כל הסיפורים

כאשר נודע לי שלקראת תחילת פרסום הספר השני של "הצד השני של הבריכה" יצאו מיכל, שירן עזי ואחרים ליום צילומים בסטודיו לצורך תמונות יח"צ הבנתי מיד שזו הזדמנות מעולה לפגוש בהם ולשאול אותם כמה שאלות

“קומי שפחה" אני מצוה על איילת, היא קמה. “ידיים משולבות מאחוריי הגב שפחה! פישוק קל ברגליים!” אני פוקד. היא מיד מצייתת. אני מסתכל עליה בוחן אותה, “כשאני אומר לך לעמוד ככה את עומדת מהיום שפחה! ב

אחרי חיי הוללות של רווק ישראלי ממוצע בא זמני להתמסד, הרגשתי שמצאתי את בת הזוג האידאלית. אוהבת ומעניקה לי תחושה שאני כל עולמה. אחרי ההצעה ופרוצדורת הכרות המשפחות, התחיל המרוץ לליל הכלולות שהפך

זהו המשך לסיפור יום ההולדת שלו – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה. הסצנה הבאה נראתה כאילו הייתה לקוחה מסרט. ירדתי למטה במהירות, מדלגת על שתי מדרגות בכל פעם. רתחתי. יש גבול ואני הולכת לסיים את ה

פעמים בשבוע אני נשאר לישיבת סינכרון עם הקבוצה באמריקה. בגלל שהשעות עם האמריקאים הפוכות, רק לאחר שש בערב ניתן לדבר יחדיו. השבוע ביקשתי משרה להישאר שתסביר את חלקה התכנוני בפרויקט. שרה הייתה בעל

מעולם לא אהבתי את טעם השכר, מר, מעורר חלחלה. בעיניי אוהבי הטיפה המרה הם חבורה של חסרי חוט שדרה שמנסים לעשות רושם על חברים תחת לחץ חברתי. הפעמים היחידות שבאמת שתיתי זה רק בערב פורים. כאן מתחיל

הרגע הכי טוב במסע בצבא הוא הרגע בו אתה חוזר ומשחררים אותך לשעת ת"ש. אתה מוריד את המדים הדוחים, הספוגים בזיעה ונכנס למקלחת. אחח, איך שלא בא לך לצאת! אלא מה, מה הבאסה? לסיים את המסע הזה בשטח ול

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.  הודעה "סלבית בחנות" תפסה אותי באמצע זיון, דופק בהנאה את שיינדל ששכבה עירומה על השולחן במשרד של

לבת של השכנים שלי יש ישבן כל כך נהדר שבמשך שבועות בכלל לא ידעתי איך נראים הפנים שלה. כל פעם שעבדתי בגינה והיא היתה יוצאת מהבית היו לי בערך 7 שניות לצפות בתופעת הטבע הזו. הר התבור של הישבנים,

לו מטיילת ברחוב. האויר נעים, רוח קלה מלטפת את פניה. השפה העברית נשמעת משונה אבל כבר מזמזמת לה נעים באוזן עכשיו שהתרגלה אליה. האנשים האלו כולם צעקניים ורעשניים אבל היא הופתעה לגלות כמה נחמדים

אני אוהבת לעבוד עד מאוחר, כשהמשרד מתרוקן בהדרגה בשעות אחר הצהריים אני שמה לי מוזיקה שאני אוהבת ושוקעת בעבודה. צלצול הטלפון הוציא אותי מריכוז "מדבר השליח, יש לי מעטפה עבורך, אני מגיע עוד 3 דקו

הסתכלתי עליו. מבטו הצטלב עם שלי. הסטתי את מבטי. הורדתי עוד שוט. "חיים," חושן נפלה עליי שיכורה, "אל תשתי יותר! קלטתי איך את דופקת מבטים לעומרי. אחותי, שתחררי. את לא צריכה אותו." אני באמת עד כד

ישבתי בחוץ על מדרגות הבית, כואבת ונבוכה. שעת ערב והחשיכה מתחילה לתפוס את מקומה. הוריי עמדו בסלון, צורחים זה על זו ומקללים בלשון עסיסית. אפרים השכן ממול, שגר בבית עם הגדר הירוקה שמע גם הוא את

שמי עידו, בן 23, סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן וגר במעונות בקמפוס בשל המרחק בין עיר מגורי לאוניברסיטה. אני בעל גוף ממוצע, קצת נמוך (1.74) עם שיער שחור קצר ועיניים חומות. מבנה גוף ממו

הסיפור אמיתי, השמות בדויים. אני גל ולאישתי קוראים עדן. את עדן הכרתי כשהייתה בת 17, נערה תמימה וטובה אבל עם מראה שקשה היה להתעלם ממנו, אפילו שלא הייתה נוהגת להתלבש חושפני מדי. תחת בולט ועגול

*מבוסס על סיפור אמיתי "אני אוהב את התגובות שלך". זה המשפט שהתחיל את הסערה הכי גדולה שידע גופי בכל חיי. הוא, גרוש בן שלושים וחמש עם נסיון עשיר ומגוון מאד בכל הקשור לסקס ועם סיפורים שיכולים למ

את תכנסי לבר, תגידי שקבעת איתי, הם יושיבו אותך למעלה ואז אני אגיע. הכל טוב ויפה, אבל נתחלף. ביקשתי. אתה תגיע, תשב במקום שלך ואני אגיע לשם. בואי… הגיעה ההודעה. חוצה את הכביש ולא במעבר החציה. י

זהו!!! כל החבר'ה התפזרו, עוד ערב שישי משובח הגיע לקיצו. ע. ואני מארחים לא מעט, אני אוהבת מאוד לבשל ולאפות וע. ממש מלך המנגל. תמיד יודע להביא את הבשרים הכי טובים ולהכין אותם הכי טוב. היה מזג

הוא מלקק אותי ואני חושבת עליך. זה לא שרע לי איתו, ממש לא. טוב לי והוא אוהב אותי, לפעמים יותר מידי. אני אוהבת אותו? לא יודעת. אכפת לי ממנו, זה בטוח. אבל זה לא אתה. הוא מכניס את הלשון שלו לתוכ

אני הולכת לעבר המשרד שלו, מחכה לראות מה הוא יעשה לי. המזכירה שלו מקדמת את פניי. "תיכנסי, הוא מחכה לך". אני נכנסת. הוא יושב מול השולחן שלו, קורא מסמך. "אה, מתוקה, יופי שבאת, שבי." ואני מתיישבת

אני עומדת על ארבע, חגורת חנק כרוכה לצווארי ועמית מחזיקה בתקיפות את הרצועה, מהדקת אותה מעט שאני ארגיש אותה לוחצת קצת. עמית לובשת חצאית וחולצה ויושבת על הספה בדריכות. החולצה עשוייה בד רך, חושפת

אף אחד מהנוסעים הממתינים בתור לדלפק הטסים בנתב"ג, לא יכול היה לנחש שיש קשר בין הרב המכובד ובין הצעירה הסקסית שעמדה בתור המקביל, אבל כשהוא הגיע למושב שלו בטיסה – ליד החלון לבקשתו, הצעירה כבר

זהו המשך לסיפור אמת או חובה לשומרי נגיעה – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה באחד מימי השישי שלנו ביחד אני וטלי יצאנו לבית קפה צפוני, בתקופה שעוד היינו מדריכים נלהבים ומעמיקי מחשבה בתנועת הנוער

זהו המשך לסיפור צלילה חלק ד – רוצה שבעלי יראה ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד. "נשחק כמו שלשום" אנט הסבי

חניתי בצלו של עץ האלון וחיכיתי, הבטן מתהפכת לי…. מרחוק הבחנתי בצילה של הקבריולט המתקרבת אט אט. יצאתי מהאוטו תוך שאני מציצה לצדדים לבדוק אם מישהו רואה אותי?! אני מקווה מאוד שלא רואים אותי. נכנ

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. הכותב אינו מעודד אלימות מכל סוג שהוא.  הבוס שלי זיין אותי, שכבתי על הגב ברגליים פתוחות והוא שכב

לא ראיתי אותו חודשיים. הוא היה בפעילות, הוא לא דיבר איתי כבר שבוע. אני רציתי שיבוא, רציתי שיבוא ויפתיע אותי… הוא עמד בפתח הדלת במדי זית מגוהצים, הכומתה בכותפת, שלל הסיכות על חזהו. כיסיו מכופת

זהו המשך לסיפור ביום שרבי כבד – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה. "עכשיו תורי", לחשה בקול לא לה יאנה פשוקת הרגליים למולי, אצבעה מלטפת את ערוותה המגולחת המנצנת את הרטיבות הפושה בה, "אם ידעת כמה

אני שוכבת ערומה על הבטן מול המחשב הנייד, הג׳ימייל שלי פתוח ואני מרוגשת. ״בוא כבר, יש מלא תמונות חדשות שמחכות לי באינבוקס!״ ״אני בא!״ הוא ממהר לצאת מהמקלחת, הזין היפה שלו עומד ומתנוסס בגאון, מ

אנאבל במיטתה, השעה כמעט אחת לפנות בוקר. היא חצי ישנה, אך מאוד מודעת לעצמה. בראשה היא שומעת את צעדי מחשבותיה עולות מולה כתמונות ובהן לוק- מי שלמדה את שמו רק היום, אך את תנועותיו ופניו היא למדה

זהו המשך לסיפור המלאכית שלי – להצמיח לאבא קרניים ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. בכלל לא לסבית! בערב ד

הסיפור דמיוני ומכיל יחסים בין יצורים דמיוניים וחיות! הקדמה וקרדיט. את הרעיון לסיפור קיבלתי מהמשפט "לא ברור לי למה כל ההוביטים אצל טולקין הם ממין זכר" שקראתי בספר "על סף העונג" של "חגי דגן"

יעל היא בחורה צעירה, בת 24 בסך הכל. היא בת יחידה להוריה, אב ממוצא תוניסאי, רואה חשבון מצליח ומוכר, ואם ממוצא אוקראיני שעובדת כרופאה בכירה במחלקה אורטופדית בתל השומר. בעברה היתה יעל קצינה קרבי

זהו המשך לסיפור יחסים משפחתיים  – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה לא חזרנו לדבר על המגע הלא מתוכנן שחווינו, התעלמנו מזה כאילו לא היה אך מה שניתן היה לומר זה שמצאתי חברה חדשה, חברה בהיבט ידידות

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.  חיהל'ה, או חיה-לאה כפי שאביה הקפיד לקרוא לה בשמה המלא, ידעה בדיוק מה היא הולכת לעשות, כבר שנה

אני מתעוררת באמצע הלילה מרעש לא ברור. פוקחת עיניים ובעוד שהן מנסות להסתגל לחשיכה אני שומעת רעש נוסף, נשמע הפעם קרוב יותר. האם יש מישהו בתוך הבית?! לחץ מתחיל לאפוף אותי, הלב פועם בחוזקה, אני מ

"בוא תשב רגע, אתה מכיר את המצב, צריך לדבר." הסתכלתי במבט אדיש אל המנהל שלי, מודע היטב למה שהולך להגיע ומוסיף עוד כמה קללות בלב לקללות הרגילות ממני אליו. בהיתי בו כאשר הוא הסביר שהמצב כרגע לא

הגעתי לרחוב שזר קצת לפני חצות, בדיוק כמו שאמר הפתק, כשלגופי טי-שירט לבנה, ג'ינס דהוי, קצת זיפים (כי אני נורא עצלן בכל מה שקשור לגילוח וגם כי הפתק לא הכיל שום הוראות בנושא) וריח של סבון מהמקלח

אני נערה צעירה. עוד לא בת עשרים. היום חיילת בחיל הים. רק לפני שנה וחצי סיימתי את בית הספר. בשנותיי הקצרות לא הספקתי עדיין לרכוש ניסיון מיני רב, אבל הבחור שעליו עוד רגע אספר סיפק לי ניסיון שיכ

אני נשואה + 3 וחיה באושר עם גבר שמעריך אותי מאוד, איש מיוחד ויש לנו יחסים טובים וסקס נהדר ובאמת שלא חסר לי דבר. אני לא ממש טיפוס ספורטיבי, פעם לפני שלושת הלידות הייתי הרבה יותר בעניין. למזלי,

דרום תל אביב, 2 בלילה, אנחנו עומדים יד ביד מול דלת ברזל כבדה הצבועה באדום, בידינו כרטיס הביקור המשונה שקיבלנו מטלי. בערב שלפני יצאנו לשתות קצת וכשהגענו הביתה טלי שלפה את הכרטיס, הסתכלה עלינו

אני בשנה האחרונה שלי בתיכון הכי טוב בארץ ונראית מעולה. הולכת יום-יום לבית הספר הזה עם חצאית מיני, סוודר שמבליט את קימוריי ומגפי עור לבן, אחת השוות בשכבה. כיף לי לחגוג את הנשיות המלבלבת שלי ול

אני מגיעה אליו, מרכז תל אביב. דירה קטנה ודחוסה. רהיטים של ספק אין מקום, ספק אין כסף, ספק אין מוטיבציה להיראות כמו משהו אחר מדירה של רווק מוצלח וחופשי. כל הדרך רק התחרמנתי עוד ועוד מהמחשבה על

אני שונא להיות בבית כשיש עוזרת, לא משנה איפה אני נמצא אני מרגיש שאני מפריע. אבל היה מקרה מאומת במשרד וביקשו לעבוד מהבית בשבועיים הקרובים. הילדים כבר במסגרות ואישתי מתארגנת לצאת. היא מודיעה לי

הלב שלי מאיץ והבטן שלי מתהפכת עם כל קילומטר שאני מתקרבת למקום המפגש שקבענו בו. אני עדיין לא מאמינה שאני הולכת עם זה עד הסוף, אבל לא הייתי זקוקה להרבה שכנועים כדי להופיע במקום ובשעה שהוא בחר.

זהו המשך לסיפור לפני החתונה – חלק ד ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור והדמויות בו הם פרי הדמיון וכל קשר בינם בין המציאו הוא מקרי בהחלט. לא קרה כלום בין אבנר לביני, אני לא מאמינה, הוא פשוט הניח

דייט ראשון במסעדה רומנטית, בן זוגי להערב נראה כמו חלום רטוב של כל בחורה ועונה לכל סעיף שאימא יהודיה חולמת עליו. לצערי מאז שהגענו, הבחור פתח בהרצאה ארוכה ומאוד מנומקת תחת הכותרת "למה גרושתי בת

רציתי לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי ולאשתי אתמול. אשתי סקסית, גוף חטוב, שיער גוונים, בהירה ועם עיניים כחולות. אני גבוה, שחום, גברי כמו שהיא אוהבת. החלטנו לצאת אתמול לחגוג קצת בערב בשתייה בפאב