קצרצר :קפלניסט

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט. נפגשנו באילון, בהפגנה נגד ההפיכה המשפטית, חסמנו את הכביש והמכת"זית נכנסה לפעולה, למזלנו רק המכת"זית בלי הבואש. ראיתי איך היא נופלת ושוטרים מתקרבים אליה לעצור אותה ובלי לחשוב פעמיים ניגשתי ואחזתי בידה, עזרתי לה לקום, משכתי אותה אחרי בריצה וברחנו, למזלנו בשלב מסויים השוטרים מצאו להם קורבן אחר ולא המשיכו לרדוף אחרינו אבל עדיין המשכנו לרוץ, להתרחק. כשעצרנו, מנסים לסדר את הנשימה, היא הביטה בי ו"תודה, הצלת אותי" אמרה בקול מתנשף. "על לא דבר" חייכתי אליה, מתנשף בעצמי. "לא באמת, זה לא טריוויאלי מה שעשית, הם היו יכולים לתפוס גם אותךָ, לא נעים לבלות לילה במעצר, תאמין לי, מניסיון". "אני יודע," חייכתי אליה, "גם מניסיון". רגע ארוך הייתה מין שתיקה, "רוצה לעלות עלי לקפה, אני גרה פה תכף", וכשלא עניתי מייד הוסיפה, "רק עד שאני ארגע, אני לא רוצה להיות לבד". אז עליתי. היא באמת גרה קרוב, רחוב קטן ליד אבן-גבירול, דירת קרקע קטנה, יש הכול, סלון, חדר שינה, מטבח ומקלחת, שהיא גם שרותים, אבל הכול בקטן. היא הכינה קפה שחור עם הל שבישלה בפינג'ן והגישה יחד עם בפלות שוקולד מה שהזכיר לי מייד את הצבא. היא דיברה הרבה, אני כמעט כלום, רק מהנהן לעודד אותה להמשיך. מהר מאד ידעתי עליה שהיא מטבריה, בת 26, שבצבא היא הייתה נהגת האמר ועכשיו היא לומדת לתואר שני בזואולוגיה באוניברסיטה תל-אביב, מתמחה ביחסי אדם-סביבה, והכי חשוב שהיא מאורסת ושהארוס שלה הפעם לא היה איתה בהפגנה כי הוא לומד בטכניון בחיפה ומחר יש לו בחינה. כשסיימתי את הקפה וכבר רציתי ללכת היא הפתיעה אותי, "אני יכולה לבקש ממך משהו?" היא שאלה והסמיקה. "תנסי" לא התחיבתי. "שתנענע אותי" והיא הסמיקה אפילו יותר. לרגע קפאתי, זה לא שהיא לא שווה זיון, להפך, יש בה את כול מה שאני מחפש באשה, גם חכמה, טיפשות לא לומדות תואר שני בזואולוגיה, גם יפה, לא שמנה אבל עסיסית, אני לא מחסידי השדופות, וגם שדיי תפוז גדולים וזקופים, ועדיין "חשבתי שאת מאורסת" אמרתי. "כן, מאורסת, אבל אתה יודע, אני בהיי, האדרנלין משתולל, ואני מכירה את עצמי, רק זיון טוב ירגיע לי אותו". "ומה הוא יגיד?" לא ויתרתי. "לא יגיד, אם אני לא אספר לו ואתה לא תספר לו הוא לא יידע, וחוץ מזה, מה אתה? הומו? אשה אומרת בוא תזיין אותי ואתה שואל שאלות?" ציחקקה במבוכה. הכבוד הגברי שלי התעורר, שלי יקראו הומו? "ביקשת, קיבלת," חייכתי אליה, "תתפשטי!". נתתי לה להקדים אותי, בכול אופן עדיין היה לי מין חשש כזה שהיא עובדת עלי, שפתאום תגיד "בצחוק, מה נראה לךָ? אני מאורסת" וכשהיא קמה והורידה את החולצה אני רק נעמדתי, ורק כשהיא הורידה גם את החצאית אני הורדתי את החולצה, כשגם החזייה שלה ירדה, חושפת זוג שדיים מפוארות עם עטרות פטמה גדולות וכהות שפטמה גדולה ונוקשה מתרוממת במרכז, אני הורדתי את המכנסיים וראיתי את המבט שלה באוהל שהתרומם  בתחתוני הבוקסר הצמודים שלי. עמדנו זה מול זו בתחתונים בלבד, אני באותם תחתוני בוקסר צמודים והיא בתחתוני טנגה לבנים ולא יכולתי לפספס את אותו פס רטוב במקום המכסה את חריץ הכוס שלה, "נוריד ביחד?" היא חייכה לעברי ואחזה בצידי התחתונים שלה. אחזתי גם בתחתונים שלי, "שתים שלוש ו" ספרתי והורדנו ביחד ואולי אם המבט שלי לא היה נעוץ בשפתי הכוס שנחשפו לעיניי, שפתים בשרניות וכהות הפרושות ככנפי פרפר ופס רטוב וורוד חוצץ ביניהם, הייתי רואה את מבט הערכה בעיניה, נכון, אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל היא לא הראשונה שלוחשת לעצמה "וואו, זה לא בּוּלְבּוּל, זה נֶשֶׁר" בהשתאות כשהיא רואה מה יש לי להציע. היא נשכבה על הגב במרכז המיטה ופתחה רגליים, מושיטה לי ידיים בתנועה מזמינה. הבטתי בה, למרות הזמן שעבר היא הייתה עדיין נִסְעֶרֶת ולא רגועה, זה לא שהיא לא הייתה מוכנה לזיון, הנצנוץ מאותו פס וורוד ורטוב שבין שפתי הכוס שלה הבהיר לי שהיא רטובה שם, משומנת, ועדיין רציתי אותה יותר נינוחה "תתמסרי!" נשכבתי כשראשי בין רגליה, "אני הולך לרדת לךְ". "אתה לא מוכרח, אני מוכנה" היא לחשה במבוכה. "אני יודע אבל ידידה טובה הסבירה לי פעם שזה מכין אותה עוד יותר" עניתי. "אותי דווקא 69 מכין עוד יותר" היא ציחקקה במבוכה. "אז קיבלת,"  צחקתי והסתובבתי, נשכבתי עליה, הראש שלי בין הרגליים שלה והראש שלה בין הרגליים שלי, "מוכנה?" ובלי לחכות לתשובה הצמדתי את שפתי לשפתי הכוס שלה ודחפתי לה את הלשון ובמקביל הרגשתי איך היא מכניסה את הזין שלי לפה החם שלה ומתחילה למצוץ לי. לא הייתי צריך להתאמץ הרבה כדי לגרום לה לגמור, כמה נגיעות במקומות הנכונים, אלה שאותה חברה לימדה אותי איך למצוא ולטפל, והיא גמרה בסערה רק שהדבר האחרון ששנינו רצינו זה שגם אני אגמור לה בפה כי "בוא!" היא הפסיקה למצוץ, "בוא תכניס לי, יותר מוכנה מזה אני לא  אהיה". זה מה שעשיתי, קמתי, הסתובבתי ונשכבתי עליה מחדש, כיוונתי עם היד את הזין שלי הרטוב ברוק שלה אל המקום הנכון בין רגליה והיא פישקה אותם עוד יותר, פותחת בפני את הדרך, "כן תכניס לי, לאט," היא לחשה בתשוקה כשראש הזין המתוח נשק לשפתי הכוס הרכות, "אני אוהבת לאט, להרגיש," היא הדריכה אותי, "כן, ככה, עוד" המשיכה באותו קול יצרי וארוטי כשהתחלתי לחדור בין רגליה, חודר לאט ומרגיש עד כמה היא משומנת שם בפנים. "רגע," היא התנשפה כששכבתי עליה וכול הזין שלי תקוע עמוק בין רגליה, "וואו, תגיד ליזיזה שלך שהיא צדקה, הרבה זמן לא הייתי כול כך מוכנה". "למה?" נשענתי על המרפקים והבטתי בפניה ככה מלמעלה, "לא יורד לך הארוס שלך?". "יורד, אבל לא טוב כמוךָ," ציחקקה והסמיקה, "אבל עכשיו שתוק ותזיין אותי!". התחלתי לאט, יוצא כמעט עד הסוף ושוב תוקע, לאט, מתחכך בין שפתי הכוס ונהנה מהשפשוף הנעים סביב הזין שלי. לאט לאט הגברתי את הקצב, ממשיך  לצאת כמעט עד הסוף אבל עכשיו תוקע חזק ומהר, נועץ! ואנחות ההנאה הקולניות שלה הוכיחו לי שהיא אוהבת את זה, בלי מילים רק "אהה"-ים שטופי זימה של הנאה ותשוקה. "זה מה שרצית?" חייכתי אליה ולרגע עצרתי, רוב הזין בחוץ ורק הראש בין השפתים. "כן! מניאק, תמשיך!" היא הזדעקה. "ככה?" נעצתי את עצמי בחוזקה וחזרתי לפמפם אותה במהירות. "כן! ככה! ככה! תמשיך!" והרגשתי את הכיווצים המתחזקים בנרתיק, "כן! הנה! הנה! גומרת! הנה! אימא'לה! גמרתי! גמרתי!" היא התנשפה בכבדות וחיוך מאושר נמתח על פניה, "וואו, גמרתי," התנשפה במין קול לא מאמין, "וואו, עוד, לא מספיק לי, צריכה עוד," הרימה רגליים ופישקה אותם חזק לצדדים, כאילו מזמינה אותי להכנס אפילו יותר, "כן, תמשיך, עוד, חזק!" המריצה אותי להמשיך. פמפמתי אותה, תנועות ארוכות, יוצא כמעט עד הסוף ומכניס חזרה, לאט לאט מגביר את הקצב, גם המכניס הפך לתוקע, חזק, "פאק, זה טוב" שמעתי אותה ממלמלת לעצמה והבעת הנאה מרוחה על פניה, "פאק, תמשיךְ, זה בדיוק מה שהייתי צריכה" התנשפה והרגשתי את הכיווצים בנרתיק המבשרים על גמירה מתקרבת, "פאק, זה בא, הנה, הנה זה בא, הנה! כן! כן!! כן!!!" והרגשתי את הכיווץ החזק וכול גופה נמתח לרגע ואז הכול רפה ו"וואו, גמרתי," היא התנשפה ולדעתי היא הסמיקה, "כן, גמרתי, אבל תמשיך, עוד, בקשה". המשכתי, רק שגם אני כבר הייתי בדרך הנכונה ו"לברוח?" חקרתי. "לא!" וזה היה לא מהיר והחלטי, "לא! בפנים! תן לי בפנים! זה בסדר, בפנים". המשכתי, היא עטפה אותי ברגליה ונצמדה, כאילו מפחדת שבכול זאת אברח לה, פמפמתי אותה מהר וחזק והרגשתי איך אני מתקדם אל השיא, "רגע" היא לחשה מחבקת אותי גם בידיה ונצמדת חזק, "רגע, הנה, עוד אחד, רגע" ושוב הרגשתי את אותם כִּיוְוצ'וּצִ'ים בנרתיק, "פאק, זה טוב, הנה, עכשיו, תן לי! עכשיו! תן לי!" היא גמרה ואני יחד איתה, "קחי!" נעצתי את עצמי הכי חזק שיכולתי וגמרתי לה בפנים, ממלא לה את הכּוס במנה גדושה של זרע גברי רענן. היא הציעה לי עוד קפה אבל ויתרתי, בזמן שאני התלבשתי היא נשארה במיטה, מביטה בי, "אתה זיון טוב" היא ציחקקה והסמיקה. "גם את, משובח" החמאתי לה חזרה. "אם לא הייתי מאורסת הייתי מתחילה איתך" שוב ציחקקה. "מי יודע, עם זיון כמוך אולי היה יוצא מזה משהו". "אולי" היא קמה ולבשה חלוק רחצה שהיה מונח בצד וליוותה אותי לדלת. רק אחרי שהתרחקתי הבנתי שאני יודע עליה המון אבל לא את השם שלה, בטח לא את מספר הפלאפון, אבל לא חזרתי לשאול, בשביל מה? היא מאורסת. ראיתי אותה שוב שבועיים אחרי, בהפגנה, קצת מרוחקת ממני, הולכת לכיוון אבן-גבירול כשלידה צועד בחור שמחבק אותה והערכתי שזה הארוס אז לא ניגשתי, למה להעמיד אותה במצב לא נעים? במקום זה הלכתי לכיוון אילון, מי יודע? אולי יצא לי להציל עוד מישהי, דווקא סידור משתלם😊. ++ The ¿END? ++