כניעה

אני עומדת מאחוריך מול הים, רגלי פצועות משברי הצדפים, העיניים פצועות מלהסתכל על גופך. אני לא יודעת איך זה קרה אבל פתאום אני צמודה לגבך, לאחוריך והרגל הימנית שלי בין רגליך, ידיי מלטפות ומעסות את גבך מבלי ששמתי לב והפטמות שלי זקורות כמו גופך. הידיים שלי יורדות למותניך, הגלים מכים ברגלינו וזאת התנועה היחידה שאנחנו מוכנים לה כדי שלא להקיץ מהדקות הקסומות האלו. שניה חלפה וידיי אוחזות בזיקפתך הקשה, אני מרגישה את גופך המרפה לעברי ושומעת את קול הכניעה בין רחשי הגלים, ביד השניה אני מעסה את אחורייך וגולשת עד לביצים, אני נושמת נשימות חמות על אחורי צווארך, אתה נרעד וקולות הכניעה מתגברים. אתה נע לעבר ידיי, עינייך עצומות מול השמש, בקצב אחיד, לא רוצה לראות, לא רוצה לדעת רק לטבוע ברגע הזה. רגלי מפעילה לחץ ואתה מטה את גופך קדימה, מינימום תנועה, מינימום מבטים לעברנו, מקסימום כניעה, כשאתה גומר לתוך ידי בלחישה צרודה ועיניים עצומות.