תשוקה

זהו המשך לסיפור ביום שרבי כבד – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה. "עכשיו תורי", לחשה בקול לא לה יאנה פשוקת הרגליים למולי, אצבעה מלטפת את ערוותה המגולחת המנצנת את הרטיבות הפושה בה, "אם ידעת כמה

אני שוכבת ערומה על הבטן מול המחשב הנייד, הג׳ימייל שלי פתוח ואני מרוגשת. ״בוא כבר, יש מלא תמונות חדשות שמחכות לי באינבוקס!״ ״אני בא!״ הוא ממהר לצאת מהמקלחת, הזין היפה שלו עומד ומתנוסס בגאון, מ

אני מתעוררת באמצע הלילה מרעש לא ברור. פוקחת עיניים ובעוד שהן מנסות להסתגל לחשיכה אני שומעת רעש נוסף, נשמע הפעם קרוב יותר. האם יש מישהו בתוך הבית?! לחץ מתחיל לאפוף אותי, הלב פועם בחוזקה, אני מ

הערב הגיע, לבשתי את בייבידול התחרה שהוא כל כך אוהב וחיכיתי לו בחדר, בתשע בדיוק הרכב שלו חנה מחוץ לבית שלי. הוא נכנס במהירות ומיד קפצתי עליו בנשיקות, הרגל שלי נכרכה סביבו והיד החסונה שלו תפסה

היום הראשון של הסמינר הסתיים. הנשים החלו להתפזר לחדרים כדי לנוח לפני ארוחת הערב. "את באה?" העירה אותי ליסה ממחשבותיי, "אנחנו ביחד בחדר". עלינו במעלית, וכשהגענו לקומה שלנו, חייכנו זו לזו, יצאנ

זהו המשך לסיפור קפיצה קטנה לחו"ל – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה הרב נכנס לחדרו ובדק את המתקן שהמלכה הלבישה לו על הזין, פלסטיק קשיח, עם חור קטן ליציאת השתן, טוב, לפחות הוא לא יצטרך להתאפק וב

אחרי שעה של פירוק והרכבה, אני שוכבת על גבי מותשת, מזיעה ומנסה להסדיר נשימה. הוא חצי שוכב לידי וחצי גוהר מעלי, נשען על מרפק אחד והיד השניה עוברת לאורך גופי בנגיעה עדינה. מלמעלה למטה, שוב ושוב

אורלי ואני נפגשות מידי שבוע לערב של יין וצחוקים, הכמה שעות האלה שאנחנו מעבירות יחד הן כמו ניתוק מהמציאות ומאז שאנחנו צעירות אנחנו מקפידות לשמור על המנהג הזה.  לאורלי יש שיער מנופח מתולתל בלונ

עליתי על האוטובוס בשעה מאוחרת אחרי יום מתיש, כל הנוסעים ישבו עם אוזניות. מקום היה לי רק בספסל האחורי. לידה. בעייתי. אני שומר נגיעה. התיישבתי וניסיתי לא להיצמד. הסתכלתי עליה בחטף. היא הייתה

שוּב בָּאת אֵלַי בַּחֲלוֹם. הַתְּשׁוּקָה מְשַׁתֶּקֶת אוֹתִי, עַד דּוֹם. וּבַשָּׁקֵט שׁוֹמְעִים יְנִיקַת הַחַשְׁמַל, מִלִּבִּי לְגוּפִי הוֹלֶם בִּי חוֹם. פְּרִי בַּשֵּׁל אַתָּה, יוֹדֵעַ אֶת ע

להגנתי אגיד, שהירח היה מלא ושחררו אותי לבד… אז. פגישה אקראית באירוע של חברים, מבט חטוף, חיוך מסתורי, התכווצות מוכרת באזור הבטן וכאילו לא היו כל השנים האלה… נמסתי. זה בטח הירח, חשבתי לעצמי, הו

את הרעש של המועדון שמעו עד קצה הרחוב. טראנסים בפול ווליום נון-סטופ. אור משך את מורן בידו לעבר הכניסה, המוזיקה מחרישת האוזניים מאפשרת למורן לשמוע אותו רק בקושי. הם נדחקו בין מאות החוגגים והתיי