הברק של ירון – פרק 26

8190 קראו את הסיפור הדרך חזרה הייתה כיפית, עשינו עצירות שתיה והתרעננות מדי פעם. הבנות היו משוחררות ועשו טיזינג לעוברים והשבים. הן התלהבו ממה שהיה עם אבא. אבא מצא את הזמן לבוא לחבק אותי ולהגיד תודה על זה. "אני גאה בך בייבי" אמא אמרה וחייכתי "עצם המחשבה שהיה לך חשוב לדאוג לעונג במקסימום גם שלי וגם של אבא, זה לא מובן מאליו" אמא הוסיפה, חיבקתי אותה בחזרה ולא אמרתי מילה. שלושת הבנות עשו תורנות מי נוסעת לידי מקדימה ובכל עצירה הן התחלפו, הדבר היחיד שלא השתנה ששלושתן עשו לי לפי תורות ביד במהלך הנסיעה, מונעות ממני להשפריץ וממשיכות. בכל עצירה אני יוצא עם זין זקור בתוך המכנסיים "שנגיע הביתה אני אתן לך להשתחרר" אמא אומרת ואני מבין שהיא הינדסה את הסיטואציה המענגת מצד אחד אבל מתסכלת מצד שני. הגענו הביתה מאוחר עם כל העצירות ועזרתי לאבא להעלות את כל המזוודות. "אולי תישאר הלילה כאן בייבי?" אמא שאלה "אתה עייף כבר מהנסיעה" אבא המשיך "לא, זה בסדר. אבל באמת תודה" עניתי "מה תודה, תתפשט!" אמא קראה לעברי ואני שחי תחת כבד את אביך ואת אימך זורק את החולצה ומפיל את המכנס לקרסוליים. "חמוד שלי, התעללו בך בדרך?" אמא מדברת עם הזין שלי ברגע שהיא מתוכפפת אליו "אתה רוצה שציפורה תטפל בך?" היא שאלה והבנות נקרעו מצחוק. אמא ליטפה אותו והייתי בטוח שהוא יתפרץ ישר. היא העבירה את הלשון מהבסיס לכיפה ומסביב "מממ…. כככןןן" נאנחתי בעונג ועצמתי את העיניים. אמא התחילה למצוץ לי ומרוב שהבנות שיפשפו העור שלי נהיה רגיש מה שהגביר את התחושה והעונג של המציצה. אפרת הורידה גופיה ותפסה לי היד ושמה על השד שלה. "קח, שיהיה לך במה לשחק" אפרת אמרה ואני חפנתי ומיששתי. התחלתי להרגיש ככל שהמציצה הפכה להיות מהירה יותר איך הנשק שלי נדרך והתחמושת מוכנה "ממממ… פפפאאקקק" יצא לי מהפה בזמן שאני משפריץ את תכולתי בפה של אמא "אהההה…" אפרת צעקה ורק אז שמתי לב שצבטתי בחוזקה את הפיטמה שלה תוך כדי שהשפרצתי לתוך הגרון של אמא. היא ניקתה אותי והתרוממה, נתתי לה נשיקה על השפתיים "תודה על הטיפול אמא" אמרתי "מתי שתרצה בייבי… יש כאן ארבע נשים שישמחו לרוקן אותך" אמא אמרה וחיבקתי אותה ואחר כך את הבנות ואבא. נסעתי חזרה הביתה עם הקלה אחרי שאמא השפריצה אותי. נכנסתי ישר למקלחת, הזין כאב לי מרוב ששיחקו איתו. הוצאתי בירה וישבתי בסלון, השעה הייתה קרוב לחצות במוצאי שבת "היי מתוקה, חזרתי עכשיו אשמח לפגוש אותך" כתבתי והוספתי לילה טוב. בבוקר כתבתי ברכת בוקר טוב שונה לכל אחת מהבנות, הודתי להן על השבוע וכמה שנהניתי איתן. הבנות די התרגשו מההודעה. יערה עדיין לא ענתה לי על ההודעה של הלילה אבל הנחתי שעוד לא ראתה. כשהגעתי ללימודים ראיתי את אביב בכניסה, ניגשתי לתת לו חיבוק אבל הייתה רתיעה מסוימת מצידו "אביב, הכל בסדר בינינו?" שאלתי והוא הינהן בראשו "משהו מרגיש לי שונה ומרוחק ממך" המשכתי "אההה…" אביב התחיל ונעצר "אנחנו חברים וחשוב לי שאם יש איזו בעיה שנדבר עליה" אמרתי לו והלכנו לשבת בצד "תקשיב" אביב התחיל "אחד, לא נעים לי בגלל הקטע של שני שלא תחשוב שניצלתי אותה. שנית, הקטע של הסרטון עירער אותי קצת. אני יודע שזה לא אמיתי אבל העניין הוא…" אביב נעצר תוך כדי "שלא הרגשת שזה סוף העולם אם זה באמת היה קורה?" שאלתי והוא הסתכל עליי "חשבתי שעצם העובדה שאני אראה אז זה יזעזע או יגעיל אותי אבל זה לא קרה" אביב הבהיר את עצמו "למה זה צריך לזעזע אותך?" שאלתי "כי… כי…" אביב גימגם "כי תופסים את זה בתור הומואי או משהו בסגנון? זה היה הופך אותך לאביב אחר בן אדם אחר?" שאלתי "לא, זה לא. אבל זה קצת בילבל אותי" אביב אמר. חייכתי לעברו שידע שאני מבין אותו "לגבי שני, הכל בסדר. הייתם, נהניתם, אתה ידעת למה אתה נכנס וגם היא. העובדה שאתה חבר שלי לא קשורה לעניין" הבהרתי את עצמי "הנושא סגור?" שאלתי אותו "כן, תודה ירון" אביב אמר "אני שמח, לא הייתי רוצה לאבד אותך בתור חבר" אמרתי ונכנסנו לכיתה. ישבתי בכיתה אבל הראש שלי לא היה שם. הרגשתי במהלך השיעור מועקה בחזה 'להתרחק' שמעתי בראש וכאב חזק פילח את החזה שלי "אאיייי…" צעקתי תוך כדי שיעור והחזקתי בחזה 'להתרחק' שמעתי שוב והכאב המחשמל שוב קרע את בית החזה שלי. קפצתי בכיסא במכה אחת והתחלתי להתנשף, מחפש להכניס אוויר לריאות שלי. אביב היה הראשון שהגיע אלי "תביאו מים" שמעתי אותו צועק והוא נתן לי לשתות כמה דקות אחרי כבר צוות של מד"א הניח אותי על אלונקה ונסענו לבית החולים. נתתי לחובש פרטים והזכרתי שזה קרה גם שבוע שעבר. הוא לקח פרטים של אנשי קשר "שלום גברת כץ" שמעתי אותו "היי, מדבר גיא ממד"א. אנחנו מפנים את ירון למיון בית החולים" הוא אמר לה ושמעתי אותה ברקע "אנחנו לא יודעים, הבדיקה נראית תקינה אבל בגלל שזה קרה גם שבוע שעבר מעדיפים לפנות אותו לחדר מיון" הוא הסביר לה והשיחה התנתקה. התחלתי לחזור לעצמי תוך כדי נסיעה לבית החולים. הצוות של מד"א הלך בהליכה מהירה והכניס אותי פנימה "גבר בן 24, כאבים בחזה, מדדים תקינים, פעם שניה תוך שבוע" שמעתי את החובש מכריז בקול "תכניסו אותו פנימה" העבירו אותי למיטה וחיברו אותי לכל מיני חוטים ומדבקות על החזה "ד"ר ברקוביץ זאת גילה מהמיון, ירון כץ הגיע אלינו עם כאבים בחזה" אני שומע את האחות בטלפון "אני בסדר, אני מרגיש טוב" אני אומר לאחות אבל היא ממשיכה בשלה. "שלום מר כץ, ד"ר ברקוביץ" הוא פונה אלי "מה שלומך דוקטור?" אני שואל "תסביר לי מה קרה?" הוא שואל מבלי לענות לשאלה שלי ואני מתאר לו מה קרה ומספר לו שזה קרה גם שבוע שעבר, כמובן שאני משמיט את הקטע של הקולות בראש. ממש לא בא לי עכשיו שיזמינו פסיכיאטר כי אז באמת אני אתקע כאן. "זה המדדים שלו דוקטור, הכל נראה תקין" האחות אומרת לו והוא מסתכל בטאבלט. אמא הגיעה כמה דקות אחרי זה אבל לא נתנו לה להיכנס בינתיים לחדר, שמעתי אותה מעבר לדלת. התחילו לשאוב לי דם, לשלוח אותי לצילומים, מוניטורים, יועצים שונים, הרגשתי כמו עכבר במעבדה. כשחזרתי למיון נתנו לאמא להיכנס והיא ישר חיבקה ונישקה לי את המצח "זה מדאיג אותי, ממש מדאיג אותי" אמא אומרת וכמה דקות אחרי גם אבא שם עומד ומסתכל עלי "ירון, אתה חזק. לא משנה מה זה אנחנו נעבור את זה ביחד" אבא אומר ומחזיק לי את היד. "ירון כץ! ירון כץ?" שמעתי את הקול של אפרת במסדרון צועקת בקולי קולות עד שהיא נכנסת לחדר ורצה עם דמעות, מנשקת לי את המצח "ירוני… ירוני" היא מתייפחת והדמעות שלה זולגות מעיניה "אני בסדר מאמי, אני באמת בסדר" אני מנסה להרגיע אותה בזמן שדוקטור ברקוביץ נכנס לחדר "יש תשובות דוקטור?" אבא שואל "כל הבדיקות תקינות, אני לא רואה שום דבר חריג" הרופא אומר "אז למה זה קורה?" אמא שואלת "האמת שאין לי מושג, מאמץ, כיווץ שריר, תופעת לוואי" הרופא עונה ואפרת ממשיכה לנשק לי את המצח ולהחזיק לי את היד "אני עוברת לגור איתך!" אפרת מכריזה באותו הרגע "מאמי תודה, אבל אין צורך באמת" אני מנסה להרגיע אותה "אני לא משאירה אותך לבד, איבדתי אותך כבר פעם אחת, אני לא מתכוונת לאבד שוב" אפרת אומרת וההורים עומדים שם ומסתכלים. "מה עכשיו?" אמא שואלת "אין לנו מה לעשות, אנחנו פשוט נקבע את הביקורת פעם בשבועיים במקום פעם בחודש" הרופא אומר וההורים מודים לו. נשארנו במיון עוד שעה אחרי זה עד ששיחררו אותי. אבא נהג ברכב שלי ואמא נסעה אחריו. ההורים החליטו שאני מגיע אליהם ולא היה לי כוח להתווכח איתם. כשהגענו הביתה ישבנו בסלון, אפרת הכריזה שהיא הולכת לארוז תיק שיהיה מוכן "אתם יכולים להרגיע אותה?" שאלתי אותם "אתה חושב שתצליח לדבר איתה בהגיון כרגע?" אבא שאל והבנתי שזאת לא הייתה ממש שאלה "אתה לא מעשן יותר!" אמא הרימה את הקול ברגע שהוצאתי את הקופסא מהכיס. "אבל…" התחלתי להגיד והמבט שהיא נעצה בי הקפיא אותי במקום "כן מאמי" אמרתי ונתתי לה את הקופסא. שני התקשרה "מה קורה סיס?" שאלתי "איך אתה? אביב התקשר לשמוע מה איתך. למה אף אחד לא עדכן אותי?" שני שצפה וקצפה בטלפון "שני… שני… רגע" ניסיתי לעצור אותה אבל זה היה בלתי אפשרי "שני! הכל בסדר, היו לו כאבים בחזה בלימודים" אבא אמר לה וסגר את הטלפון. במהלך כל השעות הבאות אפרת לא זזה ממני, היא דאגה לי לשתות ולאכול וטוב שלא הלכה להשתין בשבילי "מאמי, אני בסדר באמת" אמרתי לה "אתה לא יודע כמה נבהלתי" אפרת אמרה וחיבקתי אותה אלי "אני לא מתכוון לתת לך להיפטר ממני בקרוב" אמרתי לה. דמעות החלו לרדת לה שוב מהעיניים ואני ניגבתי לה אותן "אל תבכי מאמי, הכל בסדר" אמרתי. שני פרצה לתוך הבית כמו רוח סערה, היא רצה לכיווני וחיבקה אותי "אתה הולך לעשות לנו את זה עוד הרבה?" היא אמרה. חיבקתי אותה חזרה "אני בסדר אהובה, אני מבטיח" אמרתי לה רק כדי לגלות שעכשיו גם לימור מגיעה ומקרקרת סביבי, בודקת, דואגת, שואלת "בנות להתפזר, תנו לו לנוח קצת" אמא אומרת ברגע שהיא קולטת את מה שמתרחש. הבנות קמות והולכות לחדרים ואני נשאר לשבת עם אמא. "אני ממש דואגת בייבי" אמא אומרת "אני יודע, אבל אני בסדר. יכול להיות שזה כמו שהרופא אמר תופעת לוואי" אמרתי וחייכתי לעברה. שכבתי על הספה ונמנמתי קצת, הבית היה שקט, יותר מדי שקט אבל לא יחסתי לזה חשיבות. כשקמתי הלכתי לשירותים עברתי ליד החדר של ההורים ושמעתי אותם מדברים. אמא נורא מודאגת ואבא מנסה להרגיע אותה. "אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה חסרת אונים שלא יכולה לעזור לילד" היא אומרת "ציפורה, אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים. נותנים לו סביבה תומכת ואוהבת." אבא עונה לה ושמעתי את אמא בוכה. בבוקר התעוררתי במיטה שלי, אפרת ישנה על הבטן וכיסיתי אותה כשקמתי. למרות שאמא רצתה שאני אשאר בלילה נסעתי הביתה. את אפרת לא הצלחתי לשכנע להישאר בבית, לא שמפריע לי שהיא איתי אבל שונא להרגיש נזקק. החלטתי לנסוע לים ולא ללכת ללימודים, כתבתי ליערה שאני ביום חופש היום ואני מקווה שנוכל להיפגש. "אני אבדוק יותר מאוחר, אולי נוכל להיפגש אחרי הצהריים" היא כתבה ושלחתי לה לב. ישבתי מול הים באחד מהמקומות, הזמנתי לשתות ואבטיח עם גבינה בולגרית. ישבתי ובהיתי בים, המים היו רגועים, רוח נעימה הגיעה מהים. צילמתי את הים ושלחתי בקבוצה של המשפחה "רק לעדכן שאני נח מול הים" כתבתי "אני שמחה שאתה נח ומוריד הילוך" אמא כתבה "תהנה חתיכי" אפרת כתבה לי. הים תמיד הרגיע אותי, השמש, הבריזה, הריח, האווירה כמו סוג של מדיטציה. נשארתי לשבת שעתיים והתחלתי לחזור הביתה. אפרת חיכתה לי בבית לבושה רק עם מכנסון, מבשלת "מה את עושה?" שאלתי "מבשלת לנו צהריים" היא ענתה "את רצינית?" המשכתי לשאול "כן, בטח למה לא" אפרת שאלה ואני הלכתי למקלחת. לא ראיתי מעולם את אפרת מבשלת, טוב אולי חביתות או דברים כאלה אבל לא יותר מזה. אחרי שאכלנו צהריים ביחד, חייב להגיד שזה היה ממש לא רע, לא האוכל של אמא אבל עדיין, אפרת פינתה וניקתה והכינה לי קפה וישבנו בסלון. שלא תחשבו שלא התכוונתי לתת יד, אפרת איימה עלי שלא אעיז ואני יודע מתי לא להתווכח. "מתי את מתווכנת להתחיל ללמוד נהיגה?" שאלתי אותה "לא יודעת" אפרת ענתה בביטול "מאמי, רשיון זה עצמאות. לא צריכה טובות מאף אחד" אמרתי "כן, אבל…" אפרת התחילה לענות וקטעתי אותה "את תעשי תיאוריה ותעברי, אני אשלם לך על השיעורים" אמרתי ואפרת חייכה אלי "ברגע שתסיימי את הזמן של המלווה אני אקנה לך רכב" זרקתי את האסים על השולחן "אתה צוחק עלי?" אפרת שאלה ואני הנדתי בראש לשלילה "אתה באמת מתכוון לזה? היא שאלה "ברור שכן מאמי" עניתי ישר "אני מוציאה רשיון ואתה קונה לי רכב משלי?" אפרת ניסתה לבדוק שזה בדיוק מה שנאמר. שמתי לה את היד מתחת לסנטר והרמתי לה את הראש מעט, הסתכלתי לה לתוך העיניים "את מוציאה רשיון, מסיימת את תקופת המלווה, אני קונה לך רכב" אמרתי לאט וברור. אפרת קפצה עלי וחיבקה אותי, נישקה אותי על כל הפנים "רק בשביל תמריץ כזה אז זה יהיה שווה את זה" היא אמרה בחיוך גדול ואני נשקתי לה על האף. שכבתי על הספה ואפרת שמה את הראש שלי עליה, היא ליטפה לי את הראש והשיער ואני עצמתי עיניים, התרכזתי במגע שלה, בדאגה ובאהבה שלה. הטלפון שלי צילצל ועניתי "היי מתוק" יערה הייתה בצד השני "היי מאמי, מה קורה?" שאלתי "ההזמנה עדיין בתוקף?" היא בדקה ואני הסתכלתי על אפרת שסימנה לי כן עם הראש "ברור שכן, מתי שתגידי" עניתי ואפרת עשתה פרצוף "עוד שעה?" יערה הציעה וכשאישרתי היא אמרה שתשלח לי כתובת. "אל תגיד אף פעם למישהי מתי שתרצי. היא תחשוב שאתה סמרטוט שיעשה מה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה" אפרת אמרה "זה לא הקטע בינינו, זה לא קשר רומנטי" אמרתי לה "מה זאת אומרת?" היא שאלה "שיחות, בילויים וזיונים. לא יותר מזה" עניתי לה והיא חייכה ולא אמרה מילה. יצאתי לפגוש את יערה, היא הגיעה עם חצאית שחורה צמודה וחולצה לבנה מכופתרת. חיבקתי אותה ונתתי לה נשיקה על השפתיים. הלכנו לשבת בבית קפה במקום וכרגיל השיחה בינינו קלחה והיה מאוד כיף. הידיים נגעו כמעט כל הזמן שהיינו שם. יצאנו לטייל קצת באזור, מחובקים, החולצה שלה פתוחה מעט ונותנת הצצה לחזה שעטוף בחזיה. "אפשר להיות בוטה?" שאלתי והיא הסתכלה עליי "אתה יכול לנסות" יערה אמרה והתחילה לצחוק "את פשוט מטריפה אותי והייתי שמח לטרוף אותך" אמרתי וחייכתי חצי פה "אני שמחה שהבנת, באמת הגיע הזמן" יערה אמרה "הבנתי מה?" שאלתי "שבקשר בינינו הכל מותר, לוקחים כשרוצים, אם לצד השני לא מתאים אז הוא פשוט עוצר" יערה הסבירה לי "אההה…" אמרתי וישר סובבתי אותה אלי, מצמיד אותה בחיבוק ומתחיל לנשק את שפתיה. היד מלטפת את שיערה ויורדת לגב לעבר הישבן שלה. אני מלטף וחופן לה את הישבן והיא נמרחת עלי "עכשיו הבנת" היא אומרת ומחייכת כאשר השפתיים שלנו נפרדות. היד שלה נדחפת לתוך המכנס שלי והחבר שלי שכבר התעורר זוקף קומה במלוא הדרו. אני מכפתר עוד שני כפתורים בחולצה שלה ומכניס את היד לחפון את השד שלה "את פשוט סקסית" אני אומר לה "אתה חרמן אתה תגיד הכל כדי להיכנס לי לתחתונים" יערה אומרת והיד השניה שלי מתחילה לטפס במעלה החצאית שלה מאחורה "יהיה לי קשה להיכנס לך לתחתונים כשאת בלי" אמרתי לה והיד נכנסה לתוך החזיה מחפשת את הפיטמה שלה "ממממ…" היא מגרגרת כאשר אני מחכך את היד בפיטמה. אני מוצא מקום קצת נסתר ויורד על הברכיים מולה "אני מקווה שאתה לא מציע לי נישואין" היא אומרת וצוחקת "אני מציע דברים אחרים אבל לחברה שלך ולא לך" אני מרים את החצאית שלה ומגלה את המפשעה שלה, אני מנשק אותה ומעביר את הלשון "מממ… כככןןן" היא מגרגרת שוב, מחזיקה את הראש שלי ומצמידה אותו אליה. אני גומע אותה בהנאה, הלשון משחקת ועושה תורנות בין שפתיה, בתוכה ועל הדגדגן, היא רטובה "אוווו… כככןןן" היא נאנחת בשקט. שתי אצבעות חודרות לתוכה, מתחילות לנוע למטה ולמעלה, מתערסלות, מתחככות בעוד הפה יונק את כפתור הקסמים ומפיק ממנה קולות כמו מוזיקה לאוזניים. היא מתנשפת וגונחת, מצמידה את ראשי חזק אליה "פפפאאקקק!" היא גונחת ומשחררת את הראש מאחיזתה. אני מתרומם וחוזר לנשק את שפתיה, נותן לה לטעום את טעמי רטיבותה "אני יותר טעימה על השפתיים שלך" היא אומר כשהן לוקחות הפוגה. "כמה זמן עד אליך?" היא שואלת "עשרים דקות גג" אני עונה ואנחנו מתחילים לצעוד לעבר הרכבים בחניון, היא נוסעת ברכב שלה אחרי "מאמי" אני אומר לאפרת בטלפון כשהיא עונה לי "אני בדרך עם יערה הביתה" אני אומר לה "אני לא בבית חתיכי, תיהנו. יש בעיה שאחזור יותר מאוחר?" היא שואלת "לא, ממש לא. היא ילדה גדולה, היא תתמודד עם זה שאחותי הסקסית גרה איתי" אני אומר "חולה עליך" אפרת אומרת. עוד מעט תהיה הפעם הראשונה שלנו, זה תמיד מרגש לחקור גוף חדש ולנסות להביא אותו לגבהים חדשים.   כל הסיפורים שלי מתפרסמים בבלוג adam4love. גם כאלה שלא עולים כאן.