אקסהיביציוניזם

זהו המשך לסיפור מיכל – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה הגיע הערב. ערן צלצל והודיע שהשאיר את הילדים לישון אצל סבא וסבתא ושאתארגן כי הוא לוקח אותי למסעדה האהובה עלי. אפילו לא זכרתי שזהו יום ההול

אני מגיע למשרד, לבושה בשמלה גינס שחורה, צמודה, קצת מעל הברך, רוכסן לכל אורכה וחגורה במותניים, חגורה מהודקת, הרוכסן פתוח בחזה ככה שהחריץ מציץ וכמובן נעלי עקב, בדיוק כל מה שאתה אוהב. איך שנכנסת

השעה הייתה שש בערב, והמשרדים בקומה ה-40 של “מגדלי האופק” כבר התרוקנו מאדם. הרחש המוכר של מקלדות מתגברות, שיחות טלפון מהירות וצעדי נעליים על רצפת הפרקט דעך זה מכבר, והשתיקה ירדה כמו וילון כבד

בעודה יושבת, בהתה רותם בצג המחשב, כל כך הרבה דברים רצו לה בראש, הרבה קשיים אישיים, שעברה בזמן האחרון ועכשיו המייל הזה, שקיבלה לפני כחצי שעה, מייל שאמנם ציפתה לו, אלא שתוכנו לא היה זה שהיא רצת

**כל קשר בין הסיפור למציאות מקרי בהחלט**   לחלק 1, לחלק 2, לחלק 3, לחלק 4, לחלק 5, לחלק 6, לחלק 7, לחלק 8, לחלק 9, לחלק 10,לחלק 11 בחמש אחר הצהריים התעוררתי. פתחתי את העיניים, וראיתי את שנ

5112 קראו את הסיפור   מר נווגה בפייסבוק לתחילת הסידרה טעם זרעו של הנער נותר בפיה. היא מצצה סוכריה על מנת להעלים מעט את הטעם המלוח. ברשותה היו כבר 250 ש"ח ולא היה בכוונתה לבטל את זמנה עם 8

שרוע שם, מביט בה בחיוך. ראשה עוד תחוב בתוך הכרית, היא נראת כל כך נינוחה ויפה. תמיד אהב להביט בה כשישנה, ראשו סחרחר, עדיין לא מצליח לעכל את שאירע רק לא מזמן. הקולות,הריחות,הטעמים…המוסיקה… הגופ

מאת כותב אנונימי החג של הסטודנטים הגיע וכל האוניברסיטה עושה את דרכה לאילת. רוב החברים שלי גם מהלימודים וגם מהבית סגרו חדרים באותו מלון. אני ושחר החבר הטוב מהלימודים, סגרנו חדר ביחד שנינו רו

יושבים בבאר ומאזינים לטלויזיה. בחוץ חם, ערב יום שבת, 19 ליולי 2014. מלחמה ברקע ושוב מספרים לנו על הכוחות שלנו שנפרסים בכדי לפעול ברצועה. אני מתוחה כמו קפיץ. החבר שלי נמצא במלחמה הזו, גולנצ’יק

עוד ביום הראשון לדירתי החדשה קלטתי אותו. כשהארגזים נערמו זה על זה הוא השקיף מהמרפסת שלו, צופה בי… ואני, בגופיית הסבא הישנה והשיער האסוף ברישול, לא ציפיתי לתשומת הלב הזאת ולא ידעתי מה לעשות אי

נסעתי לניגריה במסגרת עבודתי, אני מתכנת מחשבים ונסעתי על מנת להקים רשת תקשורת במפעל ייצור של חברה ישראלית הממוקם בניגריה. קיבלתי את כל החיסונים הנדרשים והכנתי את רוב הפרטים הדרושים לי עוד בארץ

שכבתי במיטה, צופה במערבון ישן עם ג’ון ווין במסך הפלאזמה הגדול התלוי על הקיר מולי, כשרעש מוזר משך את תשומת ליבי.  בהתחלה חשבתי שזה מהסרט אבל הקולות והתמונה לא התאימו, על המסך האינדיאנים תוקפים