אקסהיביציוניזם

בדרכי ברכבת לכיוון צפון ואני מלא סיפוק מיני. מרגיש צורך לשתף מישהו ביום המדהים שעבר עליי, רק מחסום הבושה מונע ממני לשתף את העלמה הנאה עם הרגליים היפות שמכל המקומות ברכבת בחרה להתיישב דווקא לי

גם מקוצרת זה טוב אחרי 35 יום שלא ראיתי את העולם. עולה על מדי א׳ שחיכו לי בסבלנות ומסמס לך שעוד שעתיים אני אוסף אותך. את מחכה לי בחוץ כבר עם תרמיל ואוהל, חיבוק חזק אווו כמה התגעגעתי! לבשת שמל

הם ישבו במטבח, בשקט. הילדים כבר נרדמו. שגרה. "אתה חוגג 40 עוד חודש, מה בא לך לעשות?" היא שאלה. "תפתיעי אותי" הוא בקש "סומך עלייך". למחרת היא כבר ביקרה בפורומים שונים בפייסבוק מחפשת אטרקציה

…………..התמכרתי לליטופים שנעשו נועזים יותר ויותר עד שכף ידה נחתה מעדנות היישר על התפיחה שמתחת לרוכסן שלי. ידה התיישבה לה שם בנוחיות כשקצות אצבעותיה מתופפות בקלילות על הביצים  המתוחות……….. סיפור

הבית העתיק עמד בדיוק בפיתול הכביש במעלה ההר. שני צריחים עגולים עיטרו את הבית משני הצדדים. מתחת לפנס נתלה שלט בצבעים דוהים “פנסיון מצודת הצבאים – חדרים מרווחים”. שעת ערב מוקדמת ביום דצמבר סגרי

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים

כותב הסיפור  : איש אהבה * כל הדמויות בסיפור והאירועים הם דמיוניים ואין להם קשר למציאות. טלי ואריק נשואים כבר מעל 10 שנים, חיים בדירה במרכז הארץ עם שני ילדים, עבודות טובות ועל פניו חייהם נרא

אחת עשרה בלילה, הדירה שלך ברמת גן.  דפיקה בדלת.  – “מי שם?”  – “אופיר, תפתחי”  – “קצת מאוחר לא?..”  – “אני קשה וחרמן ואני רוצה לזיין אותך, תפתחי”  את פותחת את הדלת ורואה אותי עומד בפתח בג’

השעה 18:32. זו בדרך כלל השעה שבה היא חוזרת הביתה. הוא הולך אל החלון, פותח אותו ונשען עליו, מסתכל למטה אל הכביש. מכוניות חולפות, אנשים חולפים, דקות חולפות, עד שהנה נכנסת לחניה המכונית האדומה ה

סיפור מאת The Toy.   אך פעם לא הייתי חובב גדול של ימי שישי בבוקר, כשכולם נחים, מטיילים, עושים סידורים או סתם מתאוששים מהבילוי של חמישי בערב, אני צריך לעבוד. ככה זה כשמנהלים את מחלקת הביטחו

כל חלקי היצירה : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7 מאיר התיישב במשרדו, חוזר לעבודה. ראשו היה רחוק משם, אי שם בדירה הקטנה והצנועה. אי שם ליד אשה שהוא הרגיש שקשה לו להיפרד ממנה

זהו המשך לסיפור כן, הקוקיה. חלק י – עבודת צוות ומומלץ לקרוא אותו תחילה – ערב טוב מאסטר. – ערב טוב מלכה’לה. מה שלומכם? זה היה ביום רביעי בערב, אני עוד הייתי במשרד ומלכה’לה ודוד נסעו באותו בו