תשוקה

הזאב   "שלום אמי היקרה, מתל–אביב חזרתי. בג'קוזי נחה את, שמחה את על שבאתי?" "הו עמית, בני יקיר לי, יקר מרבבה חשבתי כי תבוא מחר, הפתעתי רבה."   "אמרי נא אמא אהובה, מדוע ריק הבית? היכן המשרתים כ

"אף אחד לא מדבר איתי. אף אחד. כולם נעלמו!” היא עומדת מול החלון בגבה אלי, מביטה בעיר האדישה לסבלה, שלושים קומות מתחת. היא בוכה. בצדק. "אל תדאגי.” אני משקר. “יהיה בסדר.” אני מתבונן בה מאחור. גב

הפלאפון מצלצל, על המסך כתוב 'רוניתי'. "הי מאמי.” אני אומר. "נו, יצאו כבר?” היא שואלת. "איזה יצאו ואיזה נעלי בית. לא תאמיני מה הולך כאן. כמה לימוזינות יש כאן, יא אללה.” "ואללה? חשבתי שרק ה

אני יושבת רועדת מחוץ לחדר המנהל, לבד. כולם כבר הלכו. המנקה מסתובב, הכל ריק. למה דווקא עכשיו המנהל רוצה לראות אותי? הדלת נפתחת והוא יוצא לעברי. "תיכנסי שיר" הוא אומר ואני מתיישבת מולו. "שיר, ה

"אני בת 22, ממלצרת בתל אביב. זהו". "אוקי, ספרי לי קצת יותר על החיים שלך", הוא אמר. הוא פסיכולוג בן איזה 45. מבוגר כזה, קצת מוזנח. מעניין אם הוא חרמן על המטופלות שלו. בא לי שהוא יתחרמן עלי. א

סוף סוף היה שקט בבית, הילדים רדומים במיטותיהם והבית נקי ומצוצח. גם אני כבר הייתי בפיג'מה אחרי מקלחת ומאחר ובעלי הודיע שיוצא עם חברים ויגיע מאוחר לקחתי לי בן אנד ג'ריז מהמקפיא והתיישבתי לי לצפ

״בואי למים״, אתה דוחק בי בעיניים חצי עצומות, כאילו לא אכפת לך בכלל אם אבוא או לא. אני קמה מהמגבת בגוף מעקצץ והולכת לידך לקו המים, כמה שניות אחר כך הם כבר בולעים אותנו לתוכם ומערסלים בעדינות.

מאת השף סיגל שכבה על המיטה ונגעה בזכרונות שהיו לה מהערב הקודם. היא עדיין הרגישה את הכאב הנעים והעמום מהספאנקים שקיבלה בחזה ובתחת. כבר בזמן אמת היא ידעה שזה ישאיר סימן והיא לא יכלה לחכות לראו

עדי נסעה באיטיות מריצה בזכרונה את השתלשלות הדברים בחודשים האחרונים, המחשבה גירתה אותה ואצבעה גיששה בין רגליה כדי לגלות את הלחלוחית הנעימה. _________________ הכל התחיל לפני יותר משנה, הכלב ה

מאת לקקן ביישן לתחילת הסיפור, לחלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10, חלק 11, חלק 12 אלעד התקשר לספיר, ואז שלח לה כמה הודעות… ואז ליאן נזכרה לומר לו שספיר לומדת בבי

סיפור מאת בני לתחילת הסיפור, חלק ב, חלק ג, חלק ד המתח על השולחן כבר לא היה חשמל דק, הוא הפך לאש חיה ששרפה את כל מה שנותר מהאיפוק שלנו. המארחת, שהייתה הגשר בינינו, התחילה לנוע בקצב פראי, היא

מאת לקקן ביישן פרק 1, פרק 2 הרכב של עומר עצר כמאה מטרים לפני בית הספר של אלין. הוא המתין לה בכניסה לרחוב צדדי. אלין הופיעה מעבר לפינה, עם הילקוט על כתפה ופנתה לרכב בצעדים קטנים ומהירים. היא