חייל ומפקד – חלק' ג

7375 קראו את הסיפור לתחילת הסיפור, חלק 2 ארנון למחרת העירו אותנו ב 7:00. עפנו מהמיטות, התארגנו על דברים אחרונים ועלינו על אוטובוסים אחריי הארוחת בוקר.   נסענו במשך שעה עם כל הציוד עלינו. האוטובוס הכבד תמרן בקושי בין הכבישים הצרים.   הגענו סוף סוף לנקודה. הסתכלתי סביב. שטח אש עצום וריק. "אנחנו צריכים להקים פה הכל מאפס" חשבתי לעצמי בראש. הצעקות של המפקדים העירו אותי ואת כל האוטובוס. עפנו למטה והתחלנו להוציא את כל הציוד מהתא מטען. זה לקח לנו באזור הארבעים דקות. בחוץ היה קור של אמצע אפריל אבל אנחנו מהר מאוד התחלנו להזיע. הסתכלתי סביבי על החברים. חלקן היו נראים ממש סקסיים כשהם הזיעו. התחיל לעמוד לי. מתבונן בידיים המגוידות שלהם עם הוורידים הבולטים אוחזים באוהלים, שולחנות, ברוסים ומה לא… חלק מהזרועות היו שחומות. ובכלל כל האווירה של שטח, סביבה גברית וזיעה רק גרמו לי להתחרמן. רציתי לעזוב הכל באותו רגע ולשפשף את עצמי לדעת. אבל הייתי חייב להחזיק את עצמי כי כמויות הציוד שיצאו מהאוטובוסים פשוט לא נגמרו. לא ראינו את הסוף. באיזשהו שלב המפקדים פשוט ניגשו ועזרו לנו. הקמנו הכל יחד איתם. האווירה של צעקות ופקודות התחלפה לעבודה צוותית נטולת אגו. השמש כבר עמדה באמצע השמיים, השעה הייתה כבר 11:00. שגיא לקח לנו באמצע העבודה את המפקדים שלו הצידה לתדרוך קצר. אנחנו היינו כבר לקראת סוף ההקמה של האוהלים. הכל כבר כמעט עמד. ואז חדלו אותנו. חילקו אותנו לקבוצות והיינו צריכים להתחרות אחד בשני בתחרויות שונות. הפטוריסטים מבינינו נאלצו להמשיך ולהקים מה שנשאר.   אותי שמו כמובן בקבוצה של החזקים.   תחרות ראשונה – יל"מ (ירי לאחר מאמץ).   עמדנו עשרה חבר'ה בקו יורים דמיוני וחיכינו להזנקה.   נשמעה שריקה ואנחנו עפנו באוויר. רצתי כמו שלא רצתי בחיים. הגעתי ראשון לקו מטרות וביצעתי ירי בעמידה, כריעה ושכיבה.   לאחר מכן, הקבוצה השניה התחרתה בנו.   כמובן שניצחנו. זה היה די בזכותי.   כולם עפו עליי ואני כבר התכוננתי לתחרות הבאה.   זחילות.   אני אלוף בזה.   הפעם הניקוד היה אישי – מי שמגיע ראשון מנצח וגם יש פרס שווה.   שוב הזניקו אותנו. זחלתי כמו משוגע והגעתי ראשון.   התחלתי כבר לשמוע דיבורי קנאה מהקבוצות האחרות.   כולם באו לראות מי זה המטורף הזה בפלוגה.   במהלך היום היו לנו עוד ועוד תחרויות כאלה.   התכנון היה להישאר שם עד יום חמישי, לחזור לבסיס ובשישי לצאת הביתה.   הערב הגיע, כולנו היינו עייפים ומסריחים. חיכינו רק שיפתחו לנו ט"ש שנוכל ללכת לישון.   שגיא ניגש אליי אחרי הארוחת ערב. "תגיד, איפה אתה ישן?"שאל בשקט. "למה?" שאלתי בתמימות. לא מבין. הוא הסתכל עליי חסר סבלנות. לקח לי רגע להבין. חייכתי כמו אידיוט. "אה, שם". עניתי והצבעתי על האוהל שלי שהיה בקצה. הוא הסתכל. "סבבה, לילה טוב". והלך. אחרי רגע שמעתי אותו מכריז על חצי שעה ט"ש. נאנחנו בהקלה והתארגנו לשינה. עשיתי מקלחת מגבונים זריזה, צחצחתי שיניים ועליתי על פיג'מה. ברגע שהתכסיתי בשק"ש ועצמתי עיניים העייפות הכריעה. ישנתי כמו מת. עד שהרגשתי תזוזה. מישהו העיר אותי. שגיא. אפילו לא שמעתי אותו נכנס לאוהל. היה ממש חשוך, הסתכלתי לכיוון שחשבתי שהוא נמצא, זה היה ממש מולי. "ארנון אני חייב שתהיה בשקט, אם שומעים אותנו אנחנו מתים. כשאני אצא מפה אני אכריז על הקפצה ואתה תצא קצת אחריי כולם באישור שלי. יש?" הנהנתי. הוא התרחק מפניי והתיישב על ברכיו, מוריד לי לאט את הפיג'מה. נזהר לא להרעיש. ידעתי מה הולך לבוא, השענתי את ראשי חזרה על השק"ש. אחרי רגע גם התחתונים הופשלו באיטיות מייסרת. הזין הרדום שלי שהיה לא פחות עייף ממני התעורר מיד ונעמד דום לסמל שלו. שגיא תפס אותו מהביצים בידו החמימה, הוריד את ראשו ואחרי רגע חום פיו עטף את כולו. פאק!רציתי לצרוח. נלחמתי בעצמי ונשכתי את חולצתי בפי. שגיא ירד עד הסוף ועלה, ושוב, וחוזר חלילה. הוא יורד לי לאט, לוקח את הזמן, משקיע, לא מחפף. יורד באהבה ומתמסר לזה, כאילו אנחנו בצימר ורק שנינו שם. יצאה לי גניחה שקטה לא רצונית והוא הפסיק מיד והביט בי עם מבט של רצח בעיניים. אצבעו מורה על שפתיו "שתוק!" סימנתי לו בעיניי שהתרגלו לאפילה שהבנתי והוא חזר למלאכה. במקביל אצבעו מפשפשת בין הלחמניות שלי, מחפשת את החור. ניסיתי לגעת בידו לאותת לו שיפסיק, כי אני לא אעמוד עכשיו בגמירה כזאת. אך כמובן שהוא לא שם עליי זין, ומה שהיה לו חשוב זה שאני אפרוק את היום המתיש הזה ממני. הוא מצא את החור, נוגע לא נוגע. במקביל הוא המשיך למצוץ לי. יורד עד הבסיס וחוזר לעטרה, מנשק ומלקק אותה כמו סוכריה. אני בינתיים מוציא אוויר החוצה כמו יולדת היסטרית. "שגיא שגיא אני קרוב, פאק!" לחשתי. הוא שומע את זה ומכניס אצבע ואני פולט לו בתוך הפה את כל מה שעבר עליי היום. הוא נאבק עם הכמות אבל מצליח לבלוע. הוא מלביש אותי חזרה ויוצא מהאוהל עם זקפה אדירה במדי ה ב' שלו אותה הוא לא טורח להסתיר.   הוא מדליק את הפנס ראש שלו בזמן שאני אפוף אדי אורגזמה, הוא מתרחק מעט ומתחיל לצעוק "הקפצה! כולם לעוף החוצה. דקה כולכם בחוץ, מצדי תצאו עירומים. דקה זוז!"   ורק אני מחייך וחושב לעצמי לעשות קטע ולצאת עירום רק בשביל לראות את התגובה שלו… כמובן שבאותו רגע הוא יפסיק לתפקד, הוא לא מצליח לעמוד בפניי הגוף שלי. אני מוחק את המחשבה הזאת ממני ויוצא החוצה יחד עם האחרונים. נעמדנו בח' כשמאחורינו האוהלים. הסמל ספר את כולנו וביקש מיאיר השוקיסט לספור את כולם. "יש 35?" שאל שגיא. "כן הסמל." "יופי, תחזור." שגיא בחן את כולנו וחיוך עלה על פניו: "לילה טוב מחלקה אחת". הוא אמר. "לילה טוב הסמל" צעקנו. ידענו שכדאי לנו לצעוק. "יופי. עם האנרגיות האלה אני רוצה אותכם. יודעים למה?" שאל והביט בנו. "למה הסמל?" שאלנו בצעקה. "כי אתם יוצאים עכשיו למסע סמל." הוא ענה, וחלק מפני של חבריי נפלו אבל הם ידעו שלא כדאי להם לצייץ. "רגע לפניי, יש פה מישהו שלא מרגיש טוב בהרמת יד?"   החלטתי לעשות לו קטע. "אני הסמל". אמרתי והרמתי את ידי. היה אפשר להרגיש את השקט באוויר. סמיך וקר. כולם הביטו בי, גם מחלקות אחרות. על הזין שלי. שגיא הסתכל עליי בצמצום עיניים, הבטתי בו באדישות. הוא יודע שלא כדאי לו לצייץ. מילה אחת שלי, הוא מתעופף חזרה לבסיס למשפט + הורדת דרגה ויכול להיות שגם קצר"ש. "סגור. תעמוד בצד." זה כל מה שהוא הצליח להגיד. "כן. עוד מישהו?" עוד ארבעה הרימו ידיים ואחריי רגע הם הצטרפו אליי, מסתכלים עליי מופתעים. התעלמתי מהם. שגיא חזר למחלקה. "זמן הבא עליתם על ב' מלא, ארגנתם את כל הציוד כולל ארגז סמל כמובן, אם צריך תעזרו לחברים שלכם בזמן הזה… פתחו שעון." "שעון הסמל!" המחלקה שאגה והרעידה את השטח מסביבה. "7 דקות ב' + 3 דקות התארגנות על ציוד. 10 דקות עופו באוויר." החיילים רצו לאוהלים ושגיא התקרב לכיווננו. "כולם חוץ מארנון לאוהל חופ"ל." החיילים עזבו ונשארנו לבד. הוא נתן לי מבט רציני עם הפנס ראש שלו. "מה העניין?" שאל בשקט. "מה אתה רוצה לשמוע? את האמת או את ה "אמת"?" הרמתי את ידיי ועשיתי מרכאות כפולות עם ידיים. "האמת?" הוא אמר. "לא כ"כ אכפת לי, לך תגיד לחופ"ל שאתה מפורק מאתמול הוא ישחרר אותך לעשות משימות בשטח." "ותדע שאני מאוכזב ממך ברמה האישית ארנון, אתה החנת"ר שלי. עכשיו אני צריך למצוא מישהו שיחליף אותך. תודה רבה באמת." אמר והלך חזרה למעגל שעמד בו קודם. כולם כבר היו כמעט מוכנים. הלכתי לחופ"ל ששחרר אותי חזרה לישון עד הבוקר. זו הייתה השינה הכי טובה שהייתה לי בחיים. בבוקר קמתי מוקדם עם כל השבורים למיניהם, אכלנו ארוחת בוקר ומיד קיבלנו הנפצות לסדר את השטח והציוד. ספרתי את השעות עד ששגיא יחזור.