רומנטיקה

חיכיתי שהרגע הזה יגמר או שבעצם לא, היא גנחה כי כאב לה ולא בגלל החיבור בנינו. רוכן מעליה ודוחף את אגני קדימה, לא כי אני רוצה אלא כי אני חייב, היא צורחת וקולה נשמע ברחבי החדר, צעקות של כאב וחוס

הפארק בימי הקורונה שקט. מעט מאוד אנשים מטיילים, אם בכלל. די עצוב לראות את המקום ככה חשוך, רגוע, שקט, מבודד ויחד עם זאת כל כך נעים לנו. טיילנו חבוקים לאורך השדרה, נעצרים כל כמה רגעים להתחבק חז

נסעתי “לעשות שבת” אצל בת דודה רחוקה ובעלה אי שם בדרום הר חברון. ארזתי לי מעט בגדים, מברשת שיניים וכלי גילוח בתיק הגב שלי, לבשתי את חליפת הרכיבה, חגרתי את האקדח שלי למותני, עליתי על האופנוע וי

מאת פ ם לתחילת הסיפור, חלק 2 קמתי בבוקר למחרת, יום רביעי הגדול. מחר אני יוצא הביתה, אבל היום, היום קמתי עם זקפה גדולה, פחדתי שאני לא אצליח להחזיק מעמד עד שאמל תגיע. ואמל לא אכזבה, היא הגיעה

למה אתה נוגע לי בתחת בלי רשות, אתה לא רואה שאני שוטפת כלים? את יודעת שיש לי חולשה לדברים יפים. אתה יודע שאני עסוקה. ועוד עשר דקות צריך לאסוף את הילדים. בסדר ילד מסכן, אבל אתה תעשה רק מה שאני

**הסיפור הינו פרי דמיוני וכמובן שלא התרחש במציאות   הכל החל מבעלי, הייתי אישה יפה מידיי לדעתו, והוא מצידו היה אובססיבי לגבי. לכל מקום שהייתי צריכה ללכת, הייתי צריכה את אישורו מראש. והאישור

היא ידעה היטב שהנזיר עומד להתפוצץ שהוא רוצה בה עד כלות. והיא אהבה את זה. איה אהבה את הידיעה שכל גבר ראוי לשמו, רוצה בה, משתוקק אליה, מוכן לעשות הכל כדי לזכות ולגעת בזוג השדיים האלוהי שזכתה בו

בכל יום או יומיים היו הולכים לבית הקפה בשכונה או לבית קפה אחר. אהבו לשבת שם אחר הצהריים, מזוהים כלקוחות קבועים, פחות או יותר, ועם זאת זרים.  זו הייתה עיר זרה ותמיד תישאר במידה מסוימת, זרה. 

סיימתי את הסט האחרון של התרגילים, שעה וחצי של אימון בחדר הכושר, לפני כמה חודשים החלטתי לשמור על הגזרה ונרשמתי למכון הקרוב לביתי. יואב המדריך, הכין לי תכנית אימונים יומית ושבועית ואני ממש מרגי

זהו המשך לסיפור כאב ראש – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה שישי בבוקר. צלצול ב 07:30, לקראת סוף חליבת הבוקר. “שלום דוקטור כאן אסנת” ״שלום אסנת״ “לאחר הפגישה השנייה, לפני יומיים, קבענו שנתקשר ל

כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה שכבר התחלתי לחשוב שהוא לעולם לא יגיע, אבל הנה היא פה מולי, עומדת בדלת, קצת נבוכה. החזה הענק שלה עולה ויורד בנשימות קצרות, מונע ממנה להסתיר את ההתרגשות שלה. הכר

זהו המשך לסיפור צלילה חלק ב – צלילה שניה ומומלץ לקרוא אותו תחילה הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד. בדרך לפריז, כ-3 שנים אחרי ענת