דתיים וחרדים

לחלק הראשון מירי התחילה בשבילו, רואה איך הוא מתברבר עם המילים. פתאום הכל נתקע לו. "טוב, אז מההתחלה. תן לי רק להבין שוב, בחדר המדרגות שלנו, כאן ממש קומה מתחת נתקלת בה?" היא לא יכלה להאמין לו,

לחלק הראשון שלמה ישב על כיסא המורה שלו, מביט על התלמידים החמודים. ראשים הורכנו מעל דפי המבחן, עפרונות חרצו בדפים הלבנים. ולו יש שקט. מדי פעם הוא עובר בין בשולחנות, מעיר לאחד, מכוון אחר. אבל

השקט בבית של חבר שלי היה שקט מהסוג שצורח באוזניים. זה לא היה שקט של שלווה, אלא שקט טעון, כזה שמרגישים בבטן לפני שסערה פורצת. ידעתי שהוא יצא, הוא אמר לי את זה שעה קודם, והידיעה הזו הדהדה לי בכ

אני ובעלי נשואים כבר עשור. שנינו בשנות ה-30 לחיינו, חיים נורמליים, זוג פלוס 2 ילדים, בעלי זיקה דתית. לבעלי יש חברים עוד מהתיכון שעד היום בקשר ממש טוב. הם נפגשים כל שבוע פעם או פעמיים, רואים מ

זהו המשך לסיפור המרכזת – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה נרדמתי תוך דקה. הייתי זקוקה לשינה ארוכה וטובה. הגוף שלי היה צריך מנוחה ובעיקר הנפש שלי. ישנתי שתיים-עשרה שעות ברצף. כשהתעוררתי היו לי

סיפור מאת אשמאי זקן – עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות

מאת ג. יצחק שטיין נולד וגדל בחצר הקודש ויז’ניץ, עולם שבו הכל היה מסודר כמו דפי גמרא בכריכה עתיקה – קפדנות, קדושה, וחוקים שלא ניתן לערער עליהם. הוא עשה את המסלול של כל בחור חסידי טוב: תלמוד ת

מר נווג'ה בפייסבוק הסיפור נכתב לפי בקשתה של בחורה איתה הייתי בקשר וירטואלי, בחורה זו סיפרה לי שהיא נפגשת עם גברים תמורת תמיכה. בין הגברים שנפגשה עמם היה גבר חרדי קבוע. היא למדה לא מעט מהחווי

כל הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 ואחרון שיינא- הם קבעו להיפגש אחרי 10 ימים, ככה בטוח שהיא כבר לא תהיה נידה, ויהיה לה זמן מספ

החיים עברו על לאה במין שגרה ברוכה. החוויה עם טל נשארה בתוך קופסה סגורה, אי שם במעמקי המח והלב. היא החליטה להמשיך את החיים. מסתבר שהחלטות כאלה, חזקות מהכל. היא חיתנה עוד בן ובת, השתתפה בלי

לחלק הראשון הגלים הקטנים נשאו את היאכטה, ומירי לא התאפקה יותר, "הפתעת אותי ממש" היא אמרה לבעלה בפעם המאה בערך, "בהתחלה ממש פחדתי, מזל שאני מכירה את היד שלך" ואיך היא תגיד שהיא בכלל חשבה שז

חרדית  מודרנית, זהו תואר שליווה אותי, רבקי קליין, מהרגע בו סיימתי את הסמינר…אך לכל חברותיי כבר היה ברור קודם לכן שאני פוזלת לעולם התרבות המערבי מעבר לנהוג והמקובל. אהבתי להתלבש בבגדים שמדגישי