אקסהיביציוניזם

זה היה עוד יום שגרתי בבית הקפה בקניון בו אני עובדת. עברתי למרכז מהצפון, בת 23, עדיין ילדה ודי תמימה, אחרי מערכות יחסים קצרות ששברו לי את הלב והאמונה בגברים, החלטתי שעכשיו אני מתרכזת בעצמי ובפ

הי ! שמי הוא ונסה ,ואני בת 19 ולו-ה-ט-ת! אני ביסקסואלית, כאילו, יש מצב שכשאני חרמנית, ואני תמיד חרמנית, אני מוכנה לזיין כל מה שזז בסביבה, בלי הבדל דת ,גזע או מין. אז באותו יום הלכתי לבקר את

את גיא הכרתי בכלוב. אז בת 19, לא הצלחתי להכיל עוד את סקרנותי והחלטתי לפתוח משתמש באתר. תמיד ידעתי שנועדתי להיות שפחה, משהו בזה מאוד קסם לי, היכולת להירגע ולתת למישהו אחר להוביל, בבטחה; קצת כמ

עוד משמרת בוקר מתחילה. אני מאופרת למשעי כבובה בחלון ראווה. לבושה היטב בקו האופייני לחנות הפארם בה אני עובדת כבר שנים. אחד הסניפים ההומים. בטבורו של מרכז רפואי. אורחים, חברים, משפחה ואף החולים

התעוררתי לאט, כאילו בהילוך איטי כזה. היה שקט מסביב, לקח לי חצי דקה להיזכר מי אני ומה אני, איפה הילדים, איך זה שאף אחד לא העיר אותי? מציצה לכיוון השעון, 08:55, הרבה זמן שלא ישנתי כל כך מאוחר.

סיפור מאת Dannylove לחלק ראשון של הסיפור   בימים שלאחר המפגש עם חגית, הרגשתי שונה. עד כה לא בגדתי באשתי, תמיד הייתי פלרטטן אך אף פעם לא עשיתי את הצעד הבא מעבר למילים. חשבתי על חגית כל היום

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.  הכל התחיל מאוסף הבולים של אשתי. אולי אתם כבר לא זוכרים, למרות שלא הרבה זמן עבר מאז, אבל פעם בש

כמאמר השיר “חומוס מטמטם, זה מטמטם, זה מטמטם”. צהריים, עצרתי לאכול חומוס בחומוסיה האהובה עלי. חניתי בצל ונכנסתי פנימה, הפרש של לפחות 15 מעלות לעומת הטמפרטורה בחוץ, נהיה נעים. זרקתי “אהלן” לדוד

23585 קראו את הסיפור חלק 1, חלק 2, חלק 3 לבני הבכור החייל אהובי בן תשע עשרה יש ענק יפיפה בין הרגליים . משהוא דומה מוכר ואהוב. חשדתי כבר כשהוא נולד מי הוא אביו האמתי . לא הגרוש שלי בשום אופ

כל חלקי הסיפור : 1 , 2 , 3 , 4 , 5 , 6 , 7 , 8 , 9 , 10 , 11 , 12 , 13 , 14 , 15 , 16 , 17 , 18 , 19 , 20 עידית דיברה בטלפון עם המתבגרת שלה. היא כבר עייפה מהשיחות האלה, מהדיונים חסרי התוכן. ל

11746 קראו את הסיפור כל חלקי היצירה : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7 מנחם היה יהודי מבוגר, שהקים את חברת הביטוחים שלו בעשר אצבעות. על כל עלוני השבת בבית הכנסת, הונף הלוגו ש

הזכוכית הכבדה של בניין המשרדים במרכז תל אביב חסמה את רעש הפיח והתנועה, אבל בתוך החדר של יונתן, השקט היה רועש הרבה יותר. הוא הוריד את המבט לקורות החיים המונחים על השולחן, ואז שוב אליה ולכותרת