תשוקה

אש הישיבה היה איש גבוה ומרשים, זקן שחור ועבה עיטר את פניו ומתחת לצווארו המסתתר מאחורי הזקן נמתחו להן כתפיים רחבות סימן לימיי בחרותו, כרס קטנה של בגרות החלה גודלת במורד ביטנו ורגליים יציבות וח

מר נווג'ה בפייסבוק לפרק 1 רפי נאלץ לחיות עם הנכות הזאת ולא ידע איך לאכול את הבושה שאחזה בו. שני אנשים זרים לחלוטין צופים בזקפתו הקטנה, מעירים הערות ואשתו שאמורה לכבד אותו עוד זורה שמן על המ

המשכתי לשבת, אט אט מוחקת את החיוך מעל פניי. הבטתי אליו ללא כל הבעה חושבת מה לעשות איתו. “שקט, אמרתי לו כמעט בלחש, שתוק! לא בקשתי שתדבר אלי”. מעלה את טון הדיבור בהדרגה. “לא בקשתי שתחייך אלי ול

תמיד הייתי זאת שנותנת להזדמנויות לחלוף, בעיקר כשזה מגיע לגברים, כל פגם שלי הכניס אותי לחוסר ביטחון מוחלט. במשך תקופה ממושכת נמנעתי מלצאת עם גברים, להכיר אותם, כאלה שהתחילו איתי הייתי מעיפה עם

אני נכנס לביתך ושם פעמיי אל חדר השינה שלך, את ישנה כמו תינוקת מכורבלת בשמיכה. אני מדליק שלושה נרות ומניח אותם על השידה שליד המיטה. אני מתפשט לחלוטין וזוחל אל תוך המיטה ומתחת לשמיכה, מתקרב אלי

לתחילת הסיפור, לחלק ב', לחלק ג' התעוררתי ביקיצה טבעית. השעה הייתה 7:30. הדוגמן ששכב לצידי צריך להיות בכיתה בתשע. התבוננתי בו. הוא היה עם גבו אליי. השמיכה נחה חצי עליי וחצי על הכתף השמאלי

“אני יודעת מה עשית…" סמיילי מחייך. את הודעת הווטסאפ קיבל בהפתעה רשימה בפינת המטבחון והכין לעצמו אספרסו ממכונה שחורה של נסטלה. לא כמו שמכין בבית, ממכונת האספרסו האיטלקית שלו, אבל לא רע. בלי

זה היה ביום חמישי, בחודש ספטמבר. בדיוק 3 חודשים אחרי יום הולדתי ה- 21. לידור, החבר הכי טוב שלי בישר לי בשורה שממש לא רציתי לשמוע. הייתי עצובה, עצובה כמו שרק אלוהים יודע. באותו הרגע החלטתי –

השופטת והענק פרק ב באולם המשפט של השופטת המחוזית היתה דרמה באותו היום. העבריין הבכיר, ראש משפחת הפשע הורשע בהזמנת רצח של אחד מיריביו. הוא קילל בזעם את השופטת והוצא מבית המשפט לאחר שצעק לעברה

אני לא בדיוק יודע לשים את האצבע על הנקודה הספציפית בזמן שבו הפכתי להיות הצעצוע האישי שלה שדואג לכל מחסורה הפיזי, כלכלי, נפשי והמנטאלי אבל זאת הייתה רכבת הרים מטורפת מלאת אדרנלין ואנרגיות. קור

תאומים היינו מבטן ומלידה, היינו יחדיו בכל המסגרות, ישנו באותו החדר, שוחחנו שיחות אישיות עד לאמצע הלילה, שמחות, עצב, תקווה. שותפים אמיתיים לחיים, את השיגועים שביצענו לעיתים קרובות כינו כאסון ה

זה היה בסוף הקיץ. ירושלים רותחת כמו הסקה ואחרי קיץ עמוס במיוחד בטיולים סוף סוף היה לי קצת זמן לנוח בשקט בבית, בלי אף דאגה בעולם. רק שאחרי כמה ימים של לרבוץ מזיע על הספה ואפילו לישון עד מאוחר