תשוקה

"אתה לא מאמין איזה גדול יש לו" היא אמרה ועיניה נצצו. "הוא נעמד בקצה המיטה, פתח את רוכסן המכנסיים והוריד אותם לברכיים, משך לאט לאט את הבוקסר שלו כלפי מטה וחשף את הדבר האדיר הזה שלו, אפילו לא ז

אני עומדת בכניסה, רטובה לגמרי והאור לא נדלק! בניין יפה בצפון תל אביב, חדש יחסית, אפשר לצפות שהאור בחדר המדרגות יעבוד אבל לא. מעניין אם זה רק האור או שאין גם מעלית? לא אקח סיכון, אעלה במדרגות.

הסיפור דימיוני, כל קשר בין מקרים/שמות בספור לבין מקרים/שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד !! את דנה פגשתי בפעם הראשונה בשולי כביש מספר 1 מיד אחרי מחלף הראל, יום חמישי לקראת הערב, חזרתי בדיוק מחתי

יולי 2014, המדינה נמצאת במערכה קשה מול איום החמאס מעזה. אך במלחמה כמו במלחמה, ילדים צריכים לצאת גם בחופש וכמה כבר אפשר להיצמד בהיסטריה לממ"ד? זאת הייתה השנה השנייה ברציפות שהחלטנו לרופף קצת א

מזג האוויר היה מחורבן כל היום. הגשם לא הפסיק לרדת והאוויר היה קפוא. יצאתי מהעבודה בשעה מאוחרת אחרי שבוע ארוך וכל מה שבא לי היה ללכת הביתה לישון, אבל בכל זאת החלטתי להכריח את עצמי ללכת לעשות א

זהו ההמשך של המתווכת – חלק ראשון ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא אותו תחילה. "חרמנתם אותי" התנצלה רותי כשטלי קמה והתחילה להסתדר . "ראיתי" השיבה טלי לרותי "אפשר לשאול אותך משהו?" עצרה לרגע "קצת איש

דניאל הייתה הבחורה הכי מחרמנת שהכרתי. היא לא היתה הכי יפה או הכי חתיכה במושגים של היום אבל בכל זאת משהו בה חירמן אותי בצורה שמעולם לא חוויתי שוב. גם היום, שנים אחרי שהכרתי את דניאל היא לא יוצ

חושך. שקט. את מתחילה להתעורר, מנסה לשחזר את מה שקרה לפני זמן קצר… לאט לאט את מתחילה להבין היכן את נמצאת, ועם מי.. רק לפני זמן קצר המאסטר שלך זיין אותך כל כך חזק, גמרת כל כך טוב ונרדמת…  העיני

זהו המשך לסיפור הבית של יעל – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה למחרת בבוקר נועה אישתי חקרה אותי עם מי ביליתי אתמול בערב. ״נועה, אל תכעסי, הלכתי לקבל עיסוי אצל יעל, הבחורה היפה מהיוגה, זוכרת?״ ״

שוּב בָּאת אֵלַי בַּחֲלוֹם. הַתְּשׁוּקָה מְשַׁתֶּקֶת אוֹתִי, עַד דּוֹם. וּבַשָּׁקֵט שׁוֹמְעִים יְנִיקַת הַחַשְׁמַל, מִלִּבִּי לְגוּפִי הוֹלֶם בִּי חוֹם. פְּרִי בַּשֵּׁל אַתָּה, יוֹדֵעַ אֶת ע

להגנתי אגיד, שהירח היה מלא ושחררו אותי לבד… אז. פגישה אקראית באירוע של חברים, מבט חטוף, חיוך מסתורי, התכווצות מוכרת באזור הבטן וכאילו לא היו כל השנים האלה… נמסתי. זה בטח הירח, חשבתי לעצמי, הו

את הרעש של המועדון שמעו עד קצה הרחוב. טראנסים בפול ווליום נון-סטופ. אור משך את מורן בידו לעבר הכניסה, המוזיקה מחרישת האוזניים מאפשרת למורן לשמוע אותו רק בקושי. הם נדחקו בין מאות החוגגים והתיי