כוכב הנשים

חלק א – החטיפה חללית המשא שלנו נעה במהירות לעבר נקודת התדלוק וההצטיידות הבאה, התחנה השלישית שלנו במסע הארוך אל הכוכב נפטון. המטען שהובלנו, אוויר הרים צלול מכדור הארץ ועצי אשוח קפואים היו חייבים להגיע לניו שיקגו לפני חג המולד ולכן מעטנו בחניות, עוברים על פני ערי כוכב השולחות אלינו הצעות מפתות לנחיתה ובילוי אבל לא עוצרים. קפטן אלן, הקברניט של החללית שלנו, ישבה לימני, עסוקה במחשב הניווט המשוכלל ומנסה למצוא דרך לפצות על הזמן שבזבזנו בתחנת התדלוק האחרונה. הפסדנו רק שעה וחצי, בגללה, קצת קשה לפצות על שעה וחצי כשנשארו רק יומיים וחצי עד שנגיע אבל במסע הזה כל שניה מחושבת כי הבונוס שלנו בנוי על זמן הגעה מדוייק וכל שעה איחור מקטינה אותו ולכן אלן ניסתה לפצות על הזמן שאבד. יש לקפטן אלן, כמו רבות מנשות כדור הארץ, חולשה לבני כוכב שבתאי גדולי הגוף בגלל הזיין הענק המשתלשל בין רגליהם, זיין כל כך גדול שאף בן כדור הארץ לא יכול להתחרות בממדים שלו ובגלל זה כולם קוראים לו ה-חדק, ואלן אהבה להרגיש זיין כזה בתוכה וכשאחד כזה, מצוייד היטב, התחיל איתה ליד הבר בזמן שתדלקו לנו את החללית היא לקחה אותו לתא ההתיחדות הפנוי ושם היא נתנה לו לבקר בין רגליה, קודם לכרוע לפניה ולרדת לה עם הלשון, עוד איבר ארוך במיוחד של בני שבתאי, ואחר כך לזיין אותה, לדחוף לה את החדק הארוך והעבה שלו עמוק לנרתיק הרטוב המחכה לו וכשבן שבתאי מזיין הוא לא גומר בפחות משעה או במקרה שלנו, שעה וחצי. הסתכלתי בקפטן אלן, חליפת הטיסה שלה צמודה לגופה ומדגישה את גופה המהמם, מבליטה את שדיה הגדולים והזקופים שעגולי הפטמה שבראשם בולטים מבעד לבד החזיה הדק שלבשה. חליפת הטיסה שלה, כמו של כולנו, תוכננה במיוחד לשהיה בחללית הצפופה במסעות הארוכים שלנו בחלל. חליפה העשויה מבד מיוחד וגמיש שמיובא מכוכב צדק ומודפס ישירות על גופנו, עוטפת את כל הגוף, מהצוואר ועד הקרסוליים, שומרת על לחץ הדם התקין אבל גם מונעת הזעה ובכך חוסכת את הצורך להתרחץ במשך כל הטיסה וכידוע מים הם מצרך נדיר מאד בחלל. אזור אחד משאירים לגברים לא מודפס ולנשים שניים. לכולם משאירים חשוף וגלוי את הישבן, הערווה ואת מה שבינם כדי שנוכל לעשות את צרכינו, ולנשים משאירים חשופים גם את השדיים, אין לכך הסבר פיזיולוגי אבל הן מקפידות לשמור על הפתח הזה ולכסות את הציצים בחזיה. פעם, יודעים לספר זקני כדור הארץ, היו מרשים לכולם ללבוש גם תחתונים אבל היום ההיתר הזה נשאר רק לקברניט, מין סמל סטטוס, ולכן קפטן אלן ישבה כרגע לידי עם חזיה סקסית אדומה ותחתוני טנגה בצבע זהה שכיסו את שפתי הכוס שלה, אבל אני ישבתי לידה והזיין שלי חשוף, יודע שהיא מציצה בו מדי פעם ומחייכת, הזיין שלי היה אחת הסיבות העיקריות שהיא בחרה בי לצוות שלה, רשיון הטייס משנה שלי והיכולת לספק אשה שלוש פעמים ביום היו מבחני הקבלה היחידים שעשו לי בחברת התעופה. “ביל, תעשה לי קפה!” פקדה קפטן אלן ואני קמתי במהירות על רגליי, נמתח וצועק “כן המפקדת” ומתחיל לנוע אל מכונת הקפה המיוחדת במטבחון שבפינת התא, יודע בדיוק מה תהיה הפקודה הבאה שלה אלי. אני לא מתלונן. זה תפקידי כטייס המשנה, לשרת כל מי שבדרגה בכירה משלי ובטיסה הזאת הבכירות הן נשים, לעשות כל מה שהבכיר דורש, או במקרה שלנו דורשת, אבל הכל! בדיוק כמו שרק שעתיים לפני עשה דינו, טייס המשנה השני בחללית לבטי, הקצינה הראשונה, ומה שגם אני אעשה בסוף המשמרת לקפטן אלן. בטי ודינו ישנו מאחור במיטה המיוחדת, כיסוי שקוף הקיף אותה מלמעלה שומר על מצב השינה העמוק שקפטן אלן הפעילה, חיוך גדול היה מרוח על פניה של בטי, חיוך של אשה שבאה על סיפוקה. אין סודות בחללית, כולם רואים את כולם, החלפנו את בטי ודינו במשמרת, אנחנו תופסים את מקומם ליד ההגאים והם הלכו למיטה המשותפת שלהם לישון לקראת המשמרת הבאה. קפטן אלן עקבה אחריהם במסך שלפניה ואני הצצתי, ראיתי אותם נכנסים למיטה ובלי לחכות הרבה שמעתי את בטי דורשת ממנו “בוא תספק אותי!” זה שזכותו של טייס או טייסת לדרוש מטייס המשנה שיספק אותם זה ברור לכולם מימים ימימה, מנהג שהשתרש עוד מהטיסות של אבות אבותינו למושבות הראשונות במאדים, אבל מאז המחקר שפורסם בכדור הארץ והוכיח שאורגזמה לפני כניסה למצב שינה עמוק משפרת את השינה ואת דריכות הטייסות במשמרת הבאה הפכה הדרישה לעניין שבשיגרה. “כן המפקדת!” שמעתי אותו עונה לה במהירות “באיזה תנוחה את רוצה המפקדת?” אם יש משהו שהמחשב עדיין לא מכתיב לנו זה את התנוחות, בכל השאר הוא המחליט והשולט, בעצם מאז שהתחלתי לטוס כטייס משנה אין לי מה לעשות חוץ מלשרת את הבכירים ממני, יותר דייל ובובת מין מטייס שמטיס באמת. “קודם תמצוץ לי אחר כך מיסיונרי” השיבה בטי כשהיא מורידה את החזיה שלבשה וחשפה את שדיה המוצקים, לישון לא ישנים עם חזיה, בטח לא כשרוצים להזדיין. בטי נשכבה על הגב ודינו מהר להתייצב בין רגליה המפושקות, מצופף את גופו במקום שנשאר במיטה והצמיד את שפתיו אל הכוס שלה, מתחיל לפנק, קודם מטפל עם הלשון בשפתיים החיצוניות ואחר כך מתחיל להכנס פנימה, לשפתים הפנימיות ומשם ממשיך וחודר למעמקי הכוס שלה, השפתיים שלו צמודות לשפתי הכוס והלשון שלו חוקרת ומשחקת בדגדגן. הרגשתי שאני מתחרמן מהמראה וגם קפטן אלן לא נשארה אדישה, ראיתי אותה דוחפת יד אל תוך תחתוני הטנגה וכשהיא התחיל לשחק לעצמה עם האצבע בכוס שלחתי יד לזיין המתוח שלי והתחלתי לשפשף, “עצור!” היא הפסיקה אותי “אני לא מרשה לך לבזבז אנרגיה!” המשיכה ואני נשארתי ותאוותי מזדקרת לעין כל. “עכשיו בוא!” פקדה בטי על דינו וזה מהר לעלות עליה, נשכב עליה בתנוחה המיסיונרית ומכוון בידו את הזיין שלו אל בין שפתי הכוס הנפוחות מתאווה. “מבקש רשות לנעוץ” פנה אליה בטון רישמי, בלי רשות לא נכנסים לבכירה ממך. “רשאי” ענתה לו באותו דיבור קצר וענייני המזכיר את הפקחים במגדל הפיקוח, מחייכת ופותחת את רגליה חזק ככל שיכלה ודינו נכנס, בתנועת אגן חזקה הוא נעץ את זקפתו המתוחה אל החריץ הרטוב שבין רגליה, שוכב עליה, מועך את שדיה תחת חזהו השרירי וישבנו החשוף עולה ויורד כשהוא מפמפם בה במהירות. בטי אחזה בירכיה ומשכה חזק את הרגלים, מצמידה אותן לגופה ופותחת בפניו את הדרך להכנס עמוק יותר בתוכה, גניחות ההנאה שלה התחילו להשמע בחלל החללית, ידעתי שדינו עושה עכשיו את תרגילי ההשהיה שמלמדים אותנו הגברים בקורס הטייס, תרגילי חובה כדי שחס וחלילה לא נגמור לפני הטייסת הבכירה, גניחות ההנאה שלה הלכו והתגברו “כן, זה טוב, תמשיך, זה בא!” גנחה בקול תאוותני “כן, זה בא! זה בא!! זה… בא!!!” גמרה בתרועה קולנית, מתנשפת, מגלגלת את דינו מעליה, זה שהוא לא גמר לא מעניין אף אחת, “וואו, גמרתי!” חייכה מאוזן לאוזן ו…קפטן אלן הפעילה את מצב השינה במיטה שלהם, מתעלמת מזה שדינו משפשף לעצמו במרץ כדי להספיק ולפרוק את המטען הלוחץ באשכיו ושולחת אותם לשינה עמוקה, לצבור כוח לקראת המשמרת שלהם. להכין קפה בחלל זה מבצע לא פשוט, הצבתי את כוס הקפה המיוחדת לתנאי החללית על המגש המיוחד שלידה ואיתו עוגית אנרגיה, אלן סובבה את הכסא לעברי, מחייכת, “אתה יודע איך אני אוהבת לשתות את הקפה שלי” ידעתי, ועוד איך ידעתי, “כן המפקדת” מהרתי להשיב וירדתי על ברכי מולה, “מבקש רשות להוריד לך את התחתונים” המשכתי, כמו שתרגלתי כבר הרבה פעמים בעבר, פעם אחת פישלתי, לא בקשתי רשות, וכעונש היא שלחה אותי לישון בתא המטען, חוויה מחנכת שאני לא ממליץ לאף בן אנוש. “רשאי” הרימה מעט את ישבנה ואני אחזתי בתחתונים ובזהירות משכתי אותם למטה עד ברכיה, נותן לה להתיישב ולהרים רגליים וממשיך, מוריד אותם לגמרי ומקפל אותם ביראה. “המפקדת, מבקש רשות להכניס את הראש בין רגליך” ביקשתי שוב. אלן פישקה רגלים, נותנת לי לראות את אוצרותיה, “רשאי” ענתה שוב באותו קול רשמי כאילו היתה הבקר באחת מתחנות הבקרה הבין כוכביות ואני הצמדתי את שפתי לשפתי הכוס שלה וירדתי לה. ככה היא אוהבת המפקדת שלי, קפה מפנק למעלה, בפה שלה, ולשון מפנקת למטה, בכוס שלה. הלשון שלי היתה עמוק בכוס, מוצאת את הדגדגן ומובילה אותו אל בין שפתי, מצצתי לה אותו בזהירות, שלא להכאיב, פעם הכאבתי לה וכעונש הסתובבתי עם פלאג-באט ענק שקרע לי את התחת בכל תזוזה, חיכיתי לרגע שהיא תהיה כולה רטובה, הרגע שבו היא תגנח פעם ראשונה בהנאה “המפקדת” הכרזתי כשהרגע הזה הגיע “מבקש רשות לעשות גם ביד!” “קטן!” היא אישרה לי, לוגמת עוד מציצה קולנית מהקפה ומתמכרת לתענוג שלמטה, אני לא יודע מה זה קטן, גמירה זאת גמירה, אבל אני יודע למה היא מתכוונת, דיר באלק אם לא יהיה לך כוח בסוף המשמרת לספק את יצריה. שפשפתי במהירות, זוכר מה היא עשתה לדינו, יודע שאם לא אגמור לפניה אין לה בעיה לעצור אותי באמצע, ורגע לפני שהיא גמרה בשאגה השפרצתי לתוך שקית הקאה שהיתה מוכנה בצד, דואג שאף טיפה לא תצוף חלילה בחלל התא. חזרנו לשגרה, ביקשתי רשות והלבשתי לה בזהירות את התחתונים, קפטן אלן סובבה את הכסא למקומו ואני התיישבתי בכסא שלי חזרה, עוקב אחר המחשב המנהג את החללית שלנו ומסתכל החוצה, אל החלל הגדול שמסביבנו, אל הכוכבים המנצנצים עד קצה האופק. הצרות התחילו כשעה אחרי, החללית האטה כדי לאפשר לחללית רכבת לחצות את הנתיב שלנו וכשהאיצה מחדש נדלקה נורה אדומה והופיעה אזעקה על הצג שלפנינו “מעבד מספר 2 קרס” קריסת מעבד אחד מתוך שלושת המעבדים הפעילים אינה בעיה גדולה, פחות משניה אחרי הפכה הנורה האדומה לצהובה ומעבד החרום הצטרף לכוח העיבוד שלנו. על פניו כלום, שלושה מעבדים מספיקים כדי לנהג את החללית בבטחה, על פי השגרה המוכרת הודיעה אלן בקול “מבצעת אתחול אפליקטיבי למעבד מספר 2” פעולה שבדרך כלל פותרת את התקלה. רגע של מתח, על המסך רצו דיווחים שונים ובסיומם הופיעה הודעה על המסך “נכשל” “טייס משנה” אלן הפכה בבת אחת רשמית כל כך “בצע אתחול פיזי למעבד מספר 2” הסתובבתי לעבר ארון המחשב שמימיני, פתחתי את הדלת, איתרתי את מעבד 2 על פי הנורה האדומה שדלקה בחזיתו, בולטת בין כל הנורות הירוקות המהבהבות בשאר הכרטיסים, ולחצתי על כפתור החשמל, לחיצה ראשונה והוא כבה, לחיצה שניה והוא נדלק והופעל מחדש. שוב רגע של מתח, הפעם ארוך יותר, אתחול פיזי לוקח יותר מאפליקטיבי, הנורה הירוקה נדלקה אבל רק לרגע ושוב הפכה לאדומה, לא הייתי צריך לשמוע את אלן כדי לדעת שהפעולה נכשלה. קריסת מעבד בצורה כזאת, שאתחול לא עוזר, היא נדירה ביותר. בכל מקרה יש לנו 3 מעבדים פעילים, מספיק כדי לנהג את החללית אז המשכנו, שולחים מסר מוצפן למרכז התפעול שלנו בכדור הארץ, עדכון קצר על מצבנו ובקשה שמעבד חלופי הטעון בגרסה שלנו יחכה לנו כשנגיע לכוכב נפטון. רבע שעה אחרי הופיעה אזעקת “חום במעבד מספר 1”!! “טייס משנה, להקריא בד”ח!” פקדה אלן במהירות. לקח לי רגע למצוא את הבד”ח, ספר בדיקות החרום התקוע בכיס מיוחד בצד הכסא שלי, כבר הרבה זמן לא השתמשנו בו, במהירות מצאתי את העמוד הנכון, סוף סוף אני מנצל את הידע שרכשתי בקורס הטייס, והתחלתי להקריא בקול את ההוראות, מנסים שלב אחרי שלב, מהקל לחמור ושום דבר לא עוזר, להפך, גם במעבד 4, החדש שהצטרף במקום 2, נדלקה אזעקת חום. “אני מקווה שלא תלכלך את התא” ציחקקה פתאום אלן, מצביעה על הזיין שלי, ופתאום התברר לי שמרוב התרגשות יש לי זקפה אדירה. הסמקתי, “זה האדרנלין המפקדת” הסברתי ושוב חזרנו לפעולות החרום. כשאזעקת החום הופיעה גם במעבד מספר 3 הבנו שלא נשארה לנו ברירה “כיבוי תהליכים (process) לא חיונים” הקראתי מהבד”ח, מתחיל להקריא תהליך אחר תהליך על פי המלצת הבד”ח והיא מכבה אותם. “לבדוק טמפרטורה” הקראתי מהבד”ח את השורה הבאה. “מעבד מספר 1 – נורמל” היא בדקה והודיעה, “מעבד 3 – נורמל. מעבד 4 – חם!” הורדנו עוד תהליך ושוב בדקנו, לרגע חשבנו שהסתדרנו, כל המעבדים היו בנורמל אבל כמה דקות אחרי שוב עלתה הטמפרטורה והיינו חיבים לעבור לתהליך הבא” “כיבוי חומת האש (Fire Wall)” הקראתי מהספר שבידי “או הורדת מהירות!”. נפלה דממה, שתי הפעולות הן כבר פעולות משמעותית ולא משימות עזר כמו שאר הפעולות שביצענו עד עכשיו, להוריד מהירות פרושה להגיע באיחור ולפגוע משמעותית בבונוס שלנו או אפילו להגיע אחרי חג המולד ולהפסיד אותו בכלל, ולהוריד את חומת האש חושף אותנו לאפשרות של חדירת גורמים עוינים למערכות החללית. לא קנאתי בקפטן אלן, לשתי ההחלטות יש השפעה משמעותית עלינו, מצד אחד כולנו רצינו את הכסף, בשביל זה הסכמנו לטוס רק 2 צוותים ולעבוד במשמרות של 12 שעות ולא שלושה צוותים במשמרות של 8 שעות כפי שמקובל בדרך כלל, ומצד שני חדירת גורם עויין למערכת המחשבים שלנו עלולה להוביל אותנו לחבלה חמורה. “להוריד חומת אש” הודיעה אלן בקול, לא צריכה לגעת בכלום, הזיהוי הקולי תרגם ישירות למחשב ומייד הופיע על הצג “אזהרה! חומת האש הורדה!” “לבדוק טמפרטורה” הקראתי בקול מתרגש מהבד”ח. “מעבד מספר 1 – נורמל” היא בדקה מחדש והודיעה, “מעבד 3 – נורמל. מעבד 4 – נורמל!” עד סוף המשמרת לא היו ארועים נוספים. “טייס משנה, תבלע!” היא הושיטה לי כדור כחול לקראת סוף המשמרת, איזו תרופה מימים קדומים בשם ויאגרה שעדיין מיצרים פה ושם בכדור הארץ ושהיא נותנת לי כשהיא באמת מחורמנת. אלן כיבתה את מצב השינה העמוקה ובטי ודינו התעוררו. ראיתי את הכאב על פניו של דינו, אתם לא יודעים מה זה לישון שינה עמוקה כשהזיין שלך זקור ומתוח והבקבוקים שלך מלאים. “המפקדת” פנה לבטי בתחינה “מבקש רשות לאונן” “אחר כך” דחתה אותו כשחיוך על פניה “אתה לא מצפה שנעכב את המפקדת” עשתה תנועה גסה בידה, רומזת על מה שקפטן אלן הולכת לעשות לי. בגלל המצב החלפת המשמרת ארכה הפעם קצת יותר, אותי אלן שלחה למיטה שלנו כדי לחמם אותה, “תשכב על הגב ותכין אותו!” פקדה עלי בקיצור וחזרה לתדרך את בטי “אם יש משהו חריג תעירי אותי!” סיכמה את ההנחיות שלה לקצינה הראשונה “ואת לא מורידה מהירות בלי אישור ממני!” שכבתי על הגב וחיכיתי לה, יודע שהלילה היא רוצה לרכב עלי, בדרך למיטה היא הורידה תחתונים וחזיה ובלי לחכות עלתה עלי והשתפדה לי על התורן שהתרומם בגאון בין רגליי. “כן” גנחה באושר, מתחילה לרקוד ושדיה הגדולים קופצים איתה, “כן, זה טוב… דיו!” דהרה עלי כשהיא מצליפה בכפות ידיה על צידי פלחי ישבני הגלויים, “כן, זה טוב, הלילה אני רוצה שתשקה אותי” הודיעה ואצלי הלב קפץ, מחר אני לא אקום עם כאב ביצים כמו דינו. הסתכלתי לעבר בטי ודינו, יודע שהם עוקבים אחרינו במסך שלפניהם, רואה את דינו משפשף לעצמו במרץ, בטח בטי הרשתה לו כי אחרת הוא לא היה מעז, חייכתי וחזרתי להסתכל על אלן, על שדיה הגדולים המקפצים מול עיניי “המפקדת, מבקש רשות למצוץ לך ת’שדיים” הכרזתי. “רשאי” גנחה בתאווה נשענת על כתפיי בידיה ומגישה את שדיה לפי, קודם דוחפת שד אחד ואני מוצץ אותו בתאווה, יונק ונושך בעדינות את הפטמה הנוקשה ורואה את ההנאה על פניה, “כן! אני גומרת!” שמעתי אותה ממלמלת לעצמה וממשיכה לדהור אפילו יותר מהר, מגישה לי את השד השני, דוחפת לפי את הפטמה. הרגשתי שאני בא, נמתחתי והרמתי את ישבני ואותה איתי “אתה מרים אותי” ציחקקה “כן תמשיך” גנחה במין תאווה שהיה ברור לי שהיא שוב גומרת “כן, רשאי להשפריץ, עכשיו!” לא הייתי צריך אפילו לבקש, הגבהתי את אגני, הרמתי אותה עוד קצת והשפרצתי בתוכה, מרגיש את קירות נרתיקה מתכווצים סביב הזיין שלי ויריתי! מרוקן את כל הבקבוקים המלאים שלי עמוק בנרתיקה. “וואו” היא שכבה על הגב לידי “כבר מזמן לא נהנתי ככה” חייכה לעצמה “בטי! תפעילי מצב שינה עמוקה!” התעוררתי בהרגשה שמשהו לא טוב קורה, כל החללית רעדה, צפירות האזעקה לשעת חרום נשמעו היטב בחלל החללית “המפקדת, אנחנו נסחפים לעבר חור שחור ומחשב הניהוג לא מגיב” צעקה בטי בבהלה. על לוח המהירות הגדול שמולנו ראיתי שהמהירות שלנו ירדה לחצי, אלן קפצה מהמיטה, לא שוכחת ללבוש את התחתונים שלה, כאילו שבלי התחתונים לא נדע שהיא המפקדת, מתיישבת על הכסא שפינתה לה בטי וזאת עברה למושב של דינו, מנסה לתת פקודות למחשב אבל זה לא מגיב. ידעתי שחור שחור זה בית קברות לחלליות, מי שנסחף קרוב מדי נשאב למקום ממנו איש עוד לא חזר! “היכון לניהוג ידני!” שמעתי את קפטן אלן מכריזה והתחלנו בתרגול המוכר. יש לה ביצים לקפטן אלן, זה בכלל לא פשוט לנהוג ידנית בחללית במיוחד כשבקרוב צריך לחצות את ים האסטרואידים וצריך למצוא שם את אוטוסטרדת אובמה, אותה דרך הקרויה על שם נשיא ארצות הברית שחי לפני כ-200 שנה ושמנוקה דרך קבע ממטאורואידים על ידי חלליות מפלסות. התיישבנו וחגרנו במהירות את חגורות הבטיחות, “היכון למעבר לניהוג ידני” הכריזה קפטן אלן “מחשב! עבור לניהוג ידני!” הודיעה, מחכה שהזיהוי הקולי יעבוד אבל כלום לא קרה! “קברניט חללית המסע אופרה213, השתלטנו על המחשב שלך, אל תנסי לעבור לניהוג ידני!” נשמע לפתע קול נשי מתכתי בחלל התא. “מעבר ידני!” הודיעה אלן, מתעלמת מהאזהרה, והרימה את מכסה ידית המעבר הידנית. “קפטן אלן, אנחנו מקיפים אותך” ולפתע התגלו על מסך המכ”ם שלוש חלליות קרב חמקניות, אחת מימין, אחת משמאל ואחת יושבת על הזנב שלנו, מעלינו וקצת מאחור, “כל ניסיון יגרום לנו לירות” וקרן לייזר צבעונית שנורתה מהחללית שמעלינו חלפה קצת לפנינו. חללית קרב שחורה התקרבה אלינו מימין משיגה אותנו מעט ונותנת לנו לראות אותה, “פיראטים” פלטנו כולנו ביחד כשראינו את הסמל המוטבע על צד חרטומה בלבן בוהק, שתי עצמות שלובות וגולגולת מעליהם, “פירטיות!” תיקנה אותנו אלן שישבה מימין, וראיתי רעד עובר בגופה, “תראו” וככל שהחללית השיגה אותנו ראינו את החזיה הגדולה המוטבעת על גוף החללית. נפלה שתיקה בתא. “אני מצטערת לאכזב אתכם” אמרה אלן בקול ברור, יודעת שמי שהשתלט על המחשב שומע כל מילה שלה, “המטען שלנו כולל רק אוויר מכדור הארץ ועצי אשוח” “קפטן אלן, אנחנו דורשים שתכנעו!” נשמע הקול המתכתי בחלל התא ועל הצג הגדול הופיע מסך הקשת סיסמת הכניסה לשינוי נתיב הטיסה. רעד עבר בגופי, אם עד עכשיו הצליחו הפירטים להכנס למערכת שלנו ולהשתלט על מערכות הקלט פלט, לעקוב אחרי הנעשה בחללית ולחסום אותנו לבצע פעולות, הרי שכניסה למערכת שינוי נתיב הטיסה תאפשר להם את ההשתלטות הסופית, לעשות כל מה שהם רוצים כולל שינוי נתיב הטיסה הבסיסי שתוכנת כבר בכדור הארץ ומחשב הטיסה שמר עליו עדיין בקפדנות ולא אפשר סטיות משמעותיות מעבר לנקודות חניה ותדלוק מזדמנות. “קפטן אלן, הכנעו! הקישי את סיסמת הכניסה” נשמע שוב הקול המתכתי, לא משאיר ספק בכוונתו. “ואם לא?” התריסה אלן. צרור קרני הדף בעוצמה נמוכה תופף על גוף החללית והרעיד אותה, קרן לייזר עבה חלפה קרוב לחרטום החללית מאותת על הכוונות “אין לכם ברירה, הכנעו או תמותו!” המשיך הקול המתכתי באותו טון חסר רגש “אני סופרת עד שלוש!” אלן לא זזה. יושבת בכסא. “אחת” נשמעה הספירה. “אני לא רוצה למות!” צווחה בטי בהיסטריה “אני לא רוצה למות, תני להם את הסיסמה המטומטמת!” המשיכה. “שתים” נשמע הקול המונוטוני ועוד צרור קרני הדף תופף על החללית, הפעם מנענע אותה יותר חזק. “בסדר” פלטה אלן בקול חלש ונכנע, “אני מקלידה” הניחה את כף ידה על המקלדת קוראת כף יד, תנאי הכרחי שכן סיסמה מחשבים משוכללים מצליחים לפצח ולכן התנו שהסיסמה תקלט רק ממי שטביעת כף ידו מוכרת במערכת הסיסמאות, והתחילה להקיש במהירות את קוד הגישה הסודי המוכר רק לה. “הסיסמה התקבלה” נרשם בגדול על המסך כשאלן גמרה להקיש ורגע אחרי התחילו לרוץ שורות פקודה בקצב מהיר, קודם כל הן שינו את סיסמת הכניסה, מבטיחות לעצמן שלא נתחרט, אחר כך הכניסו למחשב מסלול חדש. “מחפש קרן ביות” הופיעה על המסך הודעה חדשה ומיד אחרי רשימת קרניים שנקלטו במערכת הניווט. הפירטית בחרה בקרן אחת מתוך הרשימה ועל המסך הופיעה הודעה חדשה “עובר לניהוג מונחה קרן ביות” ועל ידיות הניהוג נדלקו נורות “מנוטרל” המצפן הגלקטי זז והרגשנו איך החללית משנה כיוון ומתרחקת מהנתיב המקורי שלנו, שתי חלליות הקרב שהיו לצידנו נעלמו ורק החללית שמעלינו נשארה, עוקבת אחרינו ושולטת בנו, בעצם משתעשעת בנו. “קפטן אלן, מרגע זה את לא הקברניט!” הודיעה הפירטית שמעלינו בקול המתכתי חסר הרגש שלה. “מה?” התפרצה אלן “את לא יכולה לעשות לי את זה אני…” “את לא הקברניט!” קטע אותה הקול הנשי הקר בתקיפות “ולכן אני רוצה שתורידי את סמל הסטטוס שלך!”. “מה??” קפצה שוב אלן, לא בדיוק מבינה. “את לא הקברניט לכן אסור לך ללבוש תחתונים” נשמע הקול “אני רוצה שתורידי את התחתונים” התווסף מין צחקוק מתכתי כזה. הבטתי באלן, לרגע היא היתה קפואה במקום, “מי צריך?” התרוממה והורידה בכעס את התחתונים שלה “הנה, הורדתי, רואה?” הציגה אותם מול המצלמה שמולה, אחת מרבות שמצלמות דרך קבע את התא, “קחי” זרקה אותה בכעס אל מול המצלמה והתיישבה. “תסתובבו, פנים לטייסי המשנה!” היתה הפקודה הבאה. אלן ובטי לא בדיוק הבינו אבל הן סובבו את כסאות הניהוג ב-180 מעלות, יושבות ומסתכלות לתוך התא, לעברנו. שמעתי את המצלמה מעלי זזה, מתכוונת, רואה את התמונה מתמקדת בין רגליה של אלן על המסך הגדול שממול וזאת סגרה אותם בהתרסה. “תורידו חזיות!” אלן הורידה בהכנעה, משלימה עם גורלה, אבל בטי התעכבה לרגע “גם את בטי!” זרזה אותה הפיראטית וגם היא הצטרפה והורידה, מציגה לראווה את שדיה הגדולים ואת הפטמות הכהות. “עכשיו תפתחו ת’רגלים!” נשמע הקול הקר ואחריו צחוק קצר. “מה, מה פתאום?” קפצה בטי, כנראה שעוד לא הבינה את מצבה האמיתי. גל הדף קצר הרעיד את החללית, “אני לא רוצה למות!” חיקתה הפירטית את צעקתה של בטי, מצחקקת, “תפתחי!!” שתיהן פתחו רגלים, מסמיקות ונותנות לנו ולמצלמות להתרכז בהיכל הקודש שלהן, “יותר חזק” והן מהרו לציית, פותחות לרווחה את רגליהן ככל שהמרווח מאפשר. עמד לי, מראה כזה של שתי ערוות חשופות הפתוחות מול עיניי לא יכול להשאיר אף גבר אדיש, גם לדינו עמד, הרי הוא גבר כמוני, “תאוננו!” נשמעה הפקודה החדשה, כאילו היא קראה את מחשבתנו, ודינו ואני התחלנו לעשות ביד. “בנות כדור הארץ, גם אתן!” פנתה לבטי ואלן ונראה שהיא נהנת להגיד בנות כדור הארץ, “אני רוצה לראות אתכן מצטרפות!” במין חוסר חשק שתיהן התחילו לאונן, דוחפות אצבע לכוס ומזיינות את עצמן. ראיתי על המסך את הפירטית בודקת אותנו, מדלגת בין המצלמות המתמקדות בארבעתנו, “לא מספיק!” שמענו אותה אומרת “שמעתי שבנות כדור הארץ אוהבות למצוץ! בטי, אני רוצה שתמצצי לדינו ואלן!” צחקקה בקול “את תמצצי לביל”. “אבל” היתה זאת שוב בטי שהתלוננה “אני קצינה ראשונה והוא טייס משנה” “טוב” ולרגע היה נדמה שהפירטית התרצתה “אז מעכשיו גם את טייסת משנה” צחקה בקול “עכשיו תמצצו או” והרעד בגוף החללית לא השאיר ספק למה היא מתכוונת. אלן כרעה מולי, אדומה כולה, ומצצה לי. הזיין שלי היה תקוע עמוק בגרונה והראש שלה עולה ויורד בקצב. בהתחלה הן ניסו לחפף, להכניס את קצה הזיין ולא לזוז, אבל הפירטית לא אהבה את זה, “תניחו להן ידים על הראש” פקדה עלינו “ותראו להן איך גבר אוהב שימצצו לו” המשיכה, שוב צוחקת כשדינו ואני עשינו כדבריה, דוחפים להן את הראש למטה עד שכל הזיין היה נעוץ בפה שלהן, אוחזים עד שכמעט ונחנקו ורק אז משחררים ואחרי פעם או פעמיים כאלה הן כבר עשו את זה לבד, זיינו את עצמן בפה כמו שהפירטית רצתה. דינו היה הראשון לגמור, הוא ניסה לקחת שקית הקאה כדי לגמור בפנים אבל הפירטית עצרה אותו, “תגמור לה בפה” ולמרות הקול המתכתי שמעו עליה שהיא נהנית מזה “תן לה לשתות את הפרוטאינים שלך” גיחכה “וגם אתה ביל!” הזהירה אותי מראש, “שמעתם כולכם!” פנתה לארבעתנו “ושלא תעזו ללכלך לנו את החללית בשפיך שלכם” לי לקח קצת יותר זמן לגמור, שוכח למה זה קורה, עוצם עיניים ונהנה מהמציצה, “בן כדור הארץ, אני רואה שיש לך פוטנציאל” החזירה אותי הפירטית למציאות “כן, תמשיך, זה מחרמן” המשיכה והרעד הקל בקול שלה הסגיר שהיא מאוננת… ואני גמרתי, השפרצתי לאלן בפה והיא בלעה כמו גדולה, אוספת טיפה שכמעט נפלה בלשונה ומשום מה היה נדמה לי שהיא מחייכת. “כל הכבוד בני כדור הארץ, הצגה טובה” ציחקקה בקול “ועכשיו לישון, יש לכם עוד דרך ארוכה” שלחה אותנו למיטה והפעילה את מצב השינה העמוקה. ברגע הראשון שהתעוררתי ממצב השינה העמוקה לא זכרתי מה קרה אבל קול מתכתי קר החזיר אותי במהירות למציאות “בני כדור הארץ, גשו לעמדות הנחיתה!” ודבר אחד היה ברור לי, זאת לא הפירטית ששלחה אותנו לישון. תפסנו את הכסאות שלנו ועוד לפני שהסתדרנו נסגרו מעצמן חגורות הבטיחות מבוקרות המחשב, תופסות גם את הידים שלא נוכל להפריע ומצמידות אותנו בחוזקה למושב. ממסך המכ”ם נעלמה חללית הקרב שליוותה אותנו מלמעלה, היינו לבד, מביטים מהחלון הקדמי של החללית ורואים כוכב קטן מתקרב אלינו במהירות. אלן ברגע של גבורה, או אולי טפשות, ניסתה להשתחרר ולמשוך בהגאים כדי להחזיר לעצמה את השליטה אבל ללא הצלחה, “חבל על המאמץ” צחקה הפירטית החדשה שעקבה אחרינו “הכל מנוטרל, אני שולטת בכם ובחללית שלכם”. החללית רעדה קצת כשעברנו את השלב הקריטי בכניסה לתחום כוח המשיכה של הכוכב, מתיישרת ועוברת לטיסה אופקית ומקיפה אותו, מבעד לחלון הצד ניצנץ מרחוק כוכב גדול יותר “פלוטו” לחשה לנו אלן, כאילו מפחדת שהפירטית שמנהגת אותנו תשמע, “הייתי שם פעם, לדעתי אנחנו נוחתים על אחד משלושת הירחים שלו” “פלוטו זה נכון” שמענו את הפירטית, אולי הדרך שלה להגיד שהיא שומעת הכל, “אבל אתם נוחתים על הירח הרביעי, זה שבני כדור הארץ עוד לא גילו אותו” צחקה “מכאן אנחנו יוצאים לפשיטות הצייד שלנו ולכאן אנחנו מעבירים את השלל” התגאתה. האטנו והנמכנו, מבחינים בתוואי פני השטח השומם, אורות מסלול נחיתה נדלקו במפתיע, מובילים אותנו לעבר צוק גבוהה שהתרומם, התקרבנו אליו עוד קצת, מרגישים איך החללית בולמת ומפעילה את משטח הנחיתה האלקטרומגנטי, מרחפים באיטיות, מחכים, כשלפתע נפתח פתח מוסווה בצידו של הצוק שהתרומם ואנחנו נכנסנו פנימה, נכנסים ומרחפים במקום, מחכים שהפתח יסגר ופתח נוסף יפתח ודרכו ראינו לראשונה את חלל המערה הענקית שמה שנראה כעשן כיסה את רוב שטחה. משטח נחיתה גדול קידם את פנינו כשכמה חלליות קרב שחורות ועוד חללית משא כמו שלנו חונות בו וממול מספר מבנים. ריחפנו קרוב לקרקע, קבוצת דמויות התקרבה לעברנו, “בנות פלוטו” סיננה אלן מבין שיניה ושמעתי את הפחד בקולה. בנות פלוטו דומות מאד לבנות כדור הארץ רק שהן קטנות יותר, כמו בנות 15 או 16 שלא גדלו, ועם ציצים גדולים, אבל אל תזלזלו בהן כי הן חזקות במיוחד, פעם ראיתי בבר בתחנת תדלוק נידחת איך בת פלוטו מרימה את אחד מנפילי שבתאי שניסה להתחיל איתה וזורקת אותו למרחק, והכי חשוב הן מתות על הזיין שלנו, של בני כדור הארץ, הזיין של בני פלוטו קטן ודק כמו בוטן ולא מצליח לספק אותן אבל הזיין שלנו עושה בכוס הקטן והצר שלהן מה שהחדק של בני שבתאי עושה לבנות כדור הארץ. הנשים נעמדו מול פתח החללית, כולן חטובות, כולן לבושות בשחור ורק אחת בלבן, המפקדת, חזיית עור תומכת בשדיים הגדולים שלהן אבל לא מסתירה את הפטמות האדומות הגדולות, מכנסוני עור קצרצרים הצמודים לגופן ומדגישים את חיטוביהן ומגפי עור שחורים וצמודים המסתיימים באמצע השוקים, אקדח לייזר צמוד לרגל אחת, סכין גדולה צמודה לרגל השניה ושוט קצר אחוז בידן. “בני כדור הארץ אני הולכת לפתוח את הדלת” הכריז קול נשי חדש וחגורות הבטיחות שהצמידו אותנו למושב נפתחו, “תרימו ידים ותעמדו בשורה, אתם תצאו אחד אחד כשאני אגיד לכם” המשיכה לחלק הוראות והדלת הקדמית של החללית החלה להפתח והמדרגות נפרסו. אלן נדרשה לצאת ראשונה, ידיה מורמות גבוה, יורדת בחשש במדרגות אל שתי פירטיות שחיכו לה. בקורס טייס יש פרק על נפילה בשבי אבל מאז שנחתם הסכם השלום הגלקסי המחייב את כל מי שחי בגלקסית שביל החלב והוקמה פדרצית מערכת השמש שאוכפת אותו לא מקדישים לזה יותר מהרצאה אחת או שתים, אבל עכשיו, במציאות, כשהסכם מעניין את הפירטיות כקליפת השום, זה נראה כל כך אחרת. שתי פירטיות אחזו בזרועותיה של אלן והובילו אותה אל עבר המפקדת בלבן, ראיתי איך המפקדת שולפת את הסכין שלה ואוחזת בצווארון של אלן ורעד עבר בגופי, רגע היא עמדה כך, מאיימת, ואז בתנועה מהירה היא משכה בצווארון, הכניסה את הסכין וחתכה מעליה את חליפה הטיסה, חותכת בקו ישר עד הפתח של הכוס ושתי הפירטיות מסובבות את אלן, נותנות למפקדת לחתוך גם לאורך הגב, אוחזות בה ביד אחת וקורעות מעליה את החליפה בשניה עד שעמדה מולם עירומה. פירטית אחת שעמדה בצד הניחה סד מעץ עבה על כתפיה של אלן ונעלה אותו על צווארה ובלי לחכות הצמידה גם את פרקי ידיה לאותו הסד. אלן עמדה שם מושפלת,נושכת שפתים שלא לבכות, לא שמענו אבל המפקדת אמרה לה משהו כנראה והיא לא עשתה כי היא תפסה לה בפטמות, משכה וסובבה בחוזקה ושתי הפירטיות התחילו להצליף בה בשוטים שבידה, אלן צעקה בכאב אבל הן לא הפסיקו עד שאלן נפלה על ברכיה, בוכה ומתכופפת, מנשקת את מגפה של המפקדת ומבקשת סליחה. בטי היתה השניה. בחיים צריך ללמוד מניסיונם של אחרים אבל בטי לא למדה, כשהמפקדת ניסתה לחתוך את חליפה הטיסה שלה היא התנגדה, אגרוף חזק בבטן החזיר אותה לתלם, מוציא ממנה את האוויר ומקפל אותה לשנים, עוד כמה הצלפות בשוט על כל גופה והיא למדה את הלקח, מתחננת על נפשה ומבקשת סליחה, לפי הפקודה של המפקדת עזבו את זרועותיה והיא בעצמה משכה את הצווארון שלה והגישה אותו למפקדת שתחתוך, משתפת פעולה כמו ילדה ציתנית ופושטת את קרעי חליפה הטיסה בעצמה. גם לבטי הלבישו סד על הצוואר והצמידו ידיים והיא מהרה לרדת על ברכיה ליד אלן הבוכה. דינו כבר היה יותר חכם, הוא עשה בדיוק מה שרוצים ממנו, ראיתי אותו עומד ככה עירום, הסד מחובר לצווארו וידיו קשורות אליו כשהמפקדת בודקת בקפידה את הזיין שלו, שוקלת את הביצים שלו, משפשפת קצת ומחייכת ומפילה אותו על ברכיו ליד בטי. ההגיון אומר שבמצב כזה הזיין לא צריך לעמוד אבל בפועל עמד לשנינו, זקפה גדולה ומתוחה של מי שמת לדפוק. זה קרה לדינו וזה קרה לי כמה דקות אחר כך כשעמדתי בדיוק כמוהו, עירום, חליפת הטיסה שלי מושלכת קרועה על הקרקע, ידי קשורות לסד המוצמד לצווארי והמפקדת בודקת לי את הזיין המתוח, מושכת אותו עד שכמעט חשבתי שיקרע ומצליפה בי כשנפלטה מין גניחת מחאה מפי. הן השאירו אותנו כורעים על הברכים אחד ליד השני והלכו לבדוק את השלל. האוויר והעצים לא כל כך ענינו אותן אבל הן מצאו גם חבילות ששלחו מכדור הארץ למשפחה בניו שיקגו ובינם הן מצאו חבילה של צעצועי מין והרבה הלבשה תחתונה לנשים ממיטב אופנת הרטרו בכדור הארץ שנשלחה לאחד מבתי הזונות במקום. צעצועי המין שעשעו אותן ואנחנו הפכנו למגרש המשחקים שלהן. את מצבטי הפטמות הן חיברו לאלן ובטי ומשכו אותן בהם בסיבובים סביבנו, לנו הם קשרו פעמונים לזיין וביקשו שנקפוץ, צוחקים בקול שהפעמון מצלצל, כשנמאס להן הן העמידו אותנו בפישוק ודרשו שנתכופף קדימה, שנבליט את התחת ותאמינו לי שכשסד כבד קשור לצווארך זה מאד קשה, אחד אחד הם עברו ודפקו אותנו בתחת עם ויברטור גדול שהם מצאו בין המשחקים, תוקעים אותו בכוח, ממש קורעים לנו את הרקטום, צוחקים כשכואב לנו ומפעילים את הרטט. איתנו הגברים הן היו עדינות יחסית, אחר כך הבנתי שהם שמרו עלינו במצב טוב בשביל המלכה, אבל עם הנשים הן היו עוד יותר ברוטליות, לבטי ואלן הן דחפו ביחד באט-פלאג גדול לתחת וויברטור רוטט לכוס ונתנו להן לגמור פעם אחר פעם, צוחקת שהן מגיעות לאורגזמה וגונחות בתשוקה, ותאמינו לי אין אשה שלא היתה גומרת כשויברטור כזה רוטט בה ומשתפשף בתוכה עם באט-פלאג, ועוד יותר הן צחקו כשלאט לאט ההנאה הפכה לכאב. אחר כך הן עברו לחקירה, ככה הן קראו לזה אבל בעצם זה היה רק התרוץ להתעלל בנו עוד, לצחוק עלינו, בני כדור הארץ, ולהשפיל אותנו. הן חילקו אותנו לזוגות, אני עם בטי ודינו עם אלן, שואלים את בטי שאלה ובכלל לא חשוב אם היא אמרה את האמת, דורשים שאתן לה סטירה, אם נתתי חזק, זה כואב לה, אם לא נתתי חזק, הם מצליפות בי בשוט וזה כואב לי כך שמנצח אין במשחק הזה שלהן יש רק מפסיד. מה שהציל אותנו זאת הודעה שהתקבלה. “צריך לקחת אותן למלכה” הודיעה פתאום המפקדת בלבן, מחייכת לעצמה, מאז שהנשים ניצחו במלחמת המינים ותפסו את השלטון ברגע שיש אשה אחת מדברים על כולם בנקבה, אותן, ולא בזכר, אותם, כפי שהיה נהוג עד אז. לאלן ובטי הן השאירו את הבאט-פלאג בתחת, רק קישטו אותו בסרטים שבהן היו עטופות חבילות המתנה והפכו אותם לזנבות כמו של סוסים, לנו הן השאירו את הפעמון על הזיין והלבישו אותנו בגרבי רשת נשיות ובחגורת בריות סקסית שתפסה את הגרבים שלא יפלו, “שרמוטה” החליקה לי המפקדת על הזיין שלמרות הכל עדיין שמר על זקפה “המלכה אוהבת שרמוטות כמוכן” החליקה לי על ישבני וביד השניה שיפשפה לדינו.   חלק ב – יומנה של המלכה הלכנו בטור, צמודים זה לזה והזיין שלי השתפשף בין פלחי ישבנה של בטי שהלכה לפני, הולך ומתגרה עוד יותר. הפירטיות דירבנו אותנו עם השוטים כדי שננוע בקצב שרצו וביחוד שנשאר צמודים זה לזה ותאמינו לי לא קל ללכת ככה שסד קשור לך על הצוואר ביחוד כשהן קשרו אליו חבילות של ההלבשה התחתונה שמצאו, הפכו אותנו לסבלים של הביזה שלקחו. הדרך אל ארמון המלכה עברה בתוך ענן עשן שמהר מאד התברר לי שזה שדה ירקות גדול המושקה בעצם עם אדים מעושרים בדשן שנתן להם את הצבע האפור. “כאן אנחנו מגדלים את הירקות האורגניים שלנו” הסבירה לנו פתאום המפקדת כאילו היה זה טיול מאורגן, “העבודה נעשית בידים” המשיכה כשהבחנו בדמויות המסתובבות שם “העובדים הם השבויים הגברים” התגאתה, “אלה שלא מספיק טובים כדי לספק את המלכה!” פרצה בצחוק, אולי ממה שאמרה ואולי מאחת השומרות שהצליפה בשוט גדול בשני גברים הרתומים למחרשה פרימיטיבית ולא מתקדמים בקצב שרצתה. בכניסה לארמון קיבלו את פנינו שומרות חדשות, עירומות! ורק שוט גדול בידן. המפקדת נשארה, “בארמון מסתובבים עירומים!” הסבירה במהירות וגם היא התפשטה במהירות, נשארת רק עם חוטיני לבן זעיר שבקושי כיסה לה את שפתי הכוס, והכניסה את בגדיה לארון בצד. עברנו תהליך קליטה מהיר, השלל שסחבנו פורק, הסד הוסר מעלינו, הפעמון הורד מהזיין שלי והבאט-פלאג נשלף מישבנן של הנשים, והוכנסנו למכונת הרחיצה המשוכללת, רחיצת גוף מלאה כולל קרם גוף ובישום, וביציאה הוצמד קולר אסירים אלקטרוני על צווארנו. “הקולר מאפשר לנו לשלוט בכם” הסבירה לנו המפקדת והדגימה, לחיצה קטנה על השלט שבידה והקולר נלחץ על צווארנו, חונק!, פחות משניה היא לחצה אבל כולנו נפלנו לרצפה משותקים וחסרי אוויר לנשימה, “ועוד משהו” המשיכה באדישות עוד לפני שהתאוששנו “זאת גם מכונת אמת, ביל!” פנתה אלי “כשאני אשאל אותך איך קוראים לך תגיד שם אחר… איך קוראים לך?” לא השאירה לי זמן למחשבה. “ג’ו” עניתי אינסטינקטיבית ולפתע הנורה הירוקה שדלקה בקולר שלצווארי הפכה לאדום מהבהב והרגשתי זרם עובר בגופי. עוד כמה הסברים, במיוחד אזהרות, והיא הכניסה אותנו לאולם המלכה, כבר בדלת היא הורידה אותנו על הברכים, שחס וחלילה לא נהיה יותר גבוהים מהמלכה, ומשם התקדמנו ככה כשבאמצע הדרך היא עצרה את אלן ובטי ורק אני ודינו המשכנו עד שהגענו למרגלות הכסא הגדול שלה. המלכה היתה יפיפיה, בכל קנה מידה, כל לבושה היה חוטיני אדום דק, אם תרצו סמל הסטטוס השמור לקברניט ואין ספק שפה היא הקברניט. הצצתי לעברה בחשאי, אסור להסתכל ישירות על המלכה, גוף משגע של מי שנראית אולי בת חמש-עשרה במושגי כדור הארץ ולא של אשה בת ארבעים כמו שגיליתי יותר מאוחר, השדיים גדולים וזקופים, הפטמות אדומות וזקורות, בטן חלקה, הולוגרמה של כתר מנצנצת מעל ערוותה כאילו הוא מונח על פס החוטיני האדום ורגלים ארוכות, משוחות כמו כל גופה בשמן מבושם, שבסופן ציפורנים מטופחות. בצד הכסא של המלכה כרע על ברכיו גבר ומאחוריו אשה, ראו עליהם שהם בני כדור הארץ, עירומים כמונו, גם על צווארם קולר אסירים זהה ומבטם רציני ומושפל אבל מה שמשך את עיניי היתה החזיה הורודה שהגבר לבש, מאותן חזיות רטרו מבד תחרה שלא מדפיסים עליך אלא לובשים כמו פעם רק שאצלו לא היה מה שימלא את הקאפים הגדולים. המלכה היתה תכליתית, קודם היא הרכיבה לרגע את משקפי המדידה ומבטה התמקד בזיין שלנו, כנראה בודקת את האורך והקוטר, הורידה, מחייכת לעצמה מרוצה ובלי הקדמות מיותרות היא פנתה אלינו “בני כדור הארץ רק בכם אני מתעניינת, בדרך כלל אני שולחת אתכם ישירות לעבוד בשדות אבל היום זה קצת שונה, מייק” והיא הצביעה על הגבר שכרע ברך לידה בראש מושפל וראיתי איך הוא מסמיק “הזונה שלי כבר לא משהו ואני בוחנת מחליף בשבילו” היא עצרה רגע, אולי כדי לתת לנו לעכל את מה שהיא אמרה, “ואני רוצה לבדוק אם יש בינכם זונה יותר טובה ממנו ולכן אני אעשה לכן מבחן!” המבחן היה פשוט, היא העמידה את שלושתנו מולה ולפני כל אחת הציבה בדוגי אשה, “מי שיגרום לבת כדור הארץ שלפניו יותר אורגזמות עד שיגמור הוא יהיה הזונה שלי!” הפסיקה רגע ופנתה לנשים, שולחת להן אזהרה, “ואל תשכחו שהקולר שעל צווארכן יודיע על שקר באם תזייפו!” את אלן הורידו מולי, עומדת בדוגי כשרגליה מפושקות וישבנה מורם, את השלישית שכרעה לפני מייק לא הכרתי אבל לפחות יש יתרון לאלן על פני בטי, אני יודע כי יצא לי לספק את שתיהן במשך הטיסות שלנו, הדגדגן של אלן הרבה יותר רגיש אבל לך תדע מה קורה במצבים כאלה. עמד לי, ראיתי את מייק משפשף לעצמו קצת כדי להגדיל ועשיתי כמוהו. ירדתי על הברכים ונצמדתי מאחורי אלן, מכוון, אוחז במותניה ומחכה לסימן שלא אחר לבוא. תקעתי את עצמי במכה חזקה לכוס של אלן, נעיצה חדה כמו שידעתי שהיא אוהבת והתחלתי לפמפם, מתרכז בה, לא באחרים, משתמש בכל טריק שאני מכיר ובכל טכניקה שלמדתי בקורס טייס כדי לא לחשוב על גמירה. דווקא הבחורה השלישית גמרה ראשונה, צועקת בקול שהיא באה וגומרת בסערה, הייתי בטוח שהיא מזייפת, לא יכול להיות שגומרים כל כך מהר, אבל האור הקטן על קולר הצוואר שלה נשאר ירוק שפרושו שהיא גמרה באמת ורק אחר כך הסבירו לי שזה בגלל שיותר משנה לא דאגו לעונתה. משמאל שמעתי גם את בטי גונחת ומיד גומרת, הסתכלתי בקולר שלה שנשאר ירוק ונלחצתי, התכופפתי קדימה ושיחקתי לאלן בפטמות, טריק ידוע שבדרך כלל עובד וגם עכשיו לא אכזב, היא גמרה, צועקת, מבקשת עוד פעם ושוב גומרת – הללויה, אני מוביל. שתי דקות אחרי הבנתי למה המלכה כבר לא מרוצה ממייק, פתאום הוא נמתח במקומו, עוד לפני שהבחורה שדפק גמרה אפילו פעם שניה, וגמר! “לא, זה לא באמת! אני יכול עוד!” הוא החוויר וצרח בהיסטריה “באמת!” אבל בקולר שלצווארו נדלקה נורה אדומה! מייק לא אמר אמת!!. תמיד אומרים “המלך מת, יחי המלך החדש”, זה שהמלך מת היה כבר ברור לכולם כי מייק עם גמירה אחת כבר לא יוכל לנצח אותי כשלזכותי רשומות שתי גמירות, אבל מי המלך החדש – אני או דינו? אני המלך! אבל לא בקלות, דינו ובטי נתנו לנו קרב צמוד ועיקש עד שבסוף, אחרי האורגזמה הרביעית שהוא העניק לבטי ואחרי שהבין כנראה שעם החמש שלי יש כבר הוא לא יוכל לנצח דינו נשבר והשפריץ, נופל תשוש על הרצפה שלידה, מתנשף בקול כשבטי נגררת בגסות לפינת החדר בדיוק כמו שגררו קודם את הבחורה שמייק גמר בתוכה. נתתי לאלן עוד אורגזמה אחת גדולה לפני שגמרתי, לא הייתי צריך את זה, ניצחתי, אבל לעשות רושם זה אצלי בדם. עכשיו כשאני משוחרר מהמתח השתוללתי בתוכה, עומד על כפות רגליי כשברכי מכופפות וטחנתי אותה, נעיצות חזקות שהרעידו את שדיה, מטלטלים אותם קדימה ואחורה, מביט מדי פעם ורואה את החיוך על פניה של המלכה, חיוך מרוצה של הנאה וזימה… “אני בא!” הודעתי בקול, יודע שהקולר יאשר את זה “אני משפריץ” הודעתי לכל מי שרצה לשמוע “אני משפריץ!!” ומילאתי את נרתיקה של אלן בזירמתי הרותחת. “יש לי זונה חדשה” הודיעה המלכה עוד לפני שהתאוששתי כשהיא מצביעה עלי “שאקירה!” פנתה למפקדת ובפעם הראשונה שמעתי את שמה “תעשי את מה שאת צריכה!” הסתבר לי שהחזיה הורודה שמייק לבש זה הסימן לכולם שהוא שייך למלכה ולאיש אסור להשתמש בו! אסור לעשות לו את הסימן! הסימן זה עוד משהו שלמדתי אחר כך, היה להן מין סימן כזה שכשפירטית עושה אותו לגבר הוא חייב לבוא ולספק אותה, אבל לספק! לא מספיק סתם לנסות או לזייף אחרת היא זכאית לקשור אותו לסד גדול המוצב מול המגורים שלהן ולהצליף בו בשוט בקר ארוך ותאמינו לי, אחר כך ראיתי את זה, הן מאד אוהבות לעשות לנו את זה. המפקדת ניגשה למייק והושיטה יד, לא מדברת אבל היה ברור מה היא רוצה, לרגע מייק לא זז, כאילו מסרב להפרד מהחזיה ויתרונותיה הרבים, אבל לחיצה קצרה של המפקדת על השלט המכוון לעברו העיפו אותו המום על הרצפה, ובפעם הבאה כשהיא הושיטה יד הוא נישק לה אותה, מבקש סליחה, והניח את החזיה שלו עליה. לא עזרה למייק בקשת הסליחה, סימן עם הראש של המלכה ושתי פירטיות אחזו בו ושתים נוספות בדינו וגררו אותם על הרצפה החוצה, אל השדות. הסתכלתי על עצמי, גבר בן כדור הארץ כורע עירום על הברכים ליד מלכת פירטים מפלוטו כשאני לבוש בחזיה ורודה ששאקירה הלבישה לי לפני רגע במין טקס הסמכה, דורשת ממני להשבע אמונים למלכה, להצהיר שאני אשרת אותה בנאמנות, אעשה בציתנות כל מה שהיא תדרוש ממני ובעיקר שאספק אותה מינית שהרי רק בשביל זה היא בחרה בי, והלחץ שהופעל פתאום בקולר הצוואר שלי הבהיר לי שאין לי בררה אחרת ונשבעתי, מנשק את ידה המושטת לעברי ובפעם הראשונה נדרש לרדת למלכה, לנשק אותה בפרהסיה בין רגליה, ללקק לה בכוס, לתת לה אורגזמה ראשונה עם הלשון! פתאום איך שהמפקדת קראה לי קודם, שרמוטה, נשמע לי מוחשי מאי פעם, אני הולך להיות הזונה של בת פלוטו נימפומנית, בובת מין חיה לספק את תשוקותיה של מלכה חרמנית. “לפני שתבחר לך משרתת יש עוד מישהו שצריך לקבל בונוס” הודיעה המלכה כשהיא יושבת בכסא הגדול ואני כורע על ברכי לידה. לבחור לי משרתת? באותו הרגע לא הבנתי, הרי אני המשרת, אבל כנראה שזה מה שהיתה הבחורה השלישית למייק, הזונה המגורשת. “תכניסו את אינשטיין” בקשה המלכה משאקירה המפקדת וזאת נגשה ופתחה דלת וחזרה עם בן שבתאי שגם על צווארו היה קולר אסירים אבל מה שעניין אותי היה הזיין שהשתלשל בין רגליו, חדק זקוף ומתוח, כלי כלי מעורר אימה. אינשטיין ניגש על ברכיו לצד המלכה וזאת ליטפה את ראשו הקירח כאילו היה איזה חיית מחמד “תביאו את הנשים” ציוותה על המפקדת ואלן בטי והאשה השלישית נגררו בגסות והושלכו לפניה. “אינשטיין” פנתה המלכה לבן שבתאי שלידה “הבטחתי לך בונוס אם תפרוץ למחשב החללית והצלחת” המשיכה ללטף את ראשו הקירח, “אני יודעת שכבר הרבה זמן לא הרשתי לך להתפרק בבת כדור הארץ” אמרה בקול מתחנחן וראיתי את הרעד שעבר בגופה של האשה השלישית שכנראה ידעה מה היא הולכת להגיד, “אז עכשיו אני ארשה לך” עצרה לרגע, נותנת לו לנשק את ידה בתודה, “תבחר לך את אחת מבנות כדור הארץ” הצביעה על שלושת הנשים שלפניה “ותדפוק אותה כאן לפני!…אף אחת מהן לא תגיד לך לא” צחקה מהבדיחה שלה וכל הפירטיות הצטרפו אליה. פתאום קלטתי את המצב הסוריאליסטי שבו אני נמצא, כורע ברך מצד אחד של המלכה שהתחילה ללטף את ראשי כאילו גם אני הייתי חיית המחמד שלה, חזיה ורודה לגופי, לא חזיה תפורה על פי מידה לגבר אלא חזית תחרה של אשה עם שדיים אמיתיים שכנראה שדדו באחד ממסעות השוד שלהן רק שלי לא היה במה למלא אותה, בצד שני כורע בן שבתאי עם זיין-חדק ארוך וגדול והמלכה מלטפת את ראשו הקירח ולפנינו שוכבות כורעות שלש נשים מפוחדות, מחכות למוצא פיו ורועדות מאימה, בצדק! זיין גדול ועבה כמו שמישהי מהן הולכת לחטוף עכשיו עוד לא ראיתי מימיי. “המלכה” הפתיע אינשטיין כשפנה למלכה בקול דק ונשי שכל כך לא התאים למבנה גופו הגדול ובטח לו לשטרונגול הענק שהתנוסס בין רגליו “אני יכול לחדקק שתים?” המשיך בקול מתפנק. לחדקק זאת המילה שהמציאו לזיון של בני שבתאי, אף אחד לא יודע מי ומתי זה התחיל אבל זה הפך נפוץ והאקדמיה הגלקטית ללשון הכירה בזה, הסתכלתי בו, לא מבין מאיפה האומץ ורק אחר כך התברר לי שהוא האקר, גאון בפריצה למערכות תקשורת ומחשבים שנתפס על ידי הפירטיות והחליט לשתף פעולה עם המלכה במ