פיסיקה לא תיאורטית – פרק שלישי

6065 קראו את הסיפור כל קשר לדמויות אמיתיות מקרי בהחלט. לפרק הראשון לפרק השני הכנס בירושלים האוויר הקריר והצלול של ירושלים עמד בניגוד מוחלט לחום שהצטבר בתוכי במשך שעות ארוכות של איפוק מייסר. הכנס האקדמי השנתי התקיים במלון בוטיק, סמוך לעיר העתיקה, מבנה אבן כבד ששידר מכובדות ושמרנות. באולם ההרצאות המרכזי, שטיחים מקיר לקיר בלעו את קולות הצעדים, ותאורת נברשות עמומה האירה את פניהם של עשרות קולגות ומרצים שהתכנסו לדון בתיאוריות שבאותו רגע נראו לי תפלות לחלוטין. הריכוז שלי היה נתון כולו לדבר אחד בלבד: אליה. עידית ישבה שני כיסאות מימיני, בשורה הראשונה. היא לבשה שמלת מעטפת כהה וצמודה שהדגישה באלגנטיות את קימורי גופה, שיערה היה פזור וגלש ברכות על כתפיה. המרחק הפיזי בינינו היה זעום, כמעט אפסי, אבל בתוך ההקשר הציבורי הזה, הוא הרגיש כמו תהום בלתי עבירה. לא יכולתי לגעת בה. לא יכולתי אפילו להישיר אליה מבט ממושך מדי. המתח נבנה מתוך הפער העצום שבין הייצוגיות המחויטת שלנו כלפי חוץ, לבין הזיכרון החי והבוער של גופה מתפתל תחתי על שולחן המשרד שלי. בכל פעם ששיכלה את רגליה, צליל החיכוך החרישי של גרביוני הניילון שלה שלח זרם של חשמל ישר אל אזור חלצי. יכולתי להריח את הבושם שלה, אותו שילוב משכר של וניל ומושק, מפלס את דרכו מבעד לריח הקפה הקלוי והאפטרשייב הזול של הפרופסור שישב בינינו. השיא של הערב הגיע כשעידית עלתה לבמה להציג את מחקרה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה עומדת מול קהל מקצועי וביקורתי. הפער בינינו – המרצה המנוסה והסטודנטית הצעירה – השתנה לנגד עיניי. היא דיברה בביטחון, בקול צלול וברור, מגנה על התיזות שלה בחדות מחשבתית שעוררה מלמולי הסכמה והערכה בקהל. ראיתי את המבטים שגברים אחרים בחדר נעצו בה, מבטים שהעריכו את השכל החריף שלה אבל לא יכלו להתעלם מהנשיות המהפנטת שקרנה ממנה. גל של רכושנות וקנאות בלתי רציונלית, הציף אותי. היא עמדה שם, מבריקה ומקצועית, ורק אני ידעתי איך היא נשמעת כשהיא מתחננת אליי שאמשיך לחדור אליה. הדיסוננס הזה הטריף את דעתי. כשהיא סיימה, היא ירדה מהבמה, ובדרכה חזרה למקומה, עיניה פגשו את עיניי לשבריר שנייה. זה היה מבט חד, רעב, חושף הכל. כלפי חוץ הייתי המרצה הגאה בסטודנטית שלו. בו זמנית, בינינו, המסיכות נסדקו. הדרך אל הקומה הרביעית, אל חדרי המלון, עברה בשתיקה רועמת. הלכנו זה לצד זו במסדרון המרופד, שומרים על מרחק של חצי מטר, מרחק בטוח למראית עין. אבל האוויר בינינו רטט. שמעתי את קצב הנשימות שלה מתקצר, הולך ונהיה שטחי יותר עם כל צעד. כשהגעתי אל דלת החדר שלי, העברתי את כרטיס המפתח. הקליק האלקטרוני הקטן אישר את הפתיחה. הסתכלתי סביב. רק שנינו במסדרון. פתחתי את הדלת, נכנסתי פנימה, והשארתי אותה פתוחה חלקית מאחוריי, הזמנה אילמת. לא עברו שלוש שניות עד שהיא נכנסה פנימה וטרקה את הדלת הכבדה מאחוריה, נועלת אותנו בתוך בועה של פרטיות מוחלטת. החדר היה חשוך למחצה, מואר רק באור הרחוב הכתמתם שהסתנן מבעד לווילונות הכבדים. לא נאמרה אף מילה. לא היה בה צורך. הסתובבתי אליה, והיא כבר עשתה את הצעד לקראתי, קוברת את פניה בחזי, נאנחת עמוקות כשידיי עטפו אותה, מושכות אותה אליי בחוזקה. היא רעדה. גופה בער תחת הבד הקר של שמלתה. דחפתי אותה בעדינות אל עבר המיטה הרחבה, היא נעה אחורה עד שרגליה פגעו במזרן והיא צנחה עליו ברכות, נשענת עם מרפקיה על המצעים הלבנים והמעומלנים. עמדתי מעליה, מתיר את עניבתי ומשליך אותה הצידה. היא הביטה בי, עיניה רחבות וכהות, חזה עולה ויורד במהירות. העברתי את ידי לאורך רגלה המתוחה, אוסף את שולי שמלת המעטפת שלה ומושך אותה כלפי מעלה, חושף את ירכיה החלקות עד מעבר לאגן. גרבי הניילון ותחתוני התחרה השחורים שלה היו המכשול היחיד שנותר. "השתגעתי שם בחוץ," לחשתי, קולי סדוק, בעודי רוכן אליה, שפתיי מרפרפות על עור הקטיפה של פנים ירכה. יכולתי להרגיש את החום שמוקרן ממרכזה, חום של כבשן. אצבעותיי אחזו בשולי התחתונים, משכו אותם מטה והסירו אותם לחלוטין. היא הייתה חשופה עכשיו, פשוקה מולי בתאורה המעומעמת, רגישה ומוכנה. הנחתי את כף ידי השמאלית על הבטן התחתונה שלה, מרגיש את נשימותיה המהירות עולות ויורדות. היא הייתה רטובה באופן בלתי נתפס. המיצים שלה הבהיקו באור החלש, סמיכים ומזמינים. לא מיהרתי לחדור אליה; רציתי להטריף אותה קודם, לפרק אותה לאט. הבאתי שתי אצבעות אל פתח הכוס שלה. רק המגע הראשוני, הליטוף הקל לאורך השפתיים התפוחות והרגישות, גרם לה לקשת את גבה ולאחוז בכוח בסדינים. לאט ובתשומת לב, החלקתי את אצבעותיי לתוכה. היא הייתה כל כך חמה וצרה, והבשר שלה עטף את אצבעותיי באופן מיידי, נשאב אליהן בתנועה לא רצונית של כמיהה. "אלוהים," היא יבבה חרישית, ראשה נשמט לאחור אל הכריות הרכות. התחלתי לנוע בתוכה, תחילה שיחקתי בנקודה התפוחה כמו גולה – מעביר אותה מאצבע אחת לשניה, מחליק ומקשיב לגניחות. לאחר מכן מכניס ומוציא את אצבעותיי בקצב מדוד ועמוק. בכל תנועה פנימה, האגודל שלי חיפש ומצא את הדגדגן הזקור והנוקשה שלה, לוחץ עליו בתנועות מעגליות קטנות שהפיקו ממנה אנחות חנוקות. צליל הרטיבות המלוכלך והמענג – הקול החלקלק של אצבעותיי נעות בתוך המיצים שלה – מילא את החדר, עומד בניגוד מוחלט לשקט של המלון. הקצב שלי הלך והתגבר. יכולתי להרגיש איך הקירות הפנימיים שלה מתחילים להתכווץ, לאחוז בי חזק יותר. היא איבדה שליטה לחלוטין. המסכה המקצועית והקרירה שעטתה על עצמה באולם ההרצאות התרסקה לאלפי רסיסים. ידיה מצאו את כתפיי, ציפורניה ננעצו בבשרי מבעד לחולצה המכופתרת. היא החלה למשוך באפה, משיכות קטנות וחסרות אונים, בעוד דמעות של הצפה רגשית ותשוקה טהורה נקוו בזוויות עיניה. המבט שלה היה נעול בשלי, מתחנן, חשוף לחלוטין. זה היה רגע של פגיעות תהומית שחיבר אותנו במישור שמעבר לפיזי – ההכרה המשותפת במה שאנחנו עושים, בסכנה, ביופי שבהרס העצמי המשותף הזה. היא לא יכלה לשאת זאת עוד. התנועות שלי היו מהירות, חזקות, האגודל שלי משפשף את הדגדגן שלה ללא רחם בזמן שאצבעותיי מעסות את הנקודה העמוקה והרגישה ביותר בתוכה. הרעד התחיל ברגליה והתפשט אל כל גופה בבת אחת. היא פערה את פיה בצעקה אילמת, צווארה נמתח לאחור. האורגזמה הראשונה היכתה בה בעוצמה של רעידת אדמה. הרגשתי את הכוס שלה מתכווץ סביב אצבעותיי בסדרה של פעימות אלימות ולוהטות, שוטף את ידי בנוזלים חמים שהריחו מתשוקה טהורה. גופה פרפר על המזרן, סחוט ממאמץ ועונג. אבל לא התכוונתי לעצור. רציתי להביא אותה אל מעבר לקצה שאי פעם הכירה. בעודה מתנשמת בכבדות, גופה עדיין רוטט מרישומיו של השיא הראשון, לא משכתי את ידי החוצה. במקום זאת, העמקתי את המגע. הוספתי אצבע שלישית, מנצל את העובדה שהיא הייתה רכה ופתוחה לחלוטין, ושיניתי את זווית החדירה, מכוון גבוה יותר, חזק יותר, עמוק יותר. עיניה נפערו בהלם מהול באימה מתוקה. "לא… אני לא יכולה, זה רגיש מדי," היא התייפחה, קולה שבור לחלוטין, יבבות קטנות ורכות בורחות משפתיה. היא ניסתה לדחוף את ירכיה לאחור, לברוח מהמגע החזק מדי, אבל אני אחזתי באגנה בידי השנייה וקיבעתי אותה אליי. "את יכולה," לחשתי לה, ידי השניה מלטפת את פניה, אוספת את הדמעות מזוויות עיניה. "תתמסרי לזה. תתמסרי אליי." היא נכנעה. עצמה את עיניה בחוזקה ונתנה לגופה להישטף בגל השני שהלך והתקרב במהירות. הרגישות הקיצונית של גופה הפכה את המגע שלי מעונג נטו לחוויה כמעט רוחנית, מציפה, מטלטלת. המשכתי להניע את אצבעותיי בתוכה בעוצמה, מעסה אותה מבפנים בזמן שהיד שליטפה את פניה ירדה אל שדיה החשופים מבעד לשמלה הפתוחה למחצה, צובט קלות את הפטמה הזקורה. האורגזמה השנייה לא הייתה התפוצצות פתאומית כמו הראשונה, אלא צונאמי ארוך ומתמשך. היא צרחה הפעם, קול קורע לב של פורקן, קברה את פניה בכרית ובכתה ללא שליטה, דמעות של שחרור מוחלט. דפנות הכוס שלה רעדו והתכווצו סביב אצבעותיי במשך שניות ארוכות, בעוד גופה קופא כולו באקסטזה. היא הייתה מרוסקת, רפויה לחלוטין תחתיי, בוכה וצוחקת חרישית. היא קרעה לי את הלב. חילצתי את אצבעותיי מתוכה באטיות, שומע את הצליל הלח של הפרידה. מביט בה שוכבת שם, מתאוששת מהגל השני ששטף אותה. נשכבתי לצידה מחייך חיוך של ניצחון וגאווה. הנחתי את ידי בין שדיה, מרגיש את ליבה הדופק בחוזקה, הולך ונרגע. כך גם נשימותיה… עידית פנתה אלי, קרבה את שפתיה ובנשיקה עמוקה סובבה את לשונה בתוך פי ולאחר מכן שאבה את לשוני. מעולם לא רוויתי כך מנשיקה! "אתה הפרופסור שלי למדעי העונג," צחקה. "אני חושבת שהגיע הזמן להראות לך מה הסטודנטית שלך למדה," אמרה ושלחה את ידה לעבר רוכסן מכנסי, פתחה אותו ושלפה את איברי הנוקשה והכואב מרוב גירוי וירדה אליו להיכרות מחודשת. תחילה נישקה את קצהו ברפרוף מטריף! כל נגיעה של שפתיה הוא התרומם, כאילו הוא ישות נפרדת ממני. נאנחתי והתרווחתי על המזרון, נותן לעצמי את הזמן להנות מהעינוי שהיא עומדת לעשות לי. עידית המשיכה להתגרות ולגרות ולאט לאט עטפה את הזין שלי וכבשה עוד ס"מ ועוד אחד, עד שכל 17 הס"מ שלי היו בתוך פיה וגרונה. עכשיו הצטרפו ידיה לחגיגה – יד אחת מוללה את אשכיי והשניה אחזה בצינור מעלה ומטה. כאן כבר לא נשארתי אדיש וגניחותי הרעידו את החלל. חששתי שהדיסקרטיות כבר לא תשאר בתחומי החדר ונשכתי את שפתי כדי לא להעיר את השכנים.  היא הביטה בי במבט שובב. מרוצה מה"עינוי" שהיא מעבירה אותי והגבירה את הקצב. הייתי על סף פיצוץ כשלפתע עצרה שלפה את הזין שלי מפיה כמו מוציאה חרב מנדנה והתקדמה מעלי לנשיקה רטובה בטעם שלי ושלה ביחד. היא התרוממה והתיישבה עליי במלוא כובד משקלה, מחליקה לאורך האיבר הנוקשה והפועם שלי, קולטת אותו אל תוכה בשלמות עד לבסיסו. צליל החיכוך הלח והחלקלק של בשר פוגש בשר הדהד בחדר השקט, מעורר בי צמרמורת של עונג טהור. הנחתי את ידיי על ירכיה החשופות, מרגיש את עור הקטיפה הנעים שלה ולאחר מכן החלקתי את ידיי מעלה אל מותניה, משמש לה כעוגן יציב, נותן לה את המרחב המלא להרגיש את גופה, ולנווט את קצב העונג. "הכל שלך," לחשתי, קולי צרוד מהתרגשות וציפייה. "תראי לי מה הסטודנטית המבריקה שלי יודעת לעשות." היא החלה לנוע לאט, בתנועות מעגליות, טחינה איטית ומהפנטת של האגן שלה כנגד שלי. כל סיבוב כזה יצר לחץ ממוקד על הדגדגן שלה, שהתחכך בבסיס הזין שלי, ובמקביל החדיר אותי עמוק אל עבר נקודת ה-G שלה, מעסה אותה מבפנים בזווית שרק היא יכלה לדייק. שרירי הבטן שלה נמתחו, ושדיה נעו בקצב איטי מול עיניי, הפטמות זקורות ונוקשות מגירוי. צפיתי בה כמו מהופנט. הסטודנטית החכמה שמקלידה במרץ במשרד שלי בחולצות מכופתרות מוקפדות; הפכה, בעיניי לאלילה. אישה מודעת לעצמה, חזקה, שלוקחת את מה שמגיע לה בביטחון ארוטי ששיתק אותי מעונג. כל תנועה שלה הייתה מלאכת מחשבת של צורך ושליטה. הקצב גבר. היא עברה לניתורים קלים, עולה ויורדת עליי במקצב מדויק ורעב. שמעתי את קצב נשימותיה מתקצר, הולך ונעשה שטחי. ראיתי את שפתיה נפערות קלות ואת צווארה הבהיר נמתח לאחור. כשהיא עלתה והתיישבה שוב, שחררתי את אחת מידיי ממותנה והבאתי אותה אל נקודת החיבור בינינו. החלקתי אגודל אחד אל מעלה השפתיים התפוחות והלוהטות שלה, מוצא את הדגדגן הזקור והחלקלק שניצב שם כיהלום של עצבים רגישים. התחלתי לעסות את הנקודה הרגישה בתנועות מעגליות קטנות, מסנכרן את התנועה שלי עם העליות והירידות של האגן שלה. המטרה – שלוש אפס. לפני שאתפרק בעצמי, לתת לה עוד אחת חזקה! התגובה שלה הייתה מיידית, ויזואלית ומחשמלת. "אלוהים… ראובן!…" היא נאנחה, קוראת בשמי הפרטי בפעם הראשונה – חציית גבול אולטימטיבית שהסירה עוד אבן בחומה האקדמית והממוסדת שבינינו. הירכיים שלה נלחצו חזק נגד צדדיי, והיא נעשתה דוממת לשנייה, קופאת על מקומה כשהעוצמה היכתה בה, עיניה מתרחבות בהלם של תענוג. הכרתי את הרגע הזה. ידעתי שאם אמשיך הגוף שלה יקרוס לתוך האורגזמה.  עיניה פגשו את שלי. היא שאפה אוויר עמוק, החזה שלה עולה ויורד בפראות. תנועותיה עמוקות ומהירות. הקירות הפנימיים שלה החלו להתכווץ סביבי, אוחזים באיבר שלי כמו כפפה רותחת ומהודקת שניסתה לסחוט ממני את נשמתי. המתח בחדר נבנה עד לנקודת רתיחה בלתי נסבלת. "אתה יודע מה אני רוצה?" היא רכנה קדימה, שדיה נלחצים אל חזי, שיערה נופל כוילון סביב פנינו, ושפתיה רפרפו על אוזני, נושפות חום על עורי. "אני רוצה שתמלא אותי עד הסוף. אני רוצה להרגיש אותך בתוכי גם כשאשב מחר בשורה הראשונה ואסתכל עליך מרצה." המילים שלה היו כמו דלק טהור שניצק על מדורה פתוחה. המחשבה של הזרע שלי בתוכה, המחשבה על התלמידה הצעירה והאסורה שלי, הפעילו אצלי רפלקס קדמוני, רכושני ופראי שמחק כל זכר לאיפוק שניסיתי לשמור. "את שלי," נהמתי, שוכח כל קוד אתי או כלל נימוס. תפסתי בחוזקה בשתי לחייה, אצבעותיי מסתבכות בשיערה, וקירבתי את פניה אליי. "את מבינה את זה? את שייכת לי עכשיו." "אני יודעת, קח אותי. תגמור בתוכי. עכשיו!" הקצב הפך לסופה גועשת של תנועות, והיא איבדה כל ניסיון לשלוט בקולות שיצאו מגרונה. גניחותיה מילאו את החדר, החזרתי את האגודל שלי אל הדגדגן שלה, מפעיל הפעם לחץ חזק, רציף וחסר רחמים, מתאים את עצמי לטירוף של האגן שלה. הצונאמי השלישי של הערב הגיע לשנינו כמעט במקביל. הרגשתי את הרעד מתחיל בקרסוליים שלה, הלופתים את שוקיי ברעבתנות, ומטפס מעלה לאורך ירכיה והבטן השטוחה שלה. היא זקפה את גבה לחלוטין, זורקת את ראשה לאחור, וצעקה צעקה צלולה ומשחררת שקרעה את חלל החדר. הכוס שלה התכווץ סביבי בסדרה של ספאזמים אלימים, עוצמתיים וסוחטים, שמצצו אותי פנימה והביאו אותי אל מעבר לקצה יכולת הסיבולת הפיזית שלי. שאגתי, מקשת את גבי מהמזרן לקראתה, ודחפתי את אגני למעלה בכוח, חודר אליה לעומק המקסימלי רגע לפני שהתפרצתי. הרגשתי את זרמי הזרע החמים שלי נורים ממני ושוטפים אותה מבפנים, פעימה אחר פעימה רוטטת, ממלאים את הבקשה החשופה והפרועה ביותר שלה. היא רעדה כולה מעליי, סופגת כל פעימה ופעימה אל תוך ליבת האורגזמה המתמשכת שלה… לאט לאט, הסערה החלה לשכוך. רעידות גופה הפכו לרעד עדין. היא צנחה קדימה, חסרת כוחות, וקברה את פניה בשקע הצוואר שלי. זרועותיי התרוממו ועטפו אותה מיד, מדביקות את גופה המיוזע והלוהט אליי. נשמנו יחד, מתנשפים בכבדות, הקצב של הלבבות שלנו הולם בהרמוניה מטורפת, מסתנכרן פעימה לפעימה. "פרופסור…" היא מלמלה, שפתיה מעלות חיוך עייף, חצי-מנומנם. החלקתי את ידי על גבה החשוף, מתיר קשר בלתי נראה בשיערה, ומרגיש את הדופק שלה הולך ונרגע. החדר חזר לדממתו, מואר באותו אור כתום ורך של פנסי רחוב ירושלמיים. הפער בינינו לא נמחק – הוא פשוט קיבל צורה חדשה, אינטימית, מסוכנת ויפהפייה לאין שיעור. ידעתי שמחר בבוקר, באולם ההרצאות, תחת אורות עמומים וקרים, שוב נלבש את המסכות הייצוגיות שלנו ונשמור על מרחק אקדמי בטוח. אבל הלילה, בחדר הזה, היינו קשורים זה בזו בבשר ובנפש, בקשר ששום כנס, שום פער גילאים, ושום תואר אקדמי לא יוכלו לפרום לעולם. אשמח לתגובות.