דתיים וחרדים

10260 קראו את הסיפור סיפור מאת בני לתחילת הסיפור המעבר מהסמטה החשוכה אל חלל הבית המואר יצר זעזוע קטן במערכת. ברגע שהדלת נסגרה מאחורינו והמנעול נקש, המציאות הכתה בנו, ארבעה יהודים מאמינים ב

חשוב להדגיש כי הסיפור אינו אמיתי אך נכתב בהשארת התקופה שעברנו.   היה זה אמצ"ש. החלטתי לצאת לריצה ליד הבית. השעה הייתה כבר אחריי 23:00 כשהגעתי לכביש הארוך והבלתי נגמר. פה ושם רצו אנשים על

מעולם לא אהבתי את טעם השכר, מר, מעורר חלחלה. בעיניי אוהבי הטיפה המרה הם חבורה של חסרי חוט שדרה שמנסים לעשות רושם על חברים תחת לחץ חברתי. הפעמים היחידות שבאמת שתיתי זה רק בערב פורים. כאן מתחיל

הבהרה – סיפור זה מבוסס על סיפור אמיתי לגמרי, אבל כל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט! השמות, האנשים והמקומות הם פרי מוחי הקודח (מאוד). אין בסיפור הנכתב כדי לעודד או לתת לגיטימציה למעשים כאלו

הוא פתח את הדלת לבית מעט מבולגן, קטן ומואר באור חם. היה שולחן קטן ליד הדלת וארונות ספרים בכל מקום אפשרי עם ספרים שנראו משעממים מאוד. הם בוודאי היו ספרי קודש. זה גם הגיוני כי הוא רב. הוא הרב ש

הסתכלתי עליה יוצאת מחדרו של המנכ"ל. היא הייתה צעירה בת 28, דקה, תמימה, כיסוי ראש של דתיות לייט, נזם עדין וחיוך מקסים על פניה. היא הזכירה לי נשכחות. תמימות וטוהר שאני כמה להם כבר תקופה ארוכה.

מר נווג'ה בפייסבוק אני עובד בחברת הייטק ועובדת איתי בחורה דתיה לייט. היא נשואה לגבר שנראה די חנון ותמיד תהיתי אם הוא יודע לזיין אותה כמו שצריך. הדר קוראים לה ויש לה תווי פנים יפים. תמיד מחייכ

"אתה תצטרך לשים כיפה.” אומר זבולון בפעם האלף. “שחורה, יו? איך מיין, זה בני ברק. שלא תבוא לי עם סרוגה.” "אני יודע. כבר יש לי. וגם ז'קט שחור יש לי. וחולצה לבנה.” עונה רפי בסבלנות. “אני יכול לה