כל הסיפורים

בפעם השניה שהיא נוסעת אליו לסטודיו, היא מגיעה מוכנה. מקולחת, משוחה בשמן ריחני, רגליה מגולחות ועם התחתונים הכי סבירים שיש לה. הלב שלה דופק כמו בפעם הראשונה. כשהיא מחנה את האוטו בחניון הסמוך הי

הערה : לקראת סוף הזיון בפרק הזה הוא נעשה הרבה יותר אפל, כמו של דור נוב הישן והטוב. מי שקשה לו עם זה, מוזמן לדלג לאחרי הזיון אבל יש התפתחויות עלילתיות חשובות אחריו, אז לא ממליץ לדלג לגמרי. ==

החלק הזה של הסיפור הוא למיטיבי לכת בפנטזיה, והוא כולל סצנות דמיוניות, משפילות ומופרכות לחלוטין וכל מטרתן היא להעצים את תחושת העונג של הקוראים. הסיפור הזה מכיל סצנה עם בעל חיים, ורוח הדברים הי

זהו המשך לסיפור העיסוי של יוני ומומלץ לקרוא אותו תחילה. לאחר החוויה המטלטלת שאמא עברה אצל יוני בצימר, היא נכנסה לסרטים עם עצמה. מצד אחד היא הרגישה נורא על הבגידה באבא וגם חששה שהוא יגלה מה ב

“טררררררררררר, טררררררררררר”, עוד צלצול טלפון מעיר אותי מהנמנום בעבודה המשעממת הזאת. “כן, כן, אשלח לכם דוח מכירות מפורט” אני עונה בלי חשק לבחור מהצד השני של הקו. 12 שנים בעבודה הזו, והכל נראה

כל הסיפור התחיל לפני כשלושה חודשים – פיטרו אותי מהעבודה בגלל המלחמה. עד אז הכול היה מושלם. עבדתי מהבית, נמצא כל היום ליד אהבת חיי – רבקה. פגשתי את רבקה דרך אתר שידוכים לדתיים. באמת אנחנו לא מ

מאת זיגי לתחילת הסיפור, לחלק שני, לחלק שלישי, לחלק רביעי, לחלק חמיש, חלק שישי, חלק שביעי, חלק שמיני כשהגעתי מותש למלון, מת למקלחת, המפתח שלי לא עבד. בפתק צבעוני שהיה דבוק על הדלת נכתב. מזל

שלושה ימים יכולים להיות נצח. ריח הקפה השחור בקליניקה של אליס כבר מזמן התחלף בריח העמום של המזגן הפועל, אבל המתח שרבץ בחדר מרגע שהדלת נפתחה היה סמיך מספיק כדי לחתוך אותו בסכין. יהודה ואילנה נכ

תיק 1002 – רננה ואיתמר הקירות האקוסטיים של הקליניקה שמרו על השקט, אבל בתוך הראש של אליס התחוללה סופה. בשלושת הימים שחלפו מאז הטיפול של יהודה ואילנה, המקצועיות שעליה עמלה שנים הרגישה כמו קליפ

חשוב להדגיש כי הסיפור אינו אמיתי אך נכתב בהשארת התקופה שעברנו.   היה זה אמצ"ש. החלטתי לצאת לריצה ליד הבית. השעה הייתה כבר אחריי 23:00 כשהגעתי לכביש הארוך והבלתי נגמר. פה ושם רצו אנשים על

3161 קראו את הסיפור למען הסר ספק: זהו סיפור דמיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין אירועים ש

הפקיד קיבל את האישה. היא היתה מיוזעת. בטנה היתה מרופשת בבוץ דרכים מגליד. ועל שער ערוותה שרצו מנדבושקעס. היה עליה להתכונן כראוי לקראת המפגש עם ג׳ינג׳יס חאן. הוא יוותר לבדו עם כאב ביצים. אבל למ

זהו המשך לסיפור מחוץ לזמן – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה פרק 4 – ערב חמים הם סיימו את הקינוח והקפה. התישבו בסלון זה לצד זו בסלון, כאילו קורסים מכובד ארוחת האוכל המשובחת שאכלו. הסתכלו אחד ע

פרק 1 – מעבר לדלת השמש של צהרי יום שישי מעל רמת השרון, שרפה את המדרכות בדרך לבית של נועה. איתי סידר את משקפי הראייה שלו, שנטו להחליק בגלל הלחות של מישור החוף, ומשך את רצועת התיק הכבד. הוא כב

הקדמה שנים שאני רוצה להעלות על הכתב ולשתף אתכם בסיפור שלנו, במסע של תענוגות ומימוש פנטזיות אדירות. אתחיל בלספר עלינו: אלי וענת, בני 40, נשואים מזה 15 שנה ויש לנו שישה ילדים מקסימים. הכרנו ק

(הסיפור בהשראת דמויות אמיתיות אך כל האירועים הינם דמיוניים). ענקים הם יצורים נחמדים. הם חיים לבד במעבי היער. עושים את שלהם מבלי להפריע לאף אחד. כזה גם היה הענק שלנו. קם בבוקר, מתארגן ויוצא א

14712 קראו את הסיפור סיפור מאת בני שעת לילה מאוחרת, צינה ירושלמית של שלהי סתיו עוטפת את הסמטאות הישנות, כשאנחנו חומקים ומתרחקים אט-אט משאון השוק ומהמולת הברים של חמישי בלילה. יד י עוטפת את

10678 קראו את הסיפור מאת אסתי המיניבוס הקטן דהר צפונה, במורדות כביש ירושלים תל אביב, בדרך אל כביש 6, מותיר מאחוריו את רעשי הבנייה האינסופיים של בר-אילן ואת המועקה התמידית של שיכוני שמואל הנ

מאת זיגי לתחילת הסיפור, לחלק שני, לחלק שלישי, לחלק רביעי, לחלק חמיש, חלק שישי האדון שלח לי הודעה. הוא הזמין אותי אליו. כמובן שאישרתי הגעה מיידית. למחרת הוא כתב שחמישה מהלקוחות הקבועים שלי ל

מאת: פליק בטוסיק לתחילת הסיפור, חלק 2, חלק 3 מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים. אם קראתם ואהבתם (ותכלס גם אם לא), אשמח שתגיבו, שאדע אם להמשיך.   למחרת בבוקר קמתי מוקדם והתארגנתי לנסיעה. חיבוק

7300 קראו את הסיפור למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים ש

אני מזמינה אותך לערב נחמד אצלי בדירה. למען האמת הזמנתי אותך כמה פעמים אבל הפעם באת באמת. ערב קריר, שתינו אלכוהול עד כלות, אני אפילו לא זוכרת מה שתינו. בכל פעם שהסתכלתי עליך היה בא לי לטרוף או

עליתי במדרגות לדירה של אורן כשקיבלתי ממנו את הסמס. "אח שלי, סליחה, התעכבתי פה באיזה סידור ואני קצת מתעכב, תדפוק בדלת, רותם שם, אמרתי לה שאתה בא, אני בדרך." עצרתי בין קומה 2 ל-3, לא רחוק מהדלת

שולה ישבה בזמן השיעור הפרטי שלה, משולבת רגליים היא הסבירה לתלמידה את חוקי הדקדוק כשלפתע הבחינה במשהו שתפס את תשומת ליבה. שולה הייתה מורה לאנגלית מפולפלת, בעלת חוש הומור עשיר ותשוקה לכל מה שהי

מוזיקה תעשייתית כבדה, איטית ומלוכלכת התנגנה ברקע בחדר בית המלון. חזקה מספיק כדי להטביע את הרעשים שניסו לפלוש מן העולם החיצון, חלשה מספיק כדי שתוכל לשמוע אותו מדבר אליה בשקט. ״תורידי את כל הב

הוא מהדס כמו טווס נפוח חזה, אולי בת יענה –  בסלון שלי. בן זוג שלי, בחיר ליבי, הוא האחראי. דן אחראי לזה שיש פה בחור בגופייה שהפטמות מציצות מתוכה וריח הפרומונים של סוף הקיץ נישא ממנה. הטבע נאות

פרק י"ו – במיטה עם התאומות הוא מוצא את אלישבע ואחותה במטבח, ישובות על כיסאות גבוהים לצד אי המטבח. האחות אכן זהה לאלישבע והיא לובשת בגדים מעט שמרניים יותר מאשר אלו של אחותה אשת רמת הגולן. שיע

פרק י"ז – אמא ישראל קם מהמיטה, מצחצח שיניים. רעב, לא אכל אתמול ארוחת ערב. גם צוהריים, למען האמת. מדשדש אל המטבח. אמא ויהודית במטבח, יהודית לבושה לצבא ואמא… לבושה… בקפידה. חצאית הדוקה יותר. ח

פרק י"ח – אמא ואחות ודודה “בואי.” אומר שרול ואוחז בידה. יהודית לא חושבת, לא מסוגלת, כאילו היא מחוץ לגוף שלה. מופתעת לגלות שאחיה הקטן לוקח אותה לחדר השינה של ההורים והריח שמציף את נחיריה כאשר

פרק י"ט – מקודשת, מקודשת, מקודשת לשונו של ישראל מסתייפת עם זו של אחותו, ויהודית נאנחת בפיו. שתי אצבעותיו מרקדות בחריץ הרטוב שלה אבל היא לא נותרת חייבת ואצבעותיה לופתות את איברו הזקור. היא מש

כאשר נודע לי שלקראת תחילת פרסום הספר השני של "הצד השני של הבריכה" יצאו מיכל, שירן עזי ואחרים ליום צילומים בסטודיו לצורך תמונות יח"צ הבנתי מיד שזו הזדמנות מעולה לפגוש בהם ולשאול אותם כמה שאלות

“קומי שפחה" אני מצוה על איילת, היא קמה. “ידיים משולבות מאחוריי הגב שפחה! פישוק קל ברגליים!” אני פוקד. היא מיד מצייתת. אני מסתכל עליה בוחן אותה, “כשאני אומר לך לעמוד ככה את עומדת מהיום שפחה! ב

אחרי חיי הוללות של רווק ישראלי ממוצע בא זמני להתמסד, הרגשתי שמצאתי את בת הזוג האידאלית. אוהבת ומעניקה לי תחושה שאני כל עולמה. אחרי ההצעה ופרוצדורת הכרות המשפחות, התחיל המרוץ לליל הכלולות שהפך

זהו המשך לסיפור יום ההולדת שלו – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה. הסצנה הבאה נראתה כאילו הייתה לקוחה מסרט. ירדתי למטה במהירות, מדלגת על שתי מדרגות בכל פעם. רתחתי. יש גבול ואני הולכת לסיים את ה

פעמים בשבוע אני נשאר לישיבת סינכרון עם הקבוצה באמריקה. בגלל שהשעות עם האמריקאים הפוכות, רק לאחר שש בערב ניתן לדבר יחדיו. השבוע ביקשתי משרה להישאר שתסביר את חלקה התכנוני בפרויקט. שרה הייתה בעל

מעולם לא אהבתי את טעם השכר, מר, מעורר חלחלה. בעיניי אוהבי הטיפה המרה הם חבורה של חסרי חוט שדרה שמנסים לעשות רושם על חברים תחת לחץ חברתי. הפעמים היחידות שבאמת שתיתי זה רק בערב פורים. כאן מתחיל

הרגע הכי טוב במסע בצבא הוא הרגע בו אתה חוזר ומשחררים אותך לשעת ת"ש. אתה מוריד את המדים הדוחים, הספוגים בזיעה ונכנס למקלחת. אחח, איך שלא בא לך לצאת! אלא מה, מה הבאסה? לסיים את המסע הזה בשטח ול

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.  הודעה "סלבית בחנות" תפסה אותי באמצע זיון, דופק בהנאה את שיינדל ששכבה עירומה על השולחן במשרד של

לבת של השכנים שלי יש ישבן כל כך נהדר שבמשך שבועות בכלל לא ידעתי איך נראים הפנים שלה. כל פעם שעבדתי בגינה והיא היתה יוצאת מהבית היו לי בערך 7 שניות לצפות בתופעת הטבע הזו. הר התבור של הישבנים,

לו מטיילת ברחוב. האויר נעים, רוח קלה מלטפת את פניה. השפה העברית נשמעת משונה אבל כבר מזמזמת לה נעים באוזן עכשיו שהתרגלה אליה. האנשים האלו כולם צעקניים ורעשניים אבל היא הופתעה לגלות כמה נחמדים

אני אוהבת לעבוד עד מאוחר, כשהמשרד מתרוקן בהדרגה בשעות אחר הצהריים אני שמה לי מוזיקה שאני אוהבת ושוקעת בעבודה. צלצול הטלפון הוציא אותי מריכוז "מדבר השליח, יש לי מעטפה עבורך, אני מגיע עוד 3 דקו

הסתכלתי עליו. מבטו הצטלב עם שלי. הסטתי את מבטי. הורדתי עוד שוט. "חיים," חושן נפלה עליי שיכורה, "אל תשתי יותר! קלטתי איך את דופקת מבטים לעומרי. אחותי, שתחררי. את לא צריכה אותו." אני באמת עד כד

ישבתי בחוץ על מדרגות הבית, כואבת ונבוכה. שעת ערב והחשיכה מתחילה לתפוס את מקומה. הוריי עמדו בסלון, צורחים זה על זו ומקללים בלשון עסיסית. אפרים השכן ממול, שגר בבית עם הגדר הירוקה שמע גם הוא את

שמי עידו, בן 23, סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן וגר במעונות בקמפוס בשל המרחק בין עיר מגורי לאוניברסיטה. אני בעל גוף ממוצע, קצת נמוך (1.74) עם שיער שחור קצר ועיניים חומות. מבנה גוף ממו

הסיפור אמיתי, השמות בדויים. אני גל ולאישתי קוראים עדן. את עדן הכרתי כשהייתה בת 17, נערה תמימה וטובה אבל עם מראה שקשה היה להתעלם ממנו, אפילו שלא הייתה נוהגת להתלבש חושפני מדי. תחת בולט ועגול

*מבוסס על סיפור אמיתי "אני אוהב את התגובות שלך". זה המשפט שהתחיל את הסערה הכי גדולה שידע גופי בכל חיי. הוא, גרוש בן שלושים וחמש עם נסיון עשיר ומגוון מאד בכל הקשור לסקס ועם סיפורים שיכולים למ

את תכנסי לבר, תגידי שקבעת איתי, הם יושיבו אותך למעלה ואז אני אגיע. הכל טוב ויפה, אבל נתחלף. ביקשתי. אתה תגיע, תשב במקום שלך ואני אגיע לשם. בואי… הגיעה ההודעה. חוצה את הכביש ולא במעבר החציה. י

זהו!!! כל החבר'ה התפזרו, עוד ערב שישי משובח הגיע לקיצו. ע. ואני מארחים לא מעט, אני אוהבת מאוד לבשל ולאפות וע. ממש מלך המנגל. תמיד יודע להביא את הבשרים הכי טובים ולהכין אותם הכי טוב. היה מזג