פנטזיומטר – פרק 1

הקליניקה של ד"ר אליס ויינברג תמיד הייתה מרחב של לחישות. במשך חמש-עשרה שנים, הריהוט הכבד, השטיחים הרכים והתאורה העמומה נועדו לעשות דבר אחד: לגרום לאנשים להרגיש בטוחים מספיק כדי לדבר על מה שהם בדרך כלל משתיקים. אבל אליס ידעה שהמילים הן החלק הכי פחות מעניין בטיפול מיני וזוגי. מילים הן פוליטיקה. אנשים עורכים את עצמם, מצנזרים, משקרים לעצמם, או פשוט לא מוצאים את השפה לתאר את מה שמתחולל בהם כשהאורות כבים. עכשיו, הלחישות התחלפו בזמזום חשמלי חרישי. במרכז החדר, על שולחן מהגוני כהה, נח 'הפנטזיומטר'. המארז שלו היה אלגנטי, כמעט רפואי, וממנו נמתח סיב אופטי דק אל קסדת סיליקון גמישה. ומעל הכל המסך הקעור, שבלע את האור של החדר במין שחור מטאלי עמוק. אליס קמה מכורסת העור שלה וצעדה באיטיות לעבר המכשיר. נקישות קלות של נעלי העקב הנמוכות שלה נבלעו בשטיח הסמיך. בגיל 48, אליס החזיקה בנוכחות שלא נזקקה למאמץ. היא הייתה אישה תמירה, 1.74 מטרים של יציבה מדויקת, לבושה בחצאית שחורה שהגיעה עד מעבר לברך וחולצה מכופתרת בצבע כחול-עמוק, שחלקיה העליונים היו פתוחים ברישול מקצועי. שערה החום-ערמוני, הגזור בקארה קפדני עד קו הלסת, מסגר את פניה ונע קלות עם כל צעד. שלוש שנים של פיתוח סודי הגיעו לסיומן. המכשיר, שמבוסס על קריאת גלים אמיגדליים ותרגומם לאות ויזואלי בזמן אמת, היה מוכן. הוא לא קרא מחשבות, הוא קרא תשוקה. הוא לקח את הפנטזיות הכמוסות ביותר, אלו שצפות רק בשבריר השנייה שלפני השינה, או אלו שהודחקו כל כך עמוק עד שהמטופל עצמו לא ידע על קיומן, והקרין אותן בחדות על המסך. היא הניחה יד ארוכת אצבעות על המארז והביטה במסך הכבוי. מאחורי משקפי המתכת הדקים שלה, עיניה הירוקות החזירו את השתקפות הלד הכחלחל. בשלב האלפא של הניסויים, היא גייסה קומץ מטופלים ותיקים, כאלה שרמת האמון שלהם בה הייתה מוחלטת. התיאורים בתיקי המעקב שלה היו מרתקים: גברים נורמטיביים לחלוטין שעל המסך שלהם עלו דימויים קיצוניים של כניעה; נשים שניהלו חיים שמרניים והמכונה חשפה אצלן פנטזיות פוליאמוריות סוערות שזעזעו אותן. אבל שפן הניסיונות הראשון היה היא עצמה. אליס העיפה מבט בשעון האנלוגי הישן שעל פרק יד שמאל שלה, ונזכרה בלילה ההוא, חצי שנה אחורה, כשהעזה לחבוש את הקסדה לראשונה. היא החשיבה את עצמה לאישה מודעת, משוחררת. אבל כשהמסך נדלק והתחיל לפלוט דימויים וצבעים מהתת-מודע שלה, הלב שלה החסיר פעימה. המכונה הראתה לה פנטזיה שהיא מעולם לא העלתה על דעתה. באותו לילה היא הבינה שהיא אוחזת ביד פצצה. היא החלה לסובב באיטיות את טבעת הכסף הרחבה שעל אגודלה, מנהג קבוע שלה כשהתחילה להרגיש את הלחץ עולה. הפנטזיומטר היה כלי בעל כוח אלוהי כמעט. בגרסה הזוגית שלו, שבה בן זוג אחד מתחבר והשני יושב וצופה במסך, הוא החזיק בפוטנציאל הרסני ומציל חיים בעת ובעונה אחת. אליס ידעה שהטכנולוגיה הזו יכולה להציל נישואים גוססים, לקלף את הבושה ולייצר אינטימיות עמוקה וחריפה. אבל היא גם ידעה שזה יכול לקחת בדיוק שנייה אחת. שנייה אחת שבה הדימוי הלא נכון יעלה על המסך, והחיים של שני אנשים יתפרקו לרסיסים שאי אפשר יהיה להדביק לעולם. אליס חזרה אל כורסת העור שלה. חצאית השחורה שלה נפרשה סביבה, והיא הניחה את מרפקיה על מסעדי הכורסה, משלבת את אצבעותיה ומביטה בריצוד הכחלחל של המכשיר. היא לא ישנה טוב בשבועות האחרונים. ככל שמועד ההשקה של שלב ב' התקרב, כך גברו הסיוטים שלה. בלילות היא ראתה את הקליניקה שלה עולה באש, או גרוע מכך, ראתה מטופלים יוצאים מהחדר הזה כשהם שבורים לחלוטין, מבטם חלול. הדילמה הגדולה ביותר שכרסמה בה לא הייתה טכנולוגית, אלא מוסרית: מה עושים עם כוח כזה? מצד אחד, הפיתוי למסחר את הפנטזיומטר היה עצום. ענקיות טכנולוגיה מעמק הסיליקון וחברות אפליקציות שיקלטו את הפוטנציאל ישלמו לה מאות מיליוני דולרים. היא דמיינה את הפרסומות: 'תכירו את עצמכם באמת', או 'הטינדר של התת-מודע'. זה יכול היה להפוך אותה לאישה עשירה ומוכרת ברחבי העולם, למדענית ששינתה את פני הפסיכולוגיה המודרנית. מצד שני, המחשבה על מסחור מילאה אותה באימה טהורה. אם המכשיר הזה יגיע לידיים הלא נכונות, או יהפוך לגאדג'ט ביתי זול זה יהיה אסון. אנשים אינם בנויים להתמודד עם האמת העירומה שלהם בלי תיווך, בלי הגנות. התת-מודע האנושי הוא מקום אפל, פראי, מלא בסתירות וביצרים שלעיתים קרובות מנוגדים לחלוטין לערכים המוסריים של האדם הנורמטיבי. לשחרר את הפנטזיומטר לשוק החופשי היה כמו למכור נשק גרעיני בסופרמרקט. "התועלת מול הנזק" היא לחשה לעצמה בחושך, ומול עיניה עלה המושג הבסיסי ביותר של שבועת הרופאים: ראשית, אל תזיק. כדי להגן על המטופלים שלה ועל עצמה אליס נאלצה להמציא פרוטוקול אתי נוקשה. חוקי ברזל שהיא נשבעה לא להפר לעולם. החוק החשוב ביותר היה חוק הצפייה המדורגת. היא פסלה על הסף את הרעיון של שידור חי מול בן הזוג. לתת לאישה לשבת ולצפות בלייב בפנטזיות של בעלה, בעוד הוא חבוש בקסדה וחסר אונים, היה אקט אכזרי מדי. זה לא טיפול, זה הוצאה להורג. לכן, הפרוטוקול שקבעה היה ברור. החיבור המבודד: בשלב הראשון, המטופל מתחבר לבד. המסך פונה רק אליו ואל אליס. הוא חווה את הפנטזיה שלו בלייב, רואה אותה מתגבשת לראשונה לנגד עיניו, ומעבד את ההלם הראשוני יחד איתה, בסביבה מוגנת. ההקלטה והסינון: המכונה שומרת את ההקרנה כקובץ מוצפן. רק לאחר שהמטופל צפה בעצמו, עיכל את המשמעות, ונתן אישור מפורש בכתב, רק אז אליס מורשית להקרין את הקובץ לבן או בת הזוג בפגישה הבאה. זכות הוטו: למטופל יש זכות מלאה למחוק את הקלטת. אם הוא מחליט שהאמת שנחשפה שם מסוכנת מדי לקשר, או שהוא אינו מסוגל לחלוק אותה, הקובץ מושמד לעד. אבל אליס לא הייתה תמימה. היא ידעה שהפרוטוקול הזה פותר רק חלק מהבעיה. מה קורה אם גבר מחליט למחוק את ההקלטה, אבל אשתו יודעת שהוא היה מחובר למכונה? עצם המחיקה, הסוד החדש שנוצר בתוך חדר הטיפולים, עלול לייצר פרנויה והרס קטלניים לא פחות מהצפייה עצמה. 'מה יש לו להסתיר שם שכל כך נורא?' היא כבר יכלה לשמוע את השאלה הזו מהדהדת בחלל החדר. אליס הביטה בשעון האנלוגי שעל ידה. מחוג השניות תקתק באדישות. היא פיתחה כלי שיכול לחשוף את האמת האולטימטיבית. אבל המקצוע שלה לימד אותה שמרבית בני האדם שורדים את החיים האלה רק בזכות האשליות שהם מספרים לעצמם. היד שלה כבר הייתה על מתג האור הראשי, אבל הרגליים שלה סירבו לזוז. נורת הלד הכחלחלה של הפנטזיומטר המשיכה להבהב בחושך, פועמת כמו דופק איטי. אליס הביטה במסך השחור והקעור. רק עוד בדיקה אחת, הצידוק המדעי עלה במוחה, מנסה להסוות את הסקרנות החריפה, הכמעט חולה, שאחזה בה. פרוטוקול בטיחות. אני חייבת לוודא שהכיול של הגלים האמיגדליים מדויק לפני מחר בבוקר. אבל היא שיקרה לעצמה. היא לא חיפשה באגים במערכת. היא חיפשה את עצמה. מאז הפעם האחרונה שבה התחברה, לפני חצי שנה, משהו בתוכה השתנה. הדימויים ההם לא הרפו ממנה. הם רדפו אותה בין המילים של המטופלים שלה, בלילות הבודדים בביתה, ובכל פעם שסובבה את טבעת הכסף שעל אגודלה. היא רצתה לדעת אם התת-מודע שלה נרגע, או שמא המפלצת שמתחת לפני השטח רק הלכה וגדלה. אליס צעדה חזרה אל השולחן, נקישות עקביה נשמעו כעת חזקות ונועזות יותר בחלל הסגור. היא שלפה את קסדת הסיליקון הגמישה. הנגיעה של החומר הקריר בידיה גרמה לה לצמרמורת. היא התיישבה בכורסה, החליקה את חצאיתה השחורה, ולקחה נשימה עמוקה. בשתי ידיים, היא הניחה את הקסדה על ראשה. אלקטרודות הג'ל המיקרוסקופיות נצמדו ברכות אל רקותיה ואל בסיס הגולגולת שלה. היא שלחה יד אל המקלדת והקישה את הקוד האישי שלה. מנהל מערכת. משתמש: אליס ויינברג. גישה מבודדת. ללא שמירה בשרת. "הפעלה" היא לחשה. המסך הקעור ניעור לחיים ברעש סטטי חרישי. בשניות הראשונות, הופיעו רק קווים גליים בצבעי אפור ולבן, המוח שלה ניסה להתנגד, המנגנונים המקצועיים שלה, הציניות המדעית וההגנות של בת 48 ניסו לשמור על שליטה. 'תרפי', היא פקדה על עצמה, ועצמה את עיניה הירוקות מאחורי המשקפיים. 'פשוט תרפי'. ואז, החושים שלה החלו להסתחרר. המכונה קלטה את התדר. על המסך החלו להתגבש צבעים חמים, עמוקים, גוונים של אדום שני, ארגמן וחום חרסית. הקצב של הריצוד הפך לפעימות קבועות, מסונכרנות עם קצב הלב שלה, שהחל לטפס במהירות. על המסך הקעור של הפנטזיומטר, אליס ראתה השתקפות של הקליניקה עצמה. היא רואה את עצמה יושבת על כורסת העור, לבושה בחצאית השחורה המוכרת שלה ובחולצה המכופתרת. הדמות שלה על המסך פותחת את כפתורי החולצה שלה לרווחה, ידה מלטפת את ביטנה ואת צווארה. נכנסת מתחת לחזיה השחורה שעוטפת את שדיה, משחקת בפטמה שכבר התקשתה. התמונה זזה הצידה, גבר במכנס אלגנט שחור, חולצה לבנה מכופתרת וז'קט חום עומד ליד הכורסה. היא מנסה להרים את הראש ולהביט בו אבל המקסימום שמבטה רואה זה את החזה שלו. נשימותיה מתגברות ותחושת עוררות מציפה את גופה. ידה נשלחת אל המכנס, אל המפשעה של הגבר, מעבירה את ידה על מתאר איברו. הוא לא זז, נותן לה חופשיות מוחלטת אבל ההרגשה שלה שהיא לא שולטת בסיטואציה, היא זאת שמבצעת. ידיה פותחות את רוכסן המכנס ואת הכפתור, רק כדי להפיל את מכנסיו לקרסוליו. הוא לא לובש תחתונים ואיברו הזקור, הגדול והעבה נגלה לעיניה. האצבע שלה עוברת לאורכו של האיבר המרשים הזה. היא מרגישה את הלחות שמתחילה להצטבר בתחתוניה. היא מקרבת את ראשה למפשעתו, לשונה מלקקת סביב כיפת איברו, מתענגת על הטעם. פיה נפתח והיא אוספת אותו לתוכה, הוא עבה ומסיבי והיא מתקשה להכיל שליש ממנו בפיה. בינתיים, במציאות, ידה ירדה אל בין רגליה, מושכת את החצאית מעלה רק כדי להכניס יד לתחתון שלה. היד מטלפת את הכוס הרטוב והרך שלה בזמן שבמסך היא מניעה את ראשה קדימה ואחורה לאורך האיבר שממלא את פיה. ידו של הגבר אוחזת בחוזקה בשערה, הוא מתחיל להניע את אגנו כנגדה, דופק לה את הפה, במהירות, בכוח, דוחף את עצמו יותר ויותר לפיה בזמן שהאצבעות שלה כבר עמוק בתור נרתיקה, חופרות בתוכה וגל של חשמל מציף את הגוף שלה. היא שומעת אותו גונח כעבור שתי דקות וזרם בלתי נפסק של זרע נשפך בתוך פיה וגרונה. ידו אוחזת את ראשה חזק, מונעת ממנה להתנתק, מאלצת אותה לבלוע כל טיפה של זרע שנפלט מאיברו. הטעם המלוח נוזל בגרונה, תחושת מחנק מהאיבר הגדול שנדחף בכוח לתוכה ומצד שני במציאות היא מזיינת את עצמה עם שתי אצבעות מהר וחזק, מרגישה את הרעד בגוף, את האורגזמה שמציפה את גופה. על המסך המצלמה עושה זום אאווט, בקליניקה יש עכשיו עשרות מסכים גדולים, ובתוך כל מסך עשרות אנשים שצופים בה. הם צופים בה מוצצת ובולעת זרע של גבר שהיא לא מצליחה לזהות. הם מציצים לחיי המין שלה, לפנטזיה הכמוסה שלה. היא מזהה את חלקן, קולגות לעבודה, בני משפחה ואפילו מטופלים מהעבר. הבושה מכה בה במכה אחת אבל היא מתערבבת בתחושה אחרת, בתחושה של חרמנות, אופוריה, אדרנלין טהור שמוזרק לגופה, העובדה שמציצים לה כמו שהיא עשתה לכל המטופלים שהתנדבו להתחבר למכונה בשלב הניסוי. היא הביטה במסך, שם הדימויים האחרונים של התשוקה שלה עדיין התפוגגו לאט, משאירים אחריהם שובל של אורות מטושטשים. ההלם הכה בה. זה היה חזק יותר מהפעם הקודמת. פראי יותר. חסר עכבות לחלוטין. בידיים רועדות, היא תלשה את הקסדה מראשה והטיחה אותה על השולחן. המסך החשיך מיד, חוזר לשחור המטאלי האדיש שלו, שומר את הסוד שלה בתוכו. אליס ישבה בחושך, הלב שלה הדהד באוזניה. היא הביטה בידיה, ובאופן אוטומטי החלה לסובב את טבעת הכסף שעל אגודלה במהירות, כמעט באובססיביות. היא הבינה דבר אחד, וההבנה הזו מילאה אותה באימה מזוקקת: אם היא, עם כל הכלים הפסיכולוגיים, המודעות העצמית והשנים של הטיפול, כמעט התפרקה לחתיכות מול מה שהמכונה הזו פלטה, מה יקרה מחר בבוקר לאנשים רגילים? מה יקרה לזוג שישב כאן, כשאחד מהם יראה את האמת הזו קורמת עור וגידים? היא הרגישה שהיא לא המציאה כלי טיפולי. היא המציאה מראה שמראה לאנשים את השדים שלהם. אליס קמה, החליקה את חצאיתה השחורה בידיים שעדיין רעדו מעט, ופסעה החוצה. הפעם היא כיבתה את האור, משאירה את הקליניקה מאחוריה. הלילה היא כבר לא תישן. ומחר, המשחק האמיתי מתחיל. הסיפור הולך להיות סיפור אינטראקטיבי שאתם מעורבים ברעיון הכללי של הפרקים הבאים ויהיה בלעדי רק לאתר סקסואלי. ​'