בכבליה של לילי – חלק 6

מאת לקקן ביישן לתחילת הסיפור, לחלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5   הרכב בנתיב הנגדי צפר לאלעד, רגע קט לפני שאלעד התנגש בו. אלעד חזר מייד לנתיב שלו, פניו סמוקות. הוא הספיק לראות את הנהגת ברכב השני מקללת אותו ומניפה את ידה לעברו בתנועה זועמת. "פאק… בת זונה!" נאנק אלעד. הוא המשיך בנסיעה, וכמעט פיספס את האור הירוק המהבהב. לעזאזל, הוא בוודאות עבר באדום. "פאק, בת זונה… פאק!" הוא שוב זעק. את הפנייה ימינה לרחוב שלו הוא ביצע במהירות כל כך גבוהה, עד שכמעט איבד שליטה. הוא נזכר לפתע שבכלל לא בדק שהנתיב פנוי לפני שהשתלב בפראות. "פא… בת זונה, אלוהים!" צעק. מזל שהחלונות היו סגורים. הוא עצר בחריקת בלמים לפני שער החניון התת קרקעי של הבניין בו גר. אלעד ניסה לאתר ביד רועדת את האפליקציה שפותחת אותו. זה היה מאוד בעייתי, אבל הוא הצליח בסוף. "שיט… פא… פאק, בת זונה, פאק!" הוא זעק וגנח בזמן שהשער נפתח לאיטו. ידו האחת היכתה בפראות על ההגה, בזמן שידו השנייה התהדקה על המשענת של דלת הנהג. הוא המשיך לגנוח ולקלל בחוסר שליטה למשך עוד מספר שניות, וסיים בדיוק כשהשער היה פתוח לגמרי. ספיר הרימה את ראשה מברכיו. תנופת שיערה הארוך פיזרה ניחוח משכר של שמפו, שאלעד הניח לפי הריח החזק במיוחד שלו כי משתמשות בו בעיקר חשפניות. לחייה היו תפוחות מעט. היא בלעה באיבחה אחת את כל מה שהיה אצור בפיה, וניגבה את פיה בגב כף ידה. "היה כיף, מאמי?" שאלה אותו בחיוך. "זה…" אלעד הסדיר את נשימתו, "היה אחלה, באמת, אבל…" "יו, איזה יופי!" אמרה ספיר בהתלהבות וגהרה לעברו. שפתיו נצמדו לפיו. הטעם המשכר של הליפסטיק שלה התערבב בפיו של אלעד, יחד עם רוק ושאריות הזרע שלו שהיא לא בלעה. "בפעם הבאה באוטו, מאמי," הוסיפה, "נ’ראה לי אני יעשה לך…" "בפעם הבאה," אמר אלעד במהירות, "נעשה את זה ב… חניון, או איזה מקום אחר שאני לא אצטרך לנהוג בו. אוק… אוקיי?" "אה, באמת?" אמרה ספיר בקול מבולבל, "מה, לא הייתי בסדר?" "היית ממש בסדר," מלמל אלעד, "הכי בסדר, ברמה של אולימפיאדה, זו בדיוק הבעי…" "אז סבבה," החיוך חזר לפניה, "בפעם הבאה ניסע לחניון, מה שבא לך. הגענו?" "הגענו," אמר אלעד בקול עייף, "אין לי מושג איך לא הרגנו אף אחד, אבל הגענו." "אוף," מלמלה ספיר ונגעה בשפתה, "נמרח לי האודם." הוא גלש עם הרכב באיטיות לחניון והגיע לחנייה המיועדת לו. מזל שגמרתי בשער, הרהר, אף גבר נורמלי לא יכול לחנות ברוורס כשהשפתיים האלה עוטפות לו את הזין. "אוקיי," פנה אלעד אליה, "עכשיו…" ועצר לרגע. שיט, האם הם יצליחו להגיע למעלית ולדירה שלו בלי שהשכנים יראו אותם? "הכל בסדר, מאמי?" ספיר הביטה בו בעיניים פעורות לרווחה. "כן," אמר אלעד לבסוף, "אוקיי, בואי למעלית. רק חשוב שנהיה בשקט, אוקיי?" "למה?" "כי…" מלמל אלעד, "יש כאן אנשים מבוגרים ואני לא רוצה ש… נרעיש. אוקיי?" אני בטח לא רוצה להתחיל להסביר להם איך הגיעה אליי ילדת הפלא, הרהר. "אחלה!" אמרה ספיר ויצאה החוצה. "שיט!" השתנק אלעד, ומיהר לצאת בעקבותיה. "רגע, הטרולי שלך!" הוא פתח את תא המטען והוציא את המזוודה הורודה. הוא העמיד אותה על הרצפה, ואחז בידית. ספיר נעמדה לידו, מחייכת ואחזה בידו. "אוקיי, אז… בואי," אמר אלעד. הם החלו לצעוד לעבר המעליות, וספיר משכה את ידו אליה והניחה אותה על ישבנה. "אתה כזה כבד," ציחקקה וחיבקה אותו. "אני הולך לגיהנום," מלמל. "אמרת משהו, מאמי?" "שום דבר, מה פתאום." הנסיעה במעלית היתה רגועה ושלווה, למעט האלמנה שגרה שתי קומות מתחתיו שהזמינה מעלית ומצאה את ספיר הצמודה לפיו של אלעד, בזמן שידה קבורה עמוק בתוך מכנסיו. ספיר לא שמה לב כי לשונה לא יצאה לרגע מפיו של אלעד, אך בין אלעד לשכנה שררה שתיקה מביכה, עד שהדלת נסגרה. השכנה העדיפה לא להיכנס, ואלעד הגיע למסקנה שאת שואב האבק הידוע כ"פיה של ספיר" לא באמת ניתן לכבות או לווסת, אז הוא נאלץ לזרום עם הסיטואציה עד שהמעלית הגיעה לקומה שלו. במאמץ רב הוא גרר את ספיר הנלהבת והטרולי לדירה, חיפש את המפתח בזמן שספיר ניסתה לפתוח לו את הרוכסן, פתח את הדלת וסגר אחריהם. הוא הדליק את האור ונעל. "יווו!" אמרה ספיר, "יש לך דירה חמודה." "אה, תודה," אמר אלעד בהקלה. זו הפעם הראשונה מאז שיצאו מהאוטו שלא ניסתה להפשיט אותו. תודה לאל על הסחות דעת. "כמה ספרים," מלמלה ספיר. זו היתה הפעם הראשונה שהיא הגתה משפט כלשהו ללא העליצות הריקנית האופיינית. היא בהתה בספרייה שכיסתה את כל הקיר הניצב לדלת הכניסה, וכן בזו שכיסתה את הקיר שמולה. הטלוויזיה בסלון לא הייתה צמודה לקיר. במקום זאת, הוצבה כוורת גדולה שכיסתה את הקיר מאחוריה, ואף היא הייתה עמוסה בהם. "כן…" אמר אלעד במבוכה. "יש הרבה מהם. זו מתחילה להוות בעיה מבחינת האחסון. מתישהו אצטרך לחפש דירה גדולה יותר…" נאנח, "שאין מצב שאמצא במחירים של היום, או לעבור לקינדל." הוא הצמיד את הטרולי לקיר וניגש למטבח. "רוצה תה או משהו?" "קראת כל מה שיש פה?" "אה… בערך. את הרוב." אמר אלעד. הוא הוציא שני מאגים גדולים מהארון מעל השיש. "איזה תה את שותה?" "לא נ’ראלי שקראתי ספר אחד בחיים ש’לי," מלמלה לפתע. אלעד עצר לרגע והביט בה. זה כל מה שהיה צריך כדי שתפסיק לדבר על טיקטוק? "אז הגעת למקום הנכון להתחיל," הוא ניסה לחייך, והפסיק כשראה שפניה הפכו רציניות. "קחי איזה ספר שבא לך. אני יכול להמליץ, אם את רוצה." "באמת?" היא סובבה אליו את ראשה. האור ממנורת המטבח השתקף בעיניה. "אף פעם לא המליצו לי על ספר." "זה בסדר, גם אני אף פעם לא…" הוא עצר לפתע מהורהר, "המלצתי למישהי על ספר." הוא הפעיל את הקומקום החשמלי והלך לעברה. "תראי," מלמל, "יש למשל את…" הוא ריפרף באצבעו על המדפים, "הנה, ‘ההוביט’." "המה?" "’ההוביט’, זו פנטסיית הרפתקאות," אמר אלעד. "זה סיפור כיפי, הם מחפשים אוצר של דרקון. זה באמת קלאסי." הוא הוריד את הספר מהמדף. "ויש גם…" הוא עבר למדף אחר, "יש גם את ‘הרפתקאות שרלוק הולמס’, אם את אוהבת תעלומות…" הוא שם אותו בידו ביחד עם הקודם, "…ויש את ‘מדריך הטרמפיסט לגלקסיה’, זה ממש מצחיק, זה גם קומדיה וגם מדע בדיוני, ויש גם את ‘הסיפור שאינו נגמר’, זה סיפור באמת מהמם על ילד שנשאב לתוך ספר שהוא קורא, ויש גם את…" הוא עבר מדף אחרי מדף עד שכמות הספרים החלה להכביד על זרועו. הוא עצר לפתע, והסתובב לכיוונה. היא עמדה מאוד קרוב אליו, ולטשה בו מבט בעיניה השחורות הגדולות. "פאק, כמה שאת יפה," הוא מלמל. הקומקום החשמלי שרק ואז נכבה. "רתחו המים," לחש אלעד, "עם כמה סוכר את שותה?" "כפית." היא נצמדה אליו. הוא הפיל את הספרים מידו וחיבק אותה. לשונותיהם נקשרו שוב, והוא הרים אותה. רגליה נצמדו מסביב לגבו בזמן שהוא לקח אותה לספה בסלון, והתיישב עליה כשספיר עליו. היא הורידה מעליה במהירות את חולצת הבטן, ואז פתחה את כפתורי החולצה שלו, בזמן שהוא נאבק עם אבזם החזייה שלה. "שיט, למה זה כזה מסובך?" מלמל. "לוחצים איפשהו…" לחשה לו בין נשיקה לנשיקה, "ואז…" האבזם נפתח. אלעד התנתק מפיה ונצמד מחדש לחזה שלה. ספיר קימרה את גבה לאחור, ומשכה אליה את ראשו. הוא מצץ את פטמותיה והתענג על הטעם. "יש… חלק… אצלך…" הוא אמר בין נשיקה למציצת פטמה, "שלא… טעים?" היא גיששה עם ידיה את החגורה שלו, פתחה את האבזם והתקדמה לרוכסן. אלעד שמע אותה פותחת אותו, והרגיש את מגע אצבעותיה על איברו. "שנייה, מאמי," מלמלה ודחפה אותו אחורה. הוא נשען על הספה, בזמן שהיא קמה מעליו לרגע, הורידה את המכנסון הקצרצר וחזרה לרכב עליו. היא תפסה באיברו בעדינות, וכיוונה אותו. אגנה ירד למטה באיטיות, והוא החליק לתוכה. המגע היה מחשמל, וספיר גנחה. הוא תפס בישבנה, הזדקף והצמיד אותה אליו. ידיה התהדקו סביב צווארו. "אתה מדגדג, מאמי…" לחשה, וחזרה לגנוח. "אלוהים, זה נהדר…" אמר לה. הוא נע איתה בתיאום מוחלט, ואט-אט הם והגבירו את הקצב. "תמשיך…" נאנחה ספיר. "אני מת על התחת שלך," אמר אלעד את הדבר הראשון שעלה במוחו. "לא… לא…" לחשה ספיר, "תדבר על… עוד ספרים…" "רגע.. מה?" הוא הרפה בהפתעה מישבנה, "אוקיי… ובכן… מלכוד 22, זה סאטירה מלחמתית…" "כן… עוד…" היא הגבירה את הקצב, "ותתפוס לי שוב ת’תחת…" "יש גם…" ידיו לפתו את ישבנה מכל צד, והיא שיחררה עוד אנחה, "אה… סיפורים קצרים של או הנרי, יש להם טוויסט מפתיע…" "כן, כפרה…" גנחה ספיר, "עוד, מאמי…" "אה…" הוא מצץ את פטמתה ונשך אותה בעדינות, "אני אוהב את ‘לבד על המאדים’, היה גם סרט כזה…" "יווו, שמע ישראל…" היא כמעט צעקה. "אם יש לך סבלנות אז אפשר ‘שר הטבעות’," אלעד ינק את הפטמה השנייה שלה. "אהא… כן… אז שר הטבע… אההא! כמעט, מאמי!" "איך את עם…" הוא נאנק כשהרגיש את ההתפרצות שנבנתה בתוכו לאיטה, "’פרנקנשטיין’, זה באמת קלאסיק…" "אההההה!" היא הידקה את אחיזתה על צווארו. גופה נשטף רעידות בלתי נשלטות. אלעד הרגיש אותה מתכווצת ומשתחררת לסירוגין סביב איברו. הוא לפת את ישבנה בחוזקה, ואילץ אותה להמשיך לנוע, כשהרגיש שהוא גומר. "פאק!" גנח, "אני, כל כך, אוהב, את, הכוס, שלך!" הוא ירה לתוכה את הזרע שלו בכל מילה שצעק. הוא המשיך עוד ועוד, ברעד בלתי נשלט, עד שגל העונג נחלש גם אצלו, ושניהם נחתו בחזרה לספה, כשהם מנסים לחזור לקצב נשימה נורמלי. גניחותיהם נחלשו בהדרגה. הם התנשמו בדממה למשך כמה דקות, אלעד עדיין בתוכה, נושמים זה את ריחה של זו. "זה…" אמר אלעד לפתע, "המועדון קריאה הכי טוב שהיה לי בחיים." "מה זה מועדון קריאה?" מלמלה ספיר. "אה… עזבי מה זה," אמר אלעד, "העיקר שאת מוצלחת בזה." "אה," אמרה ספיר בלחש. לאחר עוד רגע, הוסיף אלעד "אולי באמת תתחילי מ’ההוביט’. זה קצר." "טוב." הם נשכבו הצידה לאורך הספה, חבוקים, ודממו למשך כמה דקות. "אני רעבה," אמרה ספיר לבסוף. "גם אני," אמר אלעד, "פיצה?" "כן." "סבבה," אלעד שלח יד לסמרטפון שלו, שנזרק לרצפה בזמן מועדון הקריאה. "בואי נבדוק באפליקציה מה הכי קרוב…" "אוקיי!" אמרה ספיר, "תבדוק שהם כשרים." "כן, הייתי צריך לנחש," מלמל אלעד, "מצאתי. משפחתית? עם זיתים? פטריות?" "אוקיי!" אמרה ספיר. "סבבה," אלעד הקיש במהירות את ההזמנה, "בטח השליח יגיע עוד שעה." "אוקיי!" אמרה ספיר, "וכשהוא יגיע אני יפ’תח לו ת’דלת ויעשה לו…" "לא, לא, לא!" נבהל אלעד, "את ממש לא צריכה לעשות עם השליח כלום!" "אה… וואללה?" "לגמרי, הכל סגור עם השליח," אמר אלעד במהירות, "לא צריך ממנו כלום חוץ מפיצה. שילמתי הכל באשראי, גם טיפ." "אב…" "נשבע לך, מאמי." "יווו!" היא חיבקה אותו, "פעם ראשונה שקראת לי ‘מאמי’!" "אני אקרא לך איך שאת רוצה," אלעד גירד את גשר אפו, "רק פליז אל תעשי שום דבר עם אף אחד." הוא הרהר לרגע ואז הוסיף "…חוץ ממני." אפילו גרמלינס מגיעים עם פחות הוראות בטיחות, הרהר בתסכול. "טוב, מאמי," הניחה ספיר את ראשה על חזהו, "אתה חמוד כשאתה מתחרפן." "בוודאי שאני חמוד כשאני מתחרפן," אלעד כיסה את עיניו בידו בתנועת ייאוש. "תגידי," הוסיף, עיניו עדיין עצומות, "רוצה להתרחץ לפני שהפיצה מגיעה?" "אוקיי! איפה המקלחת?" "שם," הצביע אלעד, "בקצה המסדרון, בצד ימין." "אוקיי!" היא קמה, ומשכה בידו. "אתה בא?" הוא לטש בה מבט למשך כמה שניות. "וואללה," אמר לבסוף בפליאה, "גם שם עושים דברים, נכון." "יופי, בוא!" חייכה ספיר. הוא התרומם מהספה ואמר "רגע, את סבבה עם השמפו שלי? גם אין לי מרכך וכאלה." "אה, נ’ראה לי שיש בטרולי," ענתה לו. "תביא לי למקלחת, טוב מאמי?" הוסיפה ופנתה למסדרון. הוא שמע את הדלת נפתחת, ואחריה את רעש המים הזורמים. הוא גרר את הטרולי לחדר השינה, ששכן בצמוד למקלחת, והניח אותו על המיטה. "אוקיי," אמר לעצמו ופתח את רוכסן המזוודה, "בוא נראה מה היא ארזה." יותר נכון, הרהר, מה לילי ארזה לה. כצפוי, הטרולי לא הכיל יותר מדי בגדים, במובן שלא היו שם פריטים שנועדו לכסות על הגוף. אלעד החל להוציא משם חפצים שונים: מטפחת משי גדולה, ועוד שתי חתיכות בד קטנות יותר קשורות בחוט, כנראה כדי לכסות את שדיה ומתניה של ספיר. ארבע רצועות עור שחורות עם חורים ואבזם בקצותיהם. קולר ורוד. מיכל שמן עם פייה, אותו אלעד זיהה מפגישותיו עם לילי. עוד מיכל, שלפי התווית עליו הכיל נוזל סיכוך אנאלי משובח. מחסום פה בצורת כדור סיליקון קטן שחור, עם רצועות קשירה מחוברות אליו. עוד מחסום פה, הפעם בצורת טבעת מתכת מבריקה מחוברת לשתי רצועות קשירה שחורות מעור. מחבט שטוח, גם הוא בצבע ורוד. שוט פלוגר עם לפחות עשרה חוטי ניילון אדומים. "פאק, זה לא נגמר," אמר לעצמו אלעד. היו שם עוד אביזרים שנלקחו, כנראה, מסרטי פורנו שהיו נועזים מדי בשבילו, כי הוא לא הבין מה אמורים לעשות איתם ולאיפה אמורים להחדיר אותם. פיג’מה או תחתונים, לעומת זאת, הוא לא מצא. בתחתית המזוודה התחבא תיק כלי רחצה. היו שם מברשת שיניים, מי פה, קרם גוף, דיאודורנט ועוד. הוא הוציא מהתיק סבון נוזלי, שמפו ומרכך. הוא הריח אותם לרגע, וכמעט התמוטט. "שאלוהים יעזור לי," מלמל, "היא תריח עם זה כמו דירה דיסקרטית." "מאמי!" קולה של ספיר קטע את מחשבותיו, "אתה בא?" "כן, בטח!" אמר בחיפזון. הוא הניח את הטרולי על הרצפה, ודחף לתוכו במהירות את כל האביזרים. לאחר מכן לקח את תיק כלי הרחצה ופנה לכיוון המקלחון. היא עמדה מתחת לזרם המים החמים והעבירה את ידה בשיערה הארוך. "היי," חייכה אליו, "בוא." היא משכה אותו אליה, והחלה לסבן אותו למטה. "איך ה… אהההה!" המגע שלה היה מחשמל. "איך…" הוא ניסה שוב, "איך המקלחת? את מסתדר… אוי אלוהים." אחת מידיה הפסיקה לסבן אותו. היא תפסה בידו והניחה אותה על ישבנה. "עכשיו סבבה," חייכה, וחזרה לענג אותו. "את תהרגי אותי בסוף," מלמל, ונשק לה. ידו חפרה בתוך פי הטבעת שלה, והוא חש בפלאג שלילי טמנה שם. "נראה לי…" לחש לה, "שאפשר לתת לך פסק זמן מזה." הוא החל לשלוף אותו החוצה בעדינות. בכל כדורית שהחליקה החוצה, ספיר נאנקה. היא אחזה בגבו ביד אחת, כדי לא לאבד שיווי משקל, אך ידה השנייה המשיכה לעטוף ולגרות אותו. לבסוף נשלף הפלאג לגמרי, ואלעד זרק אותו מחוץ למקלחון. הוא מיהר לנשק אותה שוב. הוא ינק את לשונה עוד ועוד, מתענג על טעמה. לפתע הידק את אחיזתו בעכוזה, הרים אותה והשעין אותה על הקיר. המים החמים ניתזו עליהם. ספיר הרפתה מהזין שלו, ואז החליקה לכיוונו בתנועה אחת משומנת. היא חיבקה אותו עם רגליה וזרועותיה, והחלה לגנוח יחד איתו. ראשו הסתחרר כשגמר לתוכה. הם המשיכו להסתבן ביחד בשתיקה, כשהיא מניחה לנוזלים של אלעד להישפך ממנה. הוא הביט בה כשהסתבנה וחפפה. הוא עזר לה להתנגב כשנשמע הצלצול בדלת. "פיצה!" אמרו שניהם ביחד. "אתה תלך להביא אותה," אמרה ספיר, "ואני… לא אלך להביא אותה?" הוא צימצמה עיניה בריכוז והרכינה את ראשה בלי להסיט ממנו את מבטה. "בול," אמר אלעד. הם אכלו את הפיצה על המיטה, אחרי שספיר כיסתה את עצמה בתמרוקים שהביאה איתה. היא הפיצה סביבה ריח שנלקח מכל מועדון חשפנות אפשרי שקיים עלי אדמות. היא גם דיברה בלי הפסקה ואלעד חשב שהוא עומד להשתגע. "אולי…" אמר לפתע, ""אולי מחר נלך ל… קניון ו… ז’תומרת, נקנה לך בגדים? וסבון וכאלה?" "מה, אלה לא בסדר?" עיניה נפקחו לרווחה. "אה לא, ברור שהם בסדר!" הריח שלהם בסך הכל גורם לי להריץ בראש כל סצינה מסרט פורנו שראיתי בחיים שלי, הרהר אלעד בזמן שחשב מה לומר לה, "אני פשוט חושב שיהיו לך כאן… עוד בגדים, כי אני רואה שחסר לך. וגם… צריך עוד סבון בשבילך, כדי שלא ייגמר. זה באריזות… ממש קטנות. כן, אריזות ממש קטנות." "אז אתה רוצה שיהיה לי כאן דברים בקבוע?" עיניה נצצו, "אני מתה עליך, מאמי!" היא חיבקה אותו, והפיצה כמעט נפלה לו מהיד. כן, הרהר, אני לגמרי הולך לגיהנום אבל לפחות לא ישאלו אותי למה אני מריח כמו בית בושת. "אויש, כמעט שכחתי," אמרה ספיר, "אני צ’כה להתקשר הביתה שאימא ש’לי לא תדאג." הנייד שלה היה זרוק בקצה השני של המיטה. היא התמתחה לכיוונו וכרעה על ברכיה. כשחייגה בו, היא הרימה את ישבנה הערום בדיוק מול פניו של אלעד. עיניו נקרעו לרווחה, כשהמחשבות התרוצצו במוחו. נו, באמת. עכשיו? ברצינות? "היי, מה קורה?" אמרה ספיר, "מה הולך אצלכם?" "המממ…" מלמל אלעד. הוא קירב את פניו למפשעתה, עצם את עיניו והריח. אוקיי, על החיים ועל המוות. הוא אחז בעדינות ברגליה ומשך אותה אליו בתנועה איטית. היא הביטה אחורה בהיסוס, אך צייתה. "ו… אה… איפה הייתי? אה כן, אז בקיצר…" אלעד נשכב לצידה, אך בכיון הפוך, כשרגליו נמצאות בקצה המיטה, היכן שראשה של ספיר נמצא בזמן שהמשיכה לדבר בטלפון. היא הביטה בו בפליאה, ומדי פעם פלטה מילה לתוך הנייד שלה. הוא הניח את ראש על המיטה, והעביר את רגלה הקרובה לצד השני של ראשו. כשהכוס שלה היה בדיוק מעליו, הוא תפס את האגן שלה ומשך אותו אליה בתנועה עדינה אך תקיפה. "אה… ואז ביקשו מאיתנו ש… נו, איך ק’ראים לזה…" הוא החל ללקק אותה ליקוקים קטנים, ואז החל לפלוש לתוכה עם לשונו. הוא פער את פיו, והידק אותה אליו בחוזקה. ספיר החלה לגנוח, ומייד שמה את ידה על פיה לפני שהגניחה יצאה לאוויר העולם במלוא העוצמה. שפתיו של אלעד התמקדו ברקמה הקטנה והמתוקה שבלטה בין רגליה. הוא את שפתותיו לשם והחל למצוץ. הנאקות העמומות של ספיר הפכו לצרחות חלשות. הוא הפסיק לרגע כדי לתת לספיר להתאושש, ולהמשיך בשיחה. "מה? לא, הכל… הכל ממש בסדר," מלמלה ספיר. אלעד הרגיש לפתע משהו רטוב וחמים מדגדג את איברו. ספיר המשיכה לנשק וללקק אותו, אמרה עוד מילה בנייד, ואז הכניסה את הזין שלו לפיה. אלעד אחז ברגליה ופלט אנחת עונג. "מה? אה, זה כלום…" ספיר הוציאה את הזין שלו מפיה. טיפות רוק נטפו סביב שפתיה. "לפעמים שומעים פה חיות מרחוק. אז מה אמרת?" היא החזירה את שפתיה אליו, והמשיכה למצוץ. "מזל שזו לא שיחת וידאו," מלמל בשקט, וחזר לינוק את הדגדגן שלה. הוא צדק לגבי מה ששאל אותה מקודם: באמת לא היה חלק אצלה שאיננו טעים. הוא המשיך לינוק, לנשק ומדי פעם העז לנשוך אותה בעדינות אין קץ, סתם כדי לראות איך תגיב. היא הגיבה ברעד פתאומי ואנחה שנבלעה בתוך פיה, שהיה חסום על ידי הזין שלו. היא הפסיקה למצוץ מדי פעם, כשאימה שאלה אותה משהו. היא ענתה תשובות קצרות, והמשיכה ללקק אותו. לשונה עברה מדי פעם לאשכיו, אשר גם אותם היא מצצה לרגע בזמן שידה ליטפה את הזין שלו מהקצה ועד הבסיס. "אוקיי אימא, ביי!" אמרה ספיר את המילים הנפלאות ביותר שאלעד יכל לדמיין באותו רגע. פיה התהדק שוב סביב איברו, בזמן שידיו לפתו את התחת שלה באופן הרמטי. ספיר התנתקה ממנו לפתע, והזדקפה. היא היטתה את ראשה לאחור בעודה יושבת על פניו ואחזה בקורות המיטה. היא גנחה ונאנקה למשך שניות ארוכות, עד שאלעד חשב שהיא עלולה להתמוטט מחוסר שליטה. רעידותיה עטפו את פניו, והוא הרגיש טובע בתוך מיציה המשכרים. היא השתתקה לבסוף, ושוב התכופפה לעברו. שפתיה שוב התחברו אליו, והוא הרגיש כאילו כל הווייתו נשאבת לתוכה. היא החליקה את ראשה עמוק לאורך איברו, עד שקצהו נעטף על ידי בית הבליעה החמים והלח שלה. לשונה הסתחררה וליקקה אותו עד שלבסוף הוא שוב גמר, הפעם לתוך גרונה. "פאק, פאק!" הוא צעק, והתנועע באקסטזה, עד שגלי העונג עזבו אותו. ספיר התרוממה ממנו, ונשכבה לצידו מתנשפת. היא ניגבה רוק סמיך מהול בזרע שנטף מסנטרה. "יווו, שמע ישראל," מלמלה, "פחדתי שהיא עולה עלינו." אלעד הזיז את זרועו באיטיות, ותפס בקצה השמיכה. הוא משך אותה וכיסה את שניהם, ולבסוף עטף אותה בזרועותיו. "בפעם הבאה נעשה את זה כשאני מדבר בטלפון," מלמל. "סבבה, מאמי," פיהקה. היא העבירה את ידה מאחורי גבה, תפסה את ידו, הניחה אותה על עכוזה, ועצמה את עיניה. הוא הצמיד אותה אליו, ועיניו נעצמו גם הן.