תשוקה

סיפור מאת מוקי דודה כרמלה מוזרה , בת 40-45 טיפה מלאונת עם גוף עסיסי , חזה די גדול ודי עומד , ועור פנים חלק , לכל הדעות אישה די מרשימה . אבל היא תמיד לבד , במשפחה המורחבת לא ידעו עליה יותר מד

מאת עידו   הבוקר הפציע והשמש האירה את חדרם, הוא פתח את עינייו מביט על האשה העירומה שלידו ועדיין לא מאמין שהוא שם לידה. אצבעו עברה באיטיות על עורה החם בעודו עוצם שוב את עיניו ונרדם. הוא התע

כשאשתי הייתה בשנה האחרונה שלה בתיכון, היא וחבר שלה לכיתה ניסו להשיג לקבל תעודת הצטיינות ארצית ואכן הצליחו לבסוף. ההישגים שלהם היו מעל הנדרש ולעתים קרובות למדו יחד. לאחר הלימודים היא הייתה הו

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו ג

וואו, לא יודעת מה חשבתי לעצמי באותם הרגעים, רגעי הייחום והצורך המטורף בסיפוק תאוותי. כך החלה ג'ני את סיפורה שסיפרה לי בשיחת סקייפ אחת עם פלרטטנית אמריקאית שפגשתי באחד הצ'אטים. אין לי מושג אי

לא האמנתי שאני לא מוצא אותם. נזכרתי שארזתי אותם. לבסוף פניתי לנעמה שהייתה חסרת סבלנות וחיכתה לי. ישנתי יתר על המידה — אני בהחלט לא אדם של בוקר! "ראית את התחתונים שלי, מותק?" "לא… שכחת לארוז

סיפור אמיתי. עוד מג'וני אפשר למוצא כאן ג'וני היקר, אני רוצה ל...

סיפור מאת יונק דבש   כשהייתי סטודנט בירושלים באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, חלקתי דירה עם אתי. היא למדה קרמיקה בבצלאל ואני למדתי לתואר שני במדעי החיים.  במסגרת לימודיה, הייתה אתי צריכה

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו ג

*זהו המשך לסיפור: המסאג'יסט –  חלק 1, ומומלץ לקרוא אותו קודם* עם 2 אצבעות בתוך הכוס שלה, טלי החלה להתפתל על מיטת הטיפולים ולגנוח יותר חזק. ואז גיא, שעמד בצד המיטה עם הפנים אלי, שלח את היד ה

ספטמבר זה הזמן שבו אני ואשתי, אנה, בורחים לכנרת. שבוע או שבועיים על שפת הכנרת לעבוד על הזוגיות, קצת עם החום של הקיץ וקצת עם הסתיו שמתחיל לבצבץ, קצת זמן לדבר וקצת פניות לעורר את חיי המין. רוב

מוטוזיני התעוררתי כשהמיניבוס התחיל להיטלטל. פתחתי את העיניים, ראיתי את המצדה מעלי, את החושך, ובלי להתבלבל עצמתי אותן שוב: אני לא בן אדם של בוקר, בטח עוד לפני שהשמש זרחה. עוד סיבה שבגללה לא נה