תשוקה

הייתי באזור שלו, ממש קרובה, שוחחנו והוא הציע שאקפוץ לרגע, לא בשביל משהו… רק לאחל שנה טובה. אז קפצתי בין לבין. הוא נכנס אליי לאוטו ונישק בלהט עצום. לשון מתוקה ושפתיים עוטפות ונשיקה חזקה. מה ש

אני שוכבת על גבי, רגליי עדיין רועדות מעט מהגמירה המטלטלת שהענקתי לעצמי, עדיין מעט מתנשפת, לוקחת את הנייד ומקלידה באצבעות רטובות ״אתה בא לזיין אותי?״ אתה מקליד, אני מחייכת לעצמי כי אני יודעת

מאת הטאבןן לתחילת הסיפור ״בוקר טוב אבי, מה שלומך?״ שאלה אורלי ״בוקר מצויין, טוב תודה מה שלומך?״ עניתי ״בסדר גמור, בוא תיכנס״ השיבה אורלי סגרה את הדלת בעדינות ונעלה אותה, הושיטה לי את ידה הי

מאת: נאבקת בתשוקה לתחיל הסיפור שמואל לא ישן באותו לילה. הוא שכב על הגב, עיניו פעורות, תקרת חדרו נמסה אל תוך מחשבותיו. כל מגע של הסדין על עורו עורר בו צמרמורת. בכל פעם שעצם את עיניו, ראה שוב

סיפור אמיתי. עוד מג'וני אפשר למוצא כאן ג'וני היקר, אני רוצה ל...

הזאב   "שלום אמי היקרה, מתל–אביב חזרתי. בג'קוזי נחה את, שמחה את על שבאתי?" "הו עמית, בני יקיר לי, יקר מרבבה חשבתי כי תבוא מחר, הפתעתי רבה."   "אמרי נא אמא אהובה, מדוע ריק הבית? היכן המשרתים כ

"אף אחד לא מדבר איתי. אף אחד. כולם נעלמו!” היא עומדת מול החלון בגבה אלי, מביטה בעיר האדישה לסבלה, שלושים קומות מתחת. היא בוכה. בצדק. "אל תדאגי.” אני משקר. “יהיה בסדר.” אני מתבונן בה מאחור. גב

אני יושבת רועדת מחוץ לחדר המנהל, לבד. כולם כבר הלכו. המנקה מסתובב, הכל ריק. למה דווקא עכשיו המנהל רוצה לראות אותי? הדלת נפתחת והוא יוצא לעברי. "תיכנסי שיר" הוא אומר ואני מתיישבת מולו. "שיר, ה

סוף סוף היה שקט בבית, הילדים רדומים במיטותיהם והבית נקי ומצוצח. גם אני כבר הייתי בפיג'מה אחרי מקלחת ומאחר ובעלי הודיע שיוצא עם חברים ויגיע מאוחר לקחתי לי בן אנד ג'ריז מהמקפיא והתיישבתי לי לצפ

״בואי למים״, אתה דוחק בי בעיניים חצי עצומות, כאילו לא אכפת לך בכלל אם אבוא או לא. אני קמה מהמגבת בגוף מעקצץ והולכת לידך לקו המים, כמה שניות אחר כך הם כבר בולעים אותנו לתוכם ומערסלים בעדינות.