שפגשתי באחד הצ'אטים. אין לי מושג אי

לא האמנתי שאני לא מוצא אותם. נזכרתי שארזתי אותם. לבסוף פניתי לנעמה שהייתה חסרת סבלנות וחיכתה לי. ישנתי יתר על המידה — אני בהחלט לא אדם של בוקר! "ראית את התחתונים שלי, מותק?" "לא… שכחת לארוז

סיפור אמיתי. עוד מג'וני אפשר למוצא כאן ג'וני היקר, אני רוצה ל...

סיפור מאת: אישתו של עבד נשוי פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי, פרק רביעי הפעם…אני כותבת את החוויה. אני, האישה. בעלי (שמופיע בשם "עבד נשוי") כתב את כל הסיפורים הקודמים בסדרת "מחוויותיו של קוקהו

סיפור מאת מפתח סול   הערה פתיחה המדובר בסיפור דמיוני לחלוטין. הסיפור מסופר כ"תסריט" לסרט ביחסי שליטה וקוקהולד. הסיפור נכתב מנקודת המבט, קולה ומחשבותיה של האישה בלבד (לבעל אין קול משל עצמו

לתחילת הסיפור, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה' מאת: תמר הקצינה ***סיפור זה הינו פרי דמיונה של המחברת, כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט*** ש"ג מצדיע

את יום ההולדת 37 של טלי אשתי, לעולם לא אשכח.. קוראים לי דודי, בן 38 נשוי 13 שנה לטלי ויש לנו 3 ילדים. טלי אשתי רזה עם תחת אגסי עסיסי מושלם וחזה סיליקון, עיניים חומות ושיער חלק חום כהה עם נג

סיפור מאת יונק דבש   כשהייתי סטודנט בירושלים באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, חלקתי דירה עם אתי. היא למדה קרמיקה בבצלאל ואני למדתי לתואר שני במדעי החיים.  במסגרת לימודיה, הייתה אתי צריכה

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו ג

*זהו המשך לסיפור: המסאג'יסט –  חלק 1, ומומלץ לקרוא אותו קודם* עם 2 אצבעות בתוך הכוס שלה, טלי החלה להתפתל על מיטת הטיפולים ולגנוח יותר חזק. ואז גיא, שעמד בצד המיטה עם הפנים אלי, שלח את היד ה

מאת אס בשרוול   זה מוזר בגיל 42 לשמש מזכירה אישית של נער בן 17. נכון, הוא גאון, מבריק, כריזמטי ומיליונר. נכון שהוא עשה כבר אקזיט ויושב על ארגזים. נכון שהוא המילה האחרונה בטכנולוגיה אבל בכל

סיפור מאת הרועה בשדות זרים הוא היה מאצ'ו ישראלי צעיר קלאסי בדרכו לאכול את העולם. חייל משוחרר לאחר שרות קבע, מסונוור מהאפשרות להרוויח כסף קל בעגלות בצפון אמריקה לקראת כריסטמס. אף אחד לא סיפר

סיפור מאת Dannylove הסיפור מבוסס על אירוע אמיתי, הוכנסו בו שינויים על מנת לשמור פרטיותם של המשתתפים.   אני דודו, בן 52, נשוי באושר , אבא ל 4 ילדים. אני מגדיר את עצמי כגבר בן 50 טיפוסי, קצ

** הבהרה חשובה: סיפור זה הינו פרי דמיוני לחלוטין ולא התרחש במציאות. סיפור זה גם לא אמור להתרחש במציאות. סיפור זה לא מעודד בגידות, ואין לו קשר למציאות. אישה מיועדת לבעלה בלבד, ואישה בוגדת עובר

ספטמבר זה הזמן שבו אני ואשתי, אנה, בורחים לכנרת. שבוע או שבועיים על שפת הכנרת לעבוד על הזוגיות, קצת עם החום של הקיץ וקצת עם הסתיו שמתחיל לבצבץ, קצת זמן לדבר וקצת פניות לעורר את חיי המין. רוב

מאת:מר עגבניה. לחלק 1 של הסיפור אחרי שניקינו את עצמינו חזרה, החלטנו להבריז מהעבודה ולבטל את הפגישות שהיו מתוכננות, שלחנו הודעות, ניתקנו טלפונים והלכנו לישון חזרה…   תוך כדי שינה, הרגשתי מ

כמחווה לעם המבודד בציון את סיפורי הקורונה אפרסם מיד ובחינם. תהנו. ====================================================== סיפורים מהבידוד – תרבחו ותסעדו זו הפעם הראשונה שרינת נוסעת באמבולנס

חלק א' בגיל 42 הרגשתי שאני קבורה בחול. הייתי חנוטה בתוך חיי הנוחיות שלי: חיה-מתה בוילה ברעננה, נלחמת מדי יום בשעון החול של חיי. ראיתי את בעלי וחברותי מרצינים, מזדקנים ומאפירים מול עיני, בעודי

מוטוזיני התעוררתי כשהמיניבוס התחיל להיטלטל. פתחתי את העיניים, ראיתי את המצדה מעלי, את החושך, ובלי להתבלבל עצמתי אותן שוב: אני לא בן אדם של בוקר, בטח עוד לפני שהשמש זרחה. עוד סיבה שבגללה לא נה

לילה ארוך רונה מתעוררת לפתע כאשר קפיצי המיטה נעים מתחתיה. לפני שהיא מתעשתת נצמד אליה גבר מאחור, קובר אותה מתחתיו. "שגיא?" היא שואלת בנמנום, אך אימה קרה שוטפת את קורי השינה ממוחה כאשר היא נזכר

נהמת ההאמר נוגסת בדממת הרי שומרון הניצבים סביב ההתנחלות כמו אחים גדולים, פוקחים עין על הבתים ותושבי המקום. בתוך הרכב יושבים ארבעה חיילי מילואים, עמוסים ציוד הגנתי כבד ומשתק, עייפים ומשועממים.

רק משחק אני גומר את המוסף ומעיף עוד מבט אל הבריכה. "אבא!" צועק הבריון הקטן. "צללתי חצי בריכה!" "יופי!" אני עונה ומעיף מבט מסביב. הבריכה מתרוקנת לאיטה בצהרים העצל של יום שישי, אך את הבריכה וה

יש באזז טוב באוויר. המוזיקה מהסלון ממלאת את כל הבית, הבנות חמות, הבנים סבבה, עידן השקיע באלכוהול איכותי וכל המסיבה הזאת באה לגדי טוב, כמו סקס טוב שמתחיל מהתחרמנות ומזמוזים ממושכים וברור לך שה

הזאב   "שלום אמי היקרה, מתל–אביב חזרתי. בג'קוזי נחה את, שמחה את על שבאתי?" "הו עמית, בני יקיר לי, יקר מרבבה חשבתי כי תבוא מחר, הפתעתי רבה."   "אמרי נא אמא אהובה, מדוע ריק הבית? היכן המשרתים כ

"אף אחד לא מדבר איתי. אף אחד. כולם נעלמו!” היא עומדת מול החלון בגבה אלי, מביטה בעיר האדישה לסבלה, שלושים קומות מתחת. היא בוכה. בצדק. "אל תדאגי.” אני משקר. “יהיה בסדר.” אני מתבונן בה מאחור. גב

הפלאפון מצלצל, על המסך כתוב 'רוניתי'. "הי מאמי.” אני אומר. "נו, יצאו כבר?” היא שואלת. "איזה יצאו ואיזה נעלי בית. לא תאמיני מה הולך כאן. כמה לימוזינות יש כאן, יא אללה.” "ואללה? חשבתי שרק ה

"אתה תצטרך לשים כיפה.” אומר זבולון בפעם האלף. “שחורה, יו? איך מיין, זה בני ברק. שלא תבוא לי עם סרוגה.” "אני יודע. כבר יש לי. וגם ז'קט שחור יש לי. וחולצה לבנה.” עונה רפי בסבלנות. “אני יכול לה

את הפעם הראשונה שערן ראה את דודה ענת הוא לא שכח וגם באותו הרגע, למרות שהוא לא היה יותר מאשר בן שש וחצי, הוא ידע שגם לא ישכח. הטיסה לאיטליה, הוילה הענקית, הכלבים המנוקדים, הכל יִטשטש עם השנים

המשרד של שרון היה חדר אכסון לפני ששרון התחיל את ההתמחות שלו וככזה הוא חדר קטן, נטול חלונות ואוויר. יש בו שעון מעל הדלת וקצת תמונות שהדביק שרון כדי להפוך אותו למדכא פחות. יצורי פנטזיה מתמונות

הכל התחיל ממבט. מבט אחד מילד קטן הרס לי את החיים ובנה לי אותם מחדש. מבט של ילד שהרגע גמרתי לזיין את אמא שלו בתחת. מול העיניים של אבא שלו. הבעל הוא איש עסקים מצליח יחסית. עסק לחומרי איטום או מ

חלק זה של הקניון שומם בשעות הבוקר המאוחרות. דוכני המזון מהווים זירת קרב גסטרונומית תרבותית בין רשתות ענק מארצות הברית לבין דוכנים מקומיים של יזמים קטנים המנסים למכור שווארמה וסנדוויצ'ים טוניז

"הזונה שלך באמת מרשימה מאוד", אמר אחד מהם בעודי עומדת באמצע החדר, מכוסת עיניים. "היא הולכת לחטוף ובגדול הכלבה" אמר אחר. פתחתי את הפה ושאלתי בחשש "מה הולך לקרו-" ומיד חטפתי סטירה שהפילה אותי ע

אני יושבת רועדת מחוץ לחדר המנהל, לבד. כולם כבר הלכו. המנקה מסתובב, הכל ריק. למה דווקא עכשיו המנהל רוצה לראות אותי? הדלת נפתחת והוא יוצא לעברי. "תיכנסי שיר" הוא אומר ואני מתיישבת מולו. "שיר, ה

״מתי לאחרונה היית באופרה?״ התנוססה השאלה ממנו ועניתי שבעצם אף פעם לא הייתי. ההודעה הבאה הכילה 3 תאריכים ובקשה פשוטה: ״תבחרי״. כך התחיל הסיפור של היום. נפגשנו לקפה של בוקר בסמוך לבית האופרה.

עוד שבוע נשרף ואני מגיע לחמישי עם הלשון בחוץ. חתכתי מוקדם מהמשרד, השעה ארבע וחצי ואני מגיע לדירה שלי, חדר וחצי בפלורנטין, זה מה שהצלחתי למצוא בזמן שהיה לי. עבר שבוע מאז הפרידה הקשה מסיוון. ש

פאק לא! פספסתי את האוטובוס! מי יודע מתי יגיע הבא… ואז ראיתי אותו צועד בדרך לחנייה, מכר מהעבר. רציתי אותו לפני שנים, אך הוא היה תפוס, אני הייתי תפוסה והתזמון היה גרוע. "אתה לומד פה?" "יום השת