אקסהיביציוניזם

סינגל שייקר מפציעה שוב כמו שרק היא יודעת   "האפס כבר בין הרגליים שלי. אפשר להתחיל" אמרתי בעוד משתרעת אחורה עירומה. מהצד השני של הקו היה המאהב, יותר נכון אחד המאהבים שלי. בחור יצירתי שיודע

היא הייתה בעלים ומנכ״לית של חברת הייטק מצליחה. רווקה, כמעט בת 30, והדבר שהכי בלט אצלה היא העובדה שהיא פשוט הייתה נוטפת סקס. לא היה חדר שהיא נכנסה אליו בלי שכל הגברים הרגישו התעוררות בתחתונים.

זהו המשך לסיפור מיכל – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה הגיע הערב. ערן צלצל והודיע שהשאיר את הילדים לישון אצל סבא וסבתא ושאתארגן כי הוא לוקח אותי למסעדה האהובה עלי. אפילו לא זכרתי שזהו יום ההול

אני מגיע למשרד, לבושה בשמלה גינס שחורה, צמודה, קצת מעל הברך, רוכסן לכל אורכה וחגורה במותניים, חגורה מהודקת, הרוכסן פתוח בחזה ככה שהחריץ מציץ וכמובן נעלי עקב, בדיוק כל מה שאתה אוהב. איך שנכנסת

השעה הייתה שש בערב, והמשרדים בקומה ה-40 של “מגדלי האופק” כבר התרוקנו מאדם. הרחש המוכר של מקלדות מתגברות, שיחות טלפון מהירות וצעדי נעליים על רצפת הפרקט דעך זה מכבר, והשתיקה ירדה כמו וילון כבד

מאת כותב אנונימי החג של הסטודנטים הגיע וכל האוניברסיטה עושה את דרכה לאילת. רוב החברים שלי גם מהלימודים וגם מהבית סגרו חדרים באותו מלון. אני ושחר החבר הטוב מהלימודים, סגרנו חדר ביחד שנינו רו

יושבים בבאר ומאזינים לטלויזיה. בחוץ חם, ערב יום שבת, 19 ליולי 2014. מלחמה ברקע ושוב מספרים לנו על הכוחות שלנו שנפרסים בכדי לפעול ברצועה. אני מתוחה כמו קפיץ. החבר שלי נמצא במלחמה הזו, גולנצ’יק

עוד ביום הראשון לדירתי החדשה קלטתי אותו. כשהארגזים נערמו זה על זה הוא השקיף מהמרפסת שלו, צופה בי… ואני, בגופיית הסבא הישנה והשיער האסוף ברישול, לא ציפיתי לתשומת הלב הזאת ולא ידעתי מה לעשות אי

נסעתי לניגריה במסגרת עבודתי, אני מתכנת מחשבים ונסעתי על מנת להקים רשת תקשורת במפעל ייצור של חברה ישראלית הממוקם בניגריה. קיבלתי את כל החיסונים הנדרשים והכנתי את רוב הפרטים הדרושים לי עוד בארץ

בדרכי ברכבת לכיוון צפון ואני מלא סיפוק מיני. מרגיש צורך לשתף מישהו ביום המדהים שעבר עליי, רק מחסום הבושה מונע ממני לשתף את העלמה הנאה עם הרגליים היפות שמכל המקומות ברכבת בחרה להתיישב דווקא לי

הבית העתיק עמד בדיוק בפיתול הכביש במעלה ההר. שני צריחים עגולים עיטרו את הבית משני הצדדים. מתחת לפנס נתלה שלט בצבעים דוהים “פנסיון מצודת הצבאים – חדרים מרווחים”. שעת ערב מוקדמת ביום דצמבר סגרי

כותב הסיפור  : איש אהבה * כל הדמויות בסיפור והאירועים הם דמיוניים ואין להם קשר למציאות. טלי ואריק נשואים כבר מעל 10 שנים, חיים בדירה במרכז הארץ עם שני ילדים, עבודות טובות ועל פניו חייהם נרא