דתיים וחרדים

השעה הייתה ארבע אחר הצהריים, השעה שבה המסעדה שינתה את עורה. האורות הגדולים מעל השולחנות כובו, ורק פסי אור שמש חיוורים של יום חול חצו את החלל הריק, מציפים את שולחנות העץ והברזל באבק מוזהב ויוצ

השקט בבית של חבר שלי היה שקט מהסוג שצורח באוזניים. זה לא היה שקט של שלווה, אלא שקט טעון, כזה שמרגישים בבטן לפני שסערה פורצת. ידעתי שהוא יצא, הוא אמר לי את זה שעה קודם, והידיעה הזו הדהדה לי בכ

חרדית  מודרנית, זהו תואר שליווה אותי, רבקי קליין, מהרגע בו סיימתי את הסמינר…אך לכל חברותיי כבר היה ברור קודם לכן שאני פוזלת לעולם התרבות המערבי מעבר לנהוג והמקובל. אהבתי להתלבש בבגדים שמדגישי

מאת פייגלה החרדית החרדה , אלפרדו צביה, אישה חרדית, בת שלושים וחמש, גרה בבניין צפוף, בלב בני ברק, נשואה לתלמיד חכם, עילוי, שנחשב בזמנו כשידוך, שכל חברותיה קינאו במזלה. בשנות נישואיה הספיקה צב

חשוב להדגיש כי הסיפור אינו אמיתי אך נכתב בהשארת התקופה שעברנו.   היה זה אמצ"ש. החלטתי לצאת לריצה ליד הבית. השעה הייתה כבר אחריי 23:00 כשהגעתי לכביש הארוך והבלתי נגמר. פה ושם רצו אנשים על

הבהרה – סיפור זה מבוסס על סיפור אמיתי לגמרי, אבל כל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט! השמות, האנשים והמקומות הם פרי מוחי הקודח (מאוד). אין בסיפור הנכתב כדי לעודד או לתת לגיטימציה למעשים כאלו

הוא פתח את הדלת לבית מעט מבולגן, קטן ומואר באור חם. היה שולחן קטן ליד הדלת וארונות ספרים בכל מקום אפשרי עם ספרים שנראו משעממים מאוד. הם בוודאי היו ספרי קודש. זה גם הגיוני כי הוא רב. הוא הרב ש