אקסהיביציוניזם

חשוב להדגיש כי הסיפור אינו אמיתי אך נכתב בהשארת התקופה שעברנו.   היה זה אמצ"ש. החלטתי לצאת לריצה ליד הבית. השעה הייתה כבר אחריי 23:00 כשהגעתי לכביש הארוך והבלתי נגמר. פה ושם רצו אנשים על

פרק י"ז – אמא ישראל קם מהמיטה, מצחצח שיניים. רעב, לא אכל אתמול ארוחת ערב. גם צוהריים, למען האמת. מדשדש אל המטבח. אמא ויהודית במטבח, יהודית לבושה לצבא ואמא… לבושה… בקפידה. חצאית הדוקה יותר. ח

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.  הודעה "סלבית בחנות" תפסה אותי באמצע זיון, דופק בהנאה את שיינדל ששכבה עירומה על השולחן במשרד של

אני אוהבת לעבוד עד מאוחר, כשהמשרד מתרוקן בהדרגה בשעות אחר הצהריים אני שמה לי מוזיקה שאני אוהבת ושוקעת בעבודה. צלצול הטלפון הוציא אותי מריכוז "מדבר השליח, יש לי מעטפה עבורך, אני מגיע עוד 3 דקו

ישבתי בחוץ על מדרגות הבית, כואבת ונבוכה. שעת ערב והחשיכה מתחילה לתפוס את מקומה. הוריי עמדו בסלון, צורחים זה על זו ומקללים בלשון עסיסית. אפרים השכן ממול, שגר בבית עם הגדר הירוקה שמע גם הוא את

חניתי בצלו של עץ האלון וחיכיתי, הבטן מתהפכת לי…. מרחוק הבחנתי בצילה של הקבריולט המתקרבת אט אט. יצאתי מהאוטו תוך שאני מציצה לצדדים לבדוק אם מישהו רואה אותי?! אני מקווה מאוד שלא רואים אותי. נכנ

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. הכותב אינו מעודד אלימות מכל סוג שהוא.  הבוס שלי זיין אותי, שכבתי על הגב ברגליים פתוחות והוא שכב

"בוא תשב רגע, אתה מכיר את המצב, צריך לדבר." הסתכלתי במבט אדיש אל המנהל שלי, מודע היטב למה שהולך להגיע ומוסיף עוד כמה קללות בלב לקללות הרגילות ממני אליו. בהיתי בו כאשר הוא הסביר שהמצב כרגע לא

אני מגיעה אליו, מרכז תל אביב. דירה קטנה ודחוסה. רהיטים של ספק אין מקום, ספק אין כסף, ספק אין מוטיבציה להיראות כמו משהו אחר מדירה של רווק מוצלח וחופשי. כל הדרך רק התחרמנתי עוד ועוד מהמחשבה על

אני שונא להיות בבית כשיש עוזרת, לא משנה איפה אני נמצא אני מרגיש שאני מפריע. אבל היה מקרה מאומת במשרד וביקשו לעבוד מהבית בשבועיים הקרובים. הילדים כבר במסגרות ואישתי מתארגנת לצאת. היא מודיעה לי

זהו המשך לסיפור אשת עסקים – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה "איזו קבלת פנים.." אני המומה. מה לעזאזל הוא עושה במשרד שלי?! אנחנו מביטים האחד בשנייה. הרטט של הויברטור העובד הוא הקול היחיד שנשמע

עוד בצעירותו, כשהם היו בתיכון, היה מטורף עליה. גם מינית וגם ריגשית. במהלך חייהם נשארו כידידים. רונן, שמעולם לא הפסיק לחשוק בה, בנואל, הגיע באותו יום עם חברתו, נועה, כדי לברך את נואל לרגל האיר